ליקוטי חבר בן חיים ד קעא

בא"ד אבל נסכא בהדי קתא לכאורה ע"כ צריך לומר הכי לרש"י דאל"כ למה ליה דנקט קתא כלל, הוה ליה למימר אבל נסכא לא וצ"ל דיש לדחות כי אם דלרבותא דנהרדעי נקט הכי דאפילו בקתא בהדי נסכא ג"כ פליגי ולעולם לר' נחמן נסכא לחוד נמי לא: בא"ד ואי אבד נסכא ברישא אבד פלגא כ' סברת התוס' בזה דאיכא למימר הכי דעיקר סמיכת המלוה על הנסכא ואיכא למימר הכי דכחדא חשיב להו ולכך זיל הכי זיל הכי קא מדחי ליה: גמ' תנן וכו' עוררני תלמיד א' דלכאורה מרישא דמתניתין ג"כ הוה מצי למיפרך דמאי אשמועינן דפטור משום דכופר הכל והרי בלאו הכי פטור משום דמצי אמר ליה הא קבילתיה וכ' דלדעת התוס' לקמן שבועה דרב נחמן דכופר הכל כבר היתה בימי המשנה וא"כ שפיר איכא למימר דאשמעינן תנא דפטור אפילו מהיסת ולעולם אפי' לא כפר בהכל נמי פטור ולכך לא פריך אלא מסיפא: גמ' לימא ליה הא קבלתיה י"ל בלשון לימא ליה הרי אנן אמרינן דסבור וקביל וכ' דלכאורה גם המקשן שפיר ידע דמתניתין מצי מיירי בגוונא דלא סביר וקביל והיינו בדפריש אלא דמאן מודה דפריש דמסתמא לא מיירי דיש למלוה עדים על כך דמאן דיזיף בצנעה יזיף וא"כ הלוה הוא דמודה אמאי לא מהימנא דג' דינרים הי' שוה במגו דאי בעי אמר קבלתיה והיינו דקאמר ולימא ליה הא קבלתיה ר"ל נהי דמיירי שהלוה מודה דלא קיבלה מ"מ להמניה במגו אלא דא"כ בשלמא לשיטת התוס' דמשני הש"ס שמואל בדפריש שפיר אין כאן מגו דאדרבה הלוה צריך להביא ראיי' דפריש אמנם לשיטת רש"י עדיין קשה להימנה במגו ונ' דצ"ל כדעת הפוסקי' דכל מגו לאפטורי משבועה אפילו בלא העזה לא אמרינן א"כ אין כאן מגו כלל ולשון לימא ליה לאו דווקא וזה נ' שכ' רש"י ד"ה חייב ולא אמרינן ובא ר"ל דלימא ליה לאו דווקא כי אם אנן אמרינן: אמנם י"ל דלכאורה י"ל לדברי רש"י למאי הלכתא נקט הש"ס שמואל בדלא פריש הרי גם בס"ד ידעינן דשמואל בדלא פריש אלא כראה דבאמת היינו דקאמר כיון דהך סברא דשמואל מילתא דלא שכיח היא שיקבל המלוה קתא דמגלא על אלפא זוזי ולהכי הלוה צריך להביא ראיי' דלא פריש דכל כמה דלא מייתי ראיי' נאמן המלוה לומר דפריש ושוב אין כאן מגו והיינו דקאמר שמואל בדלא פריש ר"ל ידעינן בבירור דלא פריש: תוס' ד"ה מיתני וא"ת בפרק האומנין וכו' ע' רש"א שהקשה דגם לשיטת רש"י הוה להו להקשות וכ' דהנה מלשון רש"י ד"ה אבד אלפא זוזי מבואר דמהאי טעמא דסביר וקיבל חייב אפילו באונסין דדווקא אם המשכון בעין כ' רש"י דיכול לכופו לא זולת וא"כ כ כיון דמתני' דב"מ קתני ש"ש ע"כ לאו היינו מטעמא דשמואל ודווקא לשיטת התוס' דשמואל בדפריש והיינו דקביל אחריות א"כ לא הוה כי אם ש"ש שפיר הקשו ולא לדברי רש"י: בא"ד אמאי לא יפסיד כנגד המשכון כ' סברתו דבשלמא אם כנגד המשכון בכל גוונא מפסיד המלוה ושפיר לא הוה אסמכתא כמו שכתבו לעיל דאי הוה אסמכתא יפסיד הלוה משא"כ אם כנגד המשכון ג"כ אינו מפסיד למה לא יהא אסמכתא וזה ג"כ סברתם בשיטת רש"י בסמוך ומהאי טעמא בב"מ דלא נחתי אכתי להך סברא שפיר הוצרכו בשיטת רש"י לטעם אחר: ואמנם מה שהקשה רש"א בב"מ שם דילמא מיירי בדפריש ור' עקיבא ג"כ אינו חולק כ"א אכנגד המשכון כ' דעת התוס' בזה דאי בדפריש א"כ מאי קאמר ר' עקיבא כלום הלותני אלא על המשכון הרי מה שהלוהו על המשכון אינו הגורם דהרי פירש: בס"ד א"כ ר' יוחנן כשמואל ובנמ"י בב"מ דחה דבריהם דלר' יוחנן עכ"פ צריך להשלים השאר כדשמואל אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי וכ' דהתוס' לא כתבו ע"כ זה כי אם לשיטתם דמיירי שמואל ור' יוחנן תרווייהו בפירוש והנה טעמא דתרווייהו כאן דפירש אם לימא דהוה אסמכתא ולא קני כלל כמו שכתבו תוס' לעיל וכאן דמסתברא דכנגדו וודאי קונה א"כ ע"כ כנגד כולו קונה שפיר היינו טעמא דר' יוחנן והיינו טעמא דשמואל והנמ"י בשיטת דערבון איירי נמי בדפריש ר"ל דדווקא לשיטת ר"ח אתא שפיר ראייה זו: בזה נ' לפ' דעת הטור שהביא בשם התוס' דדווקא בפירש מיירי שמואל ועיי' ב"י שנתקשה בזה ולמה שכתבנו מוכח כן דעיקר סמיכת דברי תוס' דהילכתא כשמואל היא מהך דערבון וראייה זו לא אתא שפיר כי אם לשיטת ר"ח דמיירי בפירש וכמו שכתבנו: רש"י ד"ה ישבע כתב רש"י שאבדו ר"ל שצריך לישבע שלא פשע ושאינה ברשותו כמו שכתב רש"י לקמן והיינו שאבדו ר"ל דרך אבידה דאינה ברשותו אמנם בב"מ כ' רש"י ישבע שלא פשע נ' טעמו דהתם מוקי לה הש"ס מתחילה בשוה כנגד החוב וא"כ גם לר' עקיבא צריך לישבע שאינה ברשותו וע"כ ישבע דר' אליעזר דפליג ר' עקיבא עלה והיינו שלא פשע לחוד משא"כ בשמעתין דמתחלה מוקי לה בלא שוי א"כ לר' עקיבא אין כאן שבועה כלל דלמה יחזיק ברשותו קתא דמגלא אאלפי זוזי ע"כ לר' אליעזר ישבע היינו תרתי וכמו שכתב: שם ברש"י ויטול את חובו ר"ל דהאי מעותיו דקאמר ר' אליעזר היינו כל מעותיו וכמו שכתבו תוס': גמ' ד"ה אבד המשכון עיי' רש"י לקמן ובמ' ב"מ מה שפי' בזה דבתוס' ב"מ הניחו דבריו בקושי' א"כ אמאי אינו משמט והנה בתוס' ב"מ העמידו קו' על דברי רש"י בשבועות דמשמע ובב"מ לא הי' לפניהם גרסתינו ברש"י שם אמנם לדעתי נ' כוונת התוס' לדברי רש"י בב"מ לא קשה כלל כשנדקדק תחילה בדבריו שם שכתב דבשטר כיון דאיכא שעבוד קרקעות ע"כ לגוביינא קא שקיל המשכון וזה תימא דאדרבה כיון דאיכא ש"ק לאו לגוביינא קא שקלי אמנם צריך להבין תחלה דברי רש"י ברישא בדר' אליעזר שכתב שם בב"מ שני דברים להיות בטוח ושלא יכול לכפור עוררנו רש"י בזה דכל הנוטל משכון לר' אליעזר אם אינה שוה כנגד החוב נטלה שלא יכול לכפור דהיינו לזכרון דברים אם שוה כנגד החוב נטלה להיות בטוח והיינו אם לא יהי' לו ללוה מקום לגבות הימנה ומ"מ אינה נוטלו לקנותו עכשיו ואינה סמיכתו עליו הלכך הוה ש"ח ובזה פליג עלה ר' עקיבא ואומר דנטלה לגוביינא עכשיו ולא לזכרון דברים ולא