ליקוטי חבר בן חיים ד קעד

כמו ברישא לזה כתב רש"י כיון דהלוהו היינו מעות ומעות להוצאה ניתן א"כ אין כאן שמור לי כלל: ש"ש כתב רש"י שכר מצוה הנה למאי דמסקינן דר' יצחק לא אמר למילתיה כי אם שלא בשעת הלואה א"כ ע"כ טעמא דתנא דמתני' לאו משום דר' יצחק הוא וכן משום דשמואל ליכא לפרש בשיטת רש"י למה שכתבנו דלרש"י לשמואל חייב באונסין ומתניתין ש"ש קתני ע"כ טעמא דמתני' כרש"י ובזה מבואר ג"כ למה מיאן רש"י בדברי תוס' וכתב דרבה וודאי תנאי היא והיינו דאי נמי נימא דר' אליעזר ור' עקיבא באונסין מיירי ובדשמואל קמפלגי כמו שכתבו תוס' מ"מ טעמא דתנא דמתני' ע"כ כר' יוסף: אמנם י"ל אמאי לא קאמר הש"ס עלה דמתניתין דרבה ור' יוסף תנאי היא ונ' למה שכתבנו לעיל דמדר' יהודא אין ראיי' דר' יהודא לטעמיה דסבירא ליה גם שוכר ש"ח א"כ שפיר באבידה ר' יהודא מודה לדר' יוסף ובמשכון הוא דפליג וסבירא ליה כיון דהמלוה נתן מעות באחריות ללוה לא עדיף משוכר והוה ש"ח: אי נמי י"ל דהמקשה הוה מחלק בין משכון לאבידה כמו שמחלק הראב"ד ולהכי לא ק' ליה ממתניתין עד דמסיק בפלוגתא דר' אליעזר ור' עקיבא דמשכון ואבידה חדא היא אזי פריך לימא דר' יוסף תנאי הוא: רש"י במתני' דלית ליה שכר מצוה לענין דינא כוונתו דלכאורה איכא למימר דר' יהודא סבירא ליה כהני תנאי במס' סוכה דלית להו העוסק במצוה פטור מן המצוה כמו שפירש רש"י שם בפ' הישן אמנם א"כ רבה דלא כמאן דרבה אית ליה עוסק במצוה פטור מן מצוה ואפילו הכי לא סבירא ליה כרבה ולזה כ' רש"י דגם ר' יהודא סבירא ליה העוסק במצוה פטור אלא לענין דינא לא סבירא ליה הכי וכרבה: תוס' ד"ה והא אידי ואידי הנה בש"ך ס' ע"ב נתקשה בדבריהם דסבירא להו דגם שלא בשעת הלואה לא הוי כי אם ש"ש א"כ בשעת הלואה מאי שעבודיה שייך עיי"ש וכ' דפירש דברי תוס' עד"ז דהנה לכאורה כיון דתפיס ליה משכון ממילא מקרי ולא של אחיך בידיך אמכם כ"ז אם לא הוה צריך לחזור את הכר בלילה והמחרישה ביום אבל מאחר דצריך להחזיר א"כ י"ל דלא מיקרי ושל אחיך בידיך אמכם מאחר דגם שלא בשעת הלואה חייב להחזיר מ"מ אמרה התורה בע"ח קונה משכון א"כ הא דחייב להחזיר לא מגרע בשעת הלואה ג"כ שפיר מיקרי ושל אחיך בידך: אמנם גבי חמץ צ"ל דסברת תוס' שוב על דרך אחר וזה דהנה כיון דמצינו שלא בשעת הלואה מיהת אף דהוה משכון מ"מ מיקרי קנינו הרי דמילת משכון היינו דבר שהוא קנוייה לאדם א"כ גם בשעת הלואה אף דלא קני ליה לגמרי מ"מ כיון דשם משכון עליו שוב לענין חמץ לא גרע מפקדונו של נכרים באחריות דלך אפילו מקצת שלך עובר עליו ואמנם בנכרי שהלוה לישראל לכאורה ג"כ אי כמי נכרי קונה