ליקוטי חבר בן חיים ד קסט

לפי"ז לעיל דקאי לר"פ דס"ל פנ"מ לא מצי לשנויי הכי אלא דרש"י לא גרס לכאורה לעיל ר"פ והוצרך לדחוק: והנה כ' רש"י דתפס קדם ותפס מ' לכאורה כד' הכ"י דמיירי שהי' תפיס בשעת דינא וא"כ שפיר עביד דלא תבע לי' כיון דהוא מוחזק והטעם בשטת רש"י מ"ש ומ"מ אין זה דומה לעדים כמ"ש הש"ך דאין זה דומה דבשלמא בתפיסה למה יתבע משא"כ בעדים כיון דעכ"פ סופו לתבוע אדרבה הו"ל לתבוע הכל ואם מודה בשעורין יהא מודה במקצת ואם יכפור יבאו עדים על השעורין ויהא ג"כ מודה במקצת מדר"ח קמייתא אלא ש"מ מחול לו: ואמנם מד' הרמב"ם בה' טוען מ' דבכ"ג מהני תפיסה וכ' דעתו דהך מחילה דרב"נ לא הוה טפי מאומדנא דמוכח ודי דמהני לנתבע להחזיק אבל לא להוציא: והנה לד' רש"י לכאורה בלא"ה א"ש דלא משני לעיל בדתפס דלמה יתפס מה שמודה שאינו שלו דהרי תם איכו משתלם אלא מגופו משא"כ בסיפא דתבע תרוויי' הדרך לתפוס אלא דרש"י לא מפ' ראוי ליטול ע"ד התוס' ואיצטריך לשינוייא אחרינא וד' דתפיסה בתר הכי ג"כ מהני ולזה הוצרכו ג"כ לשינוייא אחרינא: ואמנם לכאורה לד' התוס' למה הדר ומק' אחר דכבר שני לי' וכ' דמועד ק' כי' דבשלמא תם תפיס שפיר דאינו משתלם אלא מגופו שמא יאבד התם ויפסיד אבל מועד למאי יתפוס ומשני דמ"מ מיירי כה"ג: גמ' סוף שבועות רש"י ד"ה וכולן כוונתו דלכאורה מה ענין שבועת שומרין לבטוי בטוי אינו חייב כ"א בשוגג ושומרין דווקא במזיד לזה כ' רש"י דשגגת בטוי לשעבר אינו שייך כ"א בשגגת קרבן כדאמרי' לעיל וכה"ג בשומרין חייב: בלהבא ע' רש"י שהיפך הגי' וכוונתו נ' דהא דלא משכחת לה בלהבא היינו לאו לא משכחת לה להבא דלא ימות הוה שבועת שוא אבל הן שפיר משכחת לה לענין ביטוי להבא דיוכל להמיתו: ומה שפי' רש"י אלאו נגנב ואלהבא ימות משום דגבי נגנב אפי' לא משכחת לה לענין ביטוי דאם ימיתנו יהא בטוח שלא יגנב אחרי שהוא ישחטנו ויאכלנו ואם מודה אין זה גניבה ואך בלעבר ל"ש לאו והן: רש"י ד"ה כי תשבע כוונתו דלכאורה באמת כיון דקרא כ' להרע או להטיב ל' להבא למנה בהן ולאו מודה רב ובלעבר ולהבא פליג ולזה כ' רש"י דרב דרש כי ל' דהא וא"כ גלי קרא בשבועת שומרין שייך ביטוי וממילא מוכח דלא בעי' להבא: והנה ר"א בסוף סוגיין מוסיף אדרב דרב לא מוקי לקרא דכי תשבע כ"א אשבועת שומרין היכי דלא מחייב שם משום פקדון משא"כ ר"א ס"ל כיון דקרא גלי לן דבשבועת שומרין שייך ביטוי א"כ אפי' היכי דחייב משום שומרין חייב משום ביטוי: ולסיים בד' אגדה כ' דהנה אז"ל במ' נדה א"ר שמלאי למה הוולד דומה במעי אמו לפנקס וכו' עד ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו וכו' ויל"ד הא אין שבועה חל על שבועה דמושבע ועומד מהר סיני הוא וצ"ל דבהר סיני לא נשבעו כ"א הנשמות שעמדו שם דהיינו עד סוף כל הדורות אבל הגוף לא כשבע כלל והכא בשעת לידה משביעין