ליקוטי חבר בן חיים ד קעג

מיירי במשכנו ב"ד שוב ג"כ לא הוה כי אם ש"ש עיין בדברי רש"י בשבועות ובב"מ שכפל ושנה בדר' יצחק דבמשכנו ב"ד דוקא איירי ואף שהוצרך לזה לומר מנ"ל דר' יצחק שלא בשעת הלוואה מיירי וע"כ משום דמשכנו ב"ד איירי מ"מ בכלל דבריו דברינו: והנה בסברת הש"ך שם דשלא בשעת הלוואה שייך שפיר תפס לוה אחוביה אין צריך לדברי הרש"א ב"מ שם על מה שכתבו תוס' דהוה ש"ש משום דיוכל לקדם במשכון עיי"ש ולדברי הש"ך אתא שפיר דהתם שלא בשעת הלוואה: תוס' ד"ה הכא בדשוי ובדר' יצחק קמפלגי נ"ל קושייתם דאי ס"ד דגם בדשוי לא נקטו לר' אליעזר כי אם לזכרון דברים בעלמא וקשה שוב קושיית תוס' על רש"י הרי בדשוי לכ"ע אינו משמט ואמאי לר' אליעזר אינו משמט הא לזכרון נקטו וכ"ת דגם עתה דר' אליעזר לית ליה לדר' יצחק ג"כ יקשה אמאי אינו משמט לא היא דהא דלית ליה לדר' יצחק היינו דסבירא ליה דבשעת הלוואה לא שייך דר' יצחק ומ"מ מודה כיון דלגוביינא נקטו שייך אלים שעבודיה וכמו שכתבו תוס' בזה מענין שמיטה בב"מ שם דאלים שעבודיה שוב אינו משמט ולא כדברי הש"ך דאי לר' אליעזר אפילו אלים שעבודיה אין כאן משא"כ אי לזכרון נקטו וודאי אפילו אלים שעבודיה לא שייך וכמו שהקשו תוס' על רש"י שם בב"מ ובשמעתין: ועיין רש"א מה שהקשה על תירץ תוס' בזה הנה לכאורה לפי פירש ר"ח דלעיל בתוס' דפריש היינו דאמר קבלתיה ודאי אין כאן מקום לקושי' הרש"א דכיון דאמר קבלתיה למנה יאמר ר' אליעזר דאפי' כנגד המשכון לא מהני דבריו אלא וודאי עיקר קו' הרש"א אי בדפריש היינו פריש לגמרי א"כ איכא למימר דלר' אליעזר לא מהני כלל משום אסמכתא וכמו שכתבו תוס' לעיל דאי הוה אסמכתא לא קנה כלל ואי לא הוי אסמכתא קנה לגמרי וכמו שכ' תוס' לעיל ואין מקום לקושי' הרש"א ונ' דלהכי דייקא תוס' וכתבו לפי פיר' ר"ח דפירש שמואל בדפריש וכו' כלומר דלאו דווקא לפי פירש עצמן דפריש היינו דאמר קבלתיה כי אם רק לפי גרסתו דשמואל בדפריש ג"כ לא קשה מידי וכמו שכתבנו: תוס' ד"ה צדקה מנין כוונתם בזה דלדברי רש"י דקונה היינו קונה לגמרי א"כ היינו דקאמר ר' יצחק אם אינו קונה צדקה מנין ר"ל וכי זה אפשר דאדם עושה צדקה במה שאינו שלו משא"כ לדברי תוס' דקונה לאו דוקא הוצרך לפרש דעכ"פ מחסר ממון הוה כלומר ושוב לא יוכל לקדש בו אשה: כתב רש"י בב"מ דאף דמסקינן דכ"ע לית להו דשמואל מ"מ לר' עקיבא כנגד המשכון מיהת מפסיד י"ל דאפי' בדלא שוי איתא לדר' יצחק בכנגד המשכון: ומה שכתב רש"י עוד שם ד"ה ותסברא בסוף דבריו אהך פלוגתא וכו' עיי' בש"ך סי' ע"ב מה שכתב בזה אמכם לפי פשוטו כוונת רש"י דמנ"ל להש"ס דר' אליעזר ור' עקיבא בשעת הלואה מיירי ולזה כתב דסמיך אמאי דאסיק לעיל דהלוהו על המשכון בשעת הלואה מיירי: והנה לשון רש"י בב"מ שם דר"י בשומר אבידה מוקשה מאוד במה שכתב שכר מצוה וכו' וכ' כוונתו דלכאורה