מקצת שלך מיהת הוי בשעת הלואה ולזה כ' תוס' דהתם טעמא אחריני איכא דכתב לא ימצא במצוייה לך: מה שכתב הר"ן ראיי' דכנגד המשכון לכ"ע מפסיד ממתניתין דשבועות ולא הביא ראייה ממתני' דב"מ דקתני בהדי' המלוה על המשכון ש"ש היינו משום דבמתני' איכא למימר דמיירי בסתם משכון דשוה כנגד החוב דוודאי לגוביינא קא שקיל משא"כ במתני' דידן בשבועות מיירי בהדי' דאינו שוה כנגד החוב ואעפ"כ כנגד המשכון מפסיד: מה דנקט שמואל קתא דווקא י"ל לא מיבעא כלי דמשכחת לה דלחד אינו שוה אפילו פרוטה ולאידך הצריך לו למלאכתו שוה אלפא זוזי וודאי אמרינן סבור וקיבל משא"כ בקתא לא שייך זה קמ"ל דאפילו הכי אמרינן סבור וקיבל: שייך לסוף פ' השוכר את הפועל מתני' כלי תשמיש כ' דנקט תכא לאשמועי' דתשמיש דתשמיש כגון טרפידא וכיו"ב לא בעי טבילה: רש"י ד"ה שדרכו להטביל יטביל כ' מבואר מדבריו דבא להורות דהך טבילה במקום הדחה כמי קאי ודתניא לקמן מדיחן ומטבילן י"ל דמיירי כגון שיש איסור בעין טוח ע"פ הכלי וצריך הדחה: א"נ אי כלים שא"צ טבילה ככ"ח וכלי עץ ידיחן וכלי מתכות וזכוכית שצריכין טבילה יטבילן אבל תרווייהו בהדדי אינו צריך: וכולן צריכין טבילה בא להורות ע"ד ר"נ דאפי' לרבנן דהו"ל כחדשים מ"מ צריכין טבילה: משכנתא מאי נ' מדלא קאמר דתלי' בפלוגתא דפ' כל שעה אי ישראל מנכרי קכה משכון וצריכין טבילה או לא קני וא"צ ש"מ דאפי' למ"ד לא קנה מסתבר דצריך טבילה דמאחר דהפקעת הלואה מותר ה"כ יכול לומר לקוח הוא בידי: דברים שלא נשתמש נ' דקונה מן האומן קאמר דוודאי חדשי' הם דהרי סמכי' ע"ז גם בכלי חרס א"נ דניכר שהם חדשי': מגעילין ומטבילן פי' דאף דפלט לבליעתו מ"מ צריכין טבילה וכבריי' דלעיל: מלבנן ומטבילן אפשר דאשמועי' אף דכבר הגעילן מ"מ מאחר דבעו ליבון לא יטביל קודם ליבון: תנא חדא אסור צ"ל דמיירי שהקפילא אומר שיש בה טעם אי' ומ"מ לאידך מ"ד מותר משום דטעם לפגם התירה תורה, א"נ דמיירי במין במינו דמשערינן בס': זכר לדבר י"ל דנקט זכר לדבר משום דוודאי לא נימא בתבשיל שעבר עליו הלילה דמקרי לפגם אף דמקרי עבור צורה וא"כ הוא רק זכר בעלמא דלינת לילה פוגם: לא אסרה תורה אלא קדירה וצ"ע אטו מעת שבו ממדין עד בואם אל המחנה היה הכל חד יומא ואמנם לד' תוס' א"ש דהשבי בשלו להם חמין וכיו"ב באותן קדירות אפי' תימא חמין בשלו להם מ"מ שוב המה בן יומא וכמ"ש תוס': תוס' ד"ה מכאן מה שסמכו לכאן הך מה שנהגו לעשות כוונתם דוודאי אם היינו מגעילין כלי ב"י א"ש דמאחר די"ל דלאחר הגעלה שוב בולע ממי הגעלה שפכי' צוננין שיצטננו מיד אבל לאחר שכ' תוס' דלא מגעילין כלל כלי ב"י שפיר ק':