הגוף וכן מבואר במה שמסיימי' שם ונשמה שנתן בך טהורה היא ואמנם אמרם ואם לאו הרי הוא נוטלה ממך מבואר דקאי אגוף ואמנם ל' הרי הוא נוטלה ממך אף דחזי' רשעי' יחיו עתקו גם גברו חיל כ' דרמזו לנו למ"ש חכמי האמת אם האדם מקלקל בעוה"ז הקב"ה נוטל נשמה זו ממנה ומגלגלה בגוף אחר ולעתיד כשיעמוד ת"ה לא תתקיים הנשמה כ"א באותו הגוף שנתקנה בו הנשמה והיינו נוטלה ממך ואמנם ענין אמרם היה צדיק ואל תהא רשע ענין הכפל כ' דהכה אז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו הכוונה דהגדול שביצ"ה הוא מדת הגאוה ואותה מדה השכיחה ביותר אצל הצדיקי' ועי"ז מפסידין שכר מעשי' הטובים וזה אמרם היה צדיק ואל תהא רשע ע"י צדקותיך ועד"ז כ' לפרש כוונת ר"ש פ"ב מאבות הוה זהיר בק"ש וכו' הכוונה ע"ד שכ' רש"י פ' ואתחנן כי ה' צדיקי' אינם מבקשים אלא מתכת חנם והטעם לפי שאין מחזיקי' טובה לעצמם והענין כמו שכ' החו"ה כי טובה א' מאת הבורא שוקלת כל טובות האדם בעולמו ימי חייו וז"ש הוה זהיר גם בזה שלא תעשה תפלתך קבע כאילו יש לך מה לתבוע אצל הש"י כ"א רק רחמים ותחנוני' כי הש"י מרחם אף שאינו הגון ואם לא תעשה כן הרי אתה רשע בפני עצמך כי הבריות יחזיקוך לצדיק כי לא ידעו אשר אתה מחזיק טובה לעצמך ובינך לבין עצמך אתה רשע ועד"ז כ' לפ' ע' הכ' מי יעלה בהר ה' וכו' אמר מי הוא זה אשר גם אם יעלה בהר ה' שיזכה להיות מאותן העולים בהר ה' ולא תשיאנו הגאוה להניח מקומו הראשון והיינו ומי יקום גם אז בהר ה' במקום קדשו שהי' לו מלפני' ואמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו שלא הסתהו הגאוה ולא כשבע למרמה שקיים השבועה כמצווה עליו להיות צדיק ולא להיות רשע ואמר אפי' אם ישא ברכה מאת ה' לא יאמר בצדקתי זכיתי לזאת כ"א יאמר וצדקה מאלקי ישעו כי צדקה היא לו ע"ד שכ' הרמב"ן על ויחשביה לו צדקה והנה העיקר בזה להיות הצנע לכת כמ"ש הנביא מה ה' דורש עשות משפט וגו' עד והצנע לכת וכו' שכל שאין האדם הצנע לכת הנה הוא ברשת הגאוה וז"ש ואפי' כל העולם כלו אומרי' לך צדיק אתה זה ראי' כי אינך מצניע מעשיך ע"כ היה בעינך כרשע והנה כל עובדי ה' נחלקי' לד' כתות והם הד' שומרין דסוף מכילתין העובדי' מאהבה אשר אין כוונתם רק לעשות רצון ה' המה השומרי חנם והנה עליו אמר הכ' לא יאונה לצדיק כל און וחז"ל אמרו עלי' עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו ואין עלי' אחריות רק מפשיעה לבדה וזאת שנית ההיפך מהם בעלי המשכונות המבקשי' אשר הש"י ישפיע להם כל טוב וא"כ יעבדוהו והנה אלו הביאו עצמם בעצמם לידי נסיון והמה בבחינת השואל ששאלו טובות ה' לנפשם וחייבי' אפי' באונסין הכת הג' לומדי תורה אשר מתורתם ואמונתם יתפרנסו ואם כי צר להם לעשות התורה קרדום לחפור ואינם בבחינת השואל מ"מ שמירה מעולה צריכין לשמור וחייבי' על כל דבר