אי אמר המלוה והשומר לא איכפת לי בהכאה זו וניחא לי טפי למיתב ריפתא לעניי' מלהיות ש"ש ולזה כ' רש"י כיון דמצוה זו מצד עצמה יש בה הנאת ממון שוב המצוה עצמה דמיא לקיבל שכר ואפי' אינו רוצה להנות והיינו שכר מצוה שכ' רש"י: ועד"ז י"ל קו' תוס' דמודר הנאה דהתם כיון דעכ"פ איכו רוצה להנות שוב אינה נהנה ושפיר מותר לתקוע לו: מ"מ מתורץ התוס' מובנ' דברי הראב"ד ונמ"י בב"מ שם שהקשו מאי דמיון מלוה על המשכון לשומר אבידה והרשב"א שם דוחה דבריו ואומר כיון דקיבל עכ"פ פעם אחת פרוטה שוב הוה ש"ש לעולם ואמנם הראב"ד כוון לדברי תוס' דהחילוק בין שומר אבידה למודר הנאה משום דהתם לא הוה כי אם פעם אחת ויוכל לתקוע באתרא דליכא עניא וא"כ שפיר הקשה הראב"ד ממלוה על המשכון דע"כ יוכל להלוות לו באתרא דליכא עניא: ודע דמה שהקשו תוס' ממעין כוונ' לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה דאי לאו מצוה א"כ טבילה לא עדיף משחיטה דלא הוה כי אם הכשר מצוה ואטו משום דשחט פטור מצדקה אלא וודאי לדברי האומר טבילה בזמנה מצוה קשה: תוס' בב"מ ד"ה במלוה צריך למשכון וכו' הנה תירץ הראשון שכתבו לא אתא שפיר לשיטת רש"י דלרש"י לכאורה לא קיי"ל כרבה דלרש"י רבה כתנאי וסבירא להו כר' אליעזר דשמותי הוא ועל תירץ שני כבר כתבנו לעיל דקשה קו' הרש"א אלא שכתבנו ליישבו אמנם אפשר ליישב בשיטת רש"י קו' התוס' על דרך אחר דהנה אבא שאול קאמר במתניתין מותר להשכיר משכונו של עני פירש רש"י אמתניתין דתיבת להשכיר היינו לאחרים והנה רוב הפוסקים הסכימו דה"ה גם הוא עצמו פוחת עליו והולך וצ"ל דאבא שאול דנקט לאחרים היינו משום דת"ק מיירי במלוה צריך למשכון ומהיכא תיתי נימא דדוקא בהתנה עם הלוה מיירי וא"כ סתמא משמע ע"כ דפוחת עליו והולך וע"כ לא איצטריך אבא שאול לאשמועינן אלא דגם לאחרים מותר משא"כ אי רישא מיירי דוקא באין צריך למשכון ודאי קשה למה נקט אבא שאול אחרים דווקא: והנה על פירש ר"ח הקשו תוס' בב"מ ב' קושיות דבחדא מתרצי חבירתה והיינו דכוונת ר"ח על דרך אחר דהיינו שהמלוה הזה חפץ בחפץ זה של לוה ומלוה לו מעות אולי ישתקע החפץ בידו והיינו צריך למשכון דקאמר הש"ס וסבור ר' אליעזר כיון דלהנאת עצמו ולתקוותו הלוה לו לאו מצוה קא עביד ור' עקיבא סבר נהי דעשה מצוה שלא לשמה מ"מ מצוה קעביד ופלוגתייהו בסוגי' הש"ס במס' הוריות על פ' צדיקים ילכו בם וכו' ע"ש: תוס' ד"ה אלא לאו כנגד חובו כוונת דבריהם על דרך שכתבנו למעלה בשיטת רש"י דאם גם נטלו המלוה להיות בטוח כיון דלאו לגוביינא שקלי לא הוה ש"ש ואמנם לענין שמיטה שפיר אינו משמט והן הן דברי תוס': מתני' דב"מ הלוהו על המשכון כ' רש"י הלוהו מעות נ' כוונתו דלכאורה הוה אפשר לומר דהלוהו על המשכון היינו שמור לי ואשמור לך דהלוה נעשה שומר על מעות של מלוה והמלוה על המשכון של לוה ומהאי טעמא הוה ש"ש