ליקוטי חבר בן חיים ד קסח

יפסיד וע"ד שכ' הרא"ש כאן ומה"ת נימא דמחיל על השעורין אמנם כ"ז בחטין ושעורין דכיון דתרוויי' ע"כ לית לי' גבי למה יתבע תרוויי' משא"כ כאן כיון דעיקר קו' מעיקרא הי' כיון דמ"מ אינו תובע כ"א ח"כ לתבעי' מתרוויי' א"כ גם באינו יודע ק' הך גופא ושפיר פריך הש"ס אכתי תיהוי תיובתא: ועד"ז נתיישב לנו דקדוק עצום על רש"י שכ' דכ"ש הוה ואמאי לא קאמר הש"ס כ"ש אמנם למ"ש א"ש דאי הוה אמר הש"ס כ"ש סד"א דבאמת גם בטענו חטין ואומר איני יודע אם חטין אם שעורין קאמר רב"נ למלתי' ובאמת דווקא הכא קא ק' לי' ולא בעלמא ולזה לא קאמר כ"א נימא כלומר כי היכא דמק' מעיקרא משום דהו"ל לתבוע תרוויי' ה"נ יק' השתא: ואמנם ענין הכ"ש שכ' רש"י היינו השתא היכי דהנתבע מודה בבירור אומרי' דהתובע מחיל מכ"ש היכא דלא הודה הנתבע בבירור: ובענין מ"ש למה קאמר הש"ס נימא י"ל משום די"ל דלר"ג מודה רב"נ ומתני' ר"ג היא להכי קאמר נימא: ואמנם בענין קו' תוס' דלמא מתני' ר"ג י"ל כיון דתנא בא לאשמועי' חולקין חביריו על סומכוס ואי מתני' יחידאה היא א"כ אכתי רבנן מצי סברי כסומכוס: והנה ממ"ש נתבאר דיש לדחות הראי' מש"כ תוס' ממ"ד דטענו חטין ושעורין והודה בא' פטור דמ' לכאורה דהאי מ"ד באמת פליג ארב"נ מטעם קו' הרא"ש דלמא לא רצה לתבוע כל תביעותיו כא' כמ"ש לעיל: ואמנם מה שהק' רש"א נ' דהתוס' בעצמם יישבו קו' רש"א במה שסיימו דטעמו דרב"נ משום מחילה הכוונה דוודאי לא חמירא שבועה מתשלומין אלא מתשלומין פטור משום דמחל לו השעורין אבל כיון דהוא מיהת לא העיז לכפור הכל והודה חייב שבועה ורבנן דפטרי משבועה דקרא כי הוא זה ור"ג מוקי קרא לאבהו דר' אפוטריקי בב"מ פ"ק וע' בד' התוס' ותמצא כ"ז מבואר היטב ואמנם אי הוה טעמא משום משטה שפיר כ' רש"א דכיון דפטור מתשלומין א"כ לא הודה כלל דמשטה הי' ושבועה מניין: והנה יש לעיין לד' הראב"ד דס"ל דמלוה ופקדון גרע מחטין ושעורין דלמא קרא דכי הוא זה למלוה ופקדון אתא ונ' דאדרבה הא הביאו להראב"ד לומר דמלוה ופקדון גרע וזה דהנה למ"ד חטין ושעורין והודה בא' פטור ע"כ צ"ל מסברא דהו"ל כב' תביעות בא' כפר הכל ובא' הודה הכל אלא דאנן לא קיי"ל הכי ואמנם במלוה ופקדון דבאמת ב' תביעות הן גם אנחנו מודי' וא"כ ל"צ קרא לזה כלל כיון דידעי' דכופר הכל פטור ובאמת צ"ל למ"ד חטין ושעורין פטור מוקי קרא לאבוהו דר' אפוטריקי וא"כ עדיפא לכאורה ד' הראב"ד דמחמיר במלוה ופקדון מד' הרמב"ן דמשוי להו דלדידי' איכא להק' דלמא למלוה ופקדון קרא אתא: תוס' ד"ה מדסיפא וא"ת לר"י כ' דלד' המפרשי' דר"פ לטעמי' דס"ל פ"נ ממונא ומוקי לה בלא עדי' פריך א"כ ל"ק לרב יודא דמצי סבר כה' דפ"נ קנסא ומתני' בעדי' ולק"מ: תוס' ד"ה רישא י"ל דלר"פ פשיטא לי' דבברי וברי ע"כ גם סומכוס מודה וא"כ כיון דמתני' אתא לאשמועי' דלא כסומכוס ליכא למטעי דבברי מיירי