ליקוטי חבר בן חיים ד קסו

שנא' וזה דבר השמטה והרמב"ם כ' שנא' לא יגוש כ' טעמו משום דקרא דזה דבר השמטה איצטריך לכדתנן סוף הדרן עלך פ' כל הנשבעין בעזר לנו בכל דור ודור מעון תוס' ד"ה נושא שכר ולי כ' משום דבתחלה קתני הני דלית בהו פלוגתא ולבסוף קתני שכיר ושוכר בהדדי משום דאית בהו פלוגתא: עוררני תלמיד א' אבד והוא שמת למה הוה מפטור לפטור הלא במת צריך להחזיר לו העור ובאבד פטור ואם גם בשומרין בעי' שתי כסף כיון דמתני' לענין שבועה איירי ואם לאו צ"ל דמיירי דאין בעור שוה פרוטה: זה הכלל למדתי מד' הרמב"ם דזה הכלל אתי לאשמועי' דאם שואל טוען שכיר הוא ושכיר טוען חכם הוא, ולאפוקי אפכא: תוס' ד"ה מאן תנא לא זכיתי לירד לכוונתם: סוגי' דטענו חטין ס"פ המניה (תחלת ימות הקיץ תרי"ט). מתני' שור שהי' רודף והוזק כ' רש"י הנרדף דלכאורה הי' אפשר לומר דמשו"ה נקט תנא שהי' רודף דאף שהי' רודף והזיקו הנרדף ובאדם כה"ג פטור דבא להורגך השכם להרגו בבהמה חייב לזה כ' רש"י דלא היא כ"א דווקא הוזק הנרדף אבל הוזק הרודף פטור: ודנקט רודף כ' הנ"י לאשמועי' דגרמא בנזקין פטור ואין כן ד' רש"י שהאריך לבאר על בסלע לקה מתחכך הי' בסלע מ' מדבריו דאם באמת לקה מחמת הרדיפה חייב וכ' לדבריו דמהכא דמק' לקמן דמתני' מברי ולא ממלת לא כי וכן מ' קצת מד' רש"י בגמ' שכ' מדקתני לא כי אלא בסלע לקה והיינו כיון דבאמת לא שכיח שילקה ע"י חיכוך בסלע ולא ע"י נגיחה או רדיפה ובשלמא אין טעין המזיק ברי הוה כה"ג ג"כ טענא משא"כ שמא וודאי מסתבר דלא שייך כה"ג ומיושב קו' תוס' לקמן ד"ה לא כי ואמנם לכאורה הא מלתא י"ל תליא אי מיירי מתני' במועד ג"כ או בתם דווקא והנה הרש"ל כ' הביאו הש"ך סי' ת' דבמועד כיון שהי' רודף וודאי תלינן בנגיחה ולי דבריו תמוהי' כיון דאנן קיי"ל פ"נ קנסא א"כ מתני' ע"כ במועד דבתם ממ"נ אי איכא עדי' נחזי מאי קאמרי אע"כ דליכא עדי' א"כ אין כאן שום משפט כיון דגם מודה בקנס פטור וא"כ ע"כ מתני' במועד איירי אמכם כ"ז לדינא וא"כ שפיר ע"כ מתני' בברי וברי וכמ"ש משא"כ ר"פ דס"ל פ"כ ממונא א"כ א"צ עדי' ושפיר מסתבר כד' רש"ל דמתני' בתם איירי וא"כ כיון דלא הוחזק נגחן הו"ל נגיחה וחיכוך דסלע חדא מלתא ושפיר מוקי ר"פ מתני' בשמא ומיושב קו' תוס' ד"ה רישא במזיק שמא דר"פ לטעמי' לק"מ, ודנקט תנא רודף י"ל ע"ד אחר שכ' הנ"י: אמנם נ' דבלא"ה איצטריך למנקט רודף כיון דמתני' דלא כסומכוס וסומכוס לא אמר כ"א היכי דאיכא דררא דממונא א"כ צריך עידי רדיפה דבלא"ה אין כאן דררא דממונא: שביעית דצריך שיאמר משמט אני והש"ס דרשא פשוטא נקט כמ"ש תוס' בכמה מקומות: ונדבר איזו דברים בפ' ארבעה שומרין הן בעזר מחייה לעמו ועוז להם נותן. המוציא מחבירו הנה לפי מ"ש תוס' לקמן דקו' הש"ס הא לא מייתי ראי' הויא מל' המוציא א"כ ק' ברישא עכ"פ אמאי נקט המוציא וכ' דתנא בא לאשמועי' דמתני' אפי' במועד ומ"מ לא מהני לרבנן דררא דממונא דס"ד בתם דמשתלם מגופו הוא דלא שייך דררא דממונא דעכ"פ על חבירו אין לו תביעה כ"א על השור משא"כ במועד דעל חבירו גופי' יש לו התביעה לא קמ"ל אפי' במועד שבא להוציא מחבירו לא מן השור מ"מ לא אמרי' חולקין כ"א עליו הראי': ואמנם בסיפא דמיירי בתמין דאדרבא אינו מוציא מחבירו ומ"מ נקט תנא האי לשנא אלא לאו ש"מ למימר דלא מייתי ראי' שקיל כדאמר מזיק: היו שני' רודפין ע' רש"י ר"ל דלא תימא דמיירי דא' מן הרודפי' של ניזק דא"כ מאי שניהם פטורי' דקאמר אע"כ שהם של ג' ואמנם לכאורה תכא דמתני' אמאי נקט של ג' בני אדם וצ"ל דאל"כ היינו רישא א"וו דהכא קמ"ל דאף דלהניזק ממ"נ מא' מהם מגיע נזקו מ"מ לא אמרי' כסומכוס דחולקי' כ"א תרוויי' מדחי' לי' וע' רש"י: והנה הצריכותא על שאר בבי דמתני' בתוס' לקמן הוא לשטתם דווקא דברישא לא מהני תפיסא וכן דייקי לקמן בל' והשתא וע"ד שאר המפורשי' נראה דס"ד בשניהם של א' דהמזיק עכ"פ מודה דאית לי' עלי' דררא דממונא גם רבנן מודו לסומכוס דחולקין השאר קמ"ל והיינו דדייק הש"ס דע"כ אי לא מייתי ראי' שקיל כדאמר מזיק דאל"ה שוב ליכא דררא דממונא ומאי קמ"ל מתני' בכל הכי בבי משא"כ עכשיו שפיר אשמועי' רבותא ואמנם בשני תמים אין רבותא כ"כ דעכ"פ על הגדול אין לו דררא דממונא משא"כ בתם ומועד דגם התם בכלל המועד וכיון דמודה דהתם הזיק א"כ מודה לי' על האי גופא דררא דממונא ובסיפא אשמועי' עוד רבותא היכא דעל כל א' וא' איכא דררא דממונא ושוב אשמועי' ג"כ היכא דא' בכלל חבירו דהיינו תם בכלל מועד ועכ"פ מק' הש"ס שפיר אכולא מתני' הא לא מייתי ראי' שקיל וא"צ לתי' תוס' ד"ה הא לא מייתי ראי' ומשני בסיפא ראוי ליטול כלומר אי לא הודה ואין לו משום דהודה או מחיל ואמנם תי' זה איננו מספיק כ"א אי מיירי מתני' בעדים דאז וודאי אי לאו דהודה שקיל מיהת מקטן גדול ומגדול קטן ואמנם כ"ז לדידן להא דקיי"ל פ"נ קנסא א"כ ע"כ בעדים מיירי כמו"ש שפיר משני סתמא דש"ס ראוי ליטול ואין לו כמ"ש משא"כ לעיל דמרא דשמעתא רב פפא דס"ל פ"נ ממונא וא"כ בלא עדים מיירי לא שייך לשנוי ראוי ליטול ואין לו דכי היכי דקרי לי' ראוי ליטול מחמת הודאתו של מזיק הוה אינו ראוי ליטול מחמת הודאת עצמו ולכך שפיר אצטריך לאוקמי בברי ושמא ומה"ט כ' ג"כ דפריך עוד מסיפא דסיפא דהתם עיקר תביעתו ממועד הזיק את הגדול וע"ז א"צ עדים דמודה ג"כ חייב וא"כ שפיר מצי מיירי בלא עדי' ומשני כיון