והיכא דליכא למטעי אין קפידא כמ"ש תוס' לעיל: מאי קמ"ל תנינא לכאורה וג' דממתני' דשבועת הדייני' אא"כ ק' אטו לא ידע הש"ס דהתם לענין שבועה תנן וכ"ת דס"ל למק' דהא בהא תליא כד' התוס' בקו' א"כ מאי משני לי' כיון דע"כ התרצן לית לי' הך סברא לישני לי' בקיצור דלאו הא בהא תליא ואפשר דק' להמק' קו' תוס' פ' שבועת הדייני' דלבתר דתנן כמה זימני בהך מתני' דבעי' ההודאה ממין הטענה ובסוף מסיק טענו חטין וכו' והי' כ' להש"ס דהא דשבקא לבסוף משום פטור ממון הוא ושפיר פריך ומשני דבאמת הכי הוא אבל פטור ממין חטין וכמו שנבאר בס"ד: ואמנם בלא הגי' דתניא וכן הוב' גם ברי"ף לשבועות שם וע"כ גם הרא"ש שהביא הגי' לימא מסייע לי' הוה גריס דתניא דאמתני' ל"ש למימר לימא מסייע לי' דאמורא צריך לידע המשנה וכ"ת דלמא גם הברייתא לענין שבועה מיירי י"ל דא"כ ליתני ר"ג מחייב אלא ש"מ לענין ממון מיירי וכד' תוס' דלענין ממון גם ר"ג מודה: אמנם תי' הש"ס ק' מאוד להולמו דמאי איצטריך לאשמועי' דפטור מדמי חטין פשיטא כיון שכפר לו וכ' דאם גם כופר הכל פטור מ"מ החוב במקומו עומד לענין שבועה ע"י גלגול בכל זמן שיהי' והנה הסברא נותנת כרב"נ ואמנם י"ל כיון דאיהו מודה לו שעורי' אמרי' דחטין דהוה קתבע לי' ר"ל שעורין ולא מין חטין כ"א דכל מיני תבואה קרי אינש חטין וכה"ג אי נימא עליו לשלם שעורין א"כ שוב אין לו שום תביעה על החטין והיינו דקאמר הש"ס פטור מדמי חטין לגמרי מ"ט משום דמשלם לי' שעורין קמ"ל וכו': הי' הניזוקין שני' הנה הרמב"ן דייק מכאן בראש פ' השואל דמלוה ופקדון כחטין ושעורין והרא"ש דחה דבריו דהכא משום הודאה אתיא עלה וכ' דהרמב"ן והראב"ד לטעמיי' דס"ל טעמא דרב"נ לאו משום הודאה כ"א משום משטה כמו שהביא הש"ך בשמם וא"כ שפיר הביאו הראי' דאי לאו דמקרי חטין ושעורין מאי משטה שייך כאן ומבואר מזה דהרמב"ם דמשוה מלוה ופקדון למין א' ע"כ לית לי' טעמא דמשטה דלא כמו שהשיא הש"ך דברי הרמב"ם לד' הרמ"ה: ואמנם בענין מה שפי' הש"ך ד' הראב"ד פ"ט נני"מ דקאי אנשבע שכ' הרמב"ם מבואר בהדי' כדבריו בהראב"ד מדכ' מיד ומתני' דקתני המוע"ה ואי אחטין ושעורין קאי א"כ למה הק' ממתני' דלמא מתני' דליכא עדי' אלא שיש לדחות דא"כ מאי קמ"ל הג' גם מודה פטור: ראוי ליטול ע' רש"י מ' לכאורה מדבריו דמפ' כפי' התוס' דקו' הוה מן המוציא והתרצן משני דמל' המוציא אין לדייק ומ"מ הל' ק' מאוד דדי הו"ל לומר דלא שקיל ואפשר לומר דמשני דמתני' כמ"ד הודה ואח"כ באו עדי' פטור וס"ד דאפי' אי מייתי ראי' לא שקיל לכך קאמר אם בא להוציא ייתי ראי' דכיון דאיהו הוה מודה לי' מידי אחריני ואייתי ראי' על מידי אחריני לא מהני הודאתו והיינו דקאמר דמתני' קמ"ל דראוי מיהת ליטול ולהכי פריך מתם ומועד עוד הפעם לומר דבמועד ל"ש זה וע"כ קרי לי' המוציא משום עכשיו ומשני כיון דבתם א"ש נקט כי האי לישנא משום תם והנה