ליקוטי חבר בן חיים ד קסה

תוס' ד"ה מתוך שאינו יכול ע' רש"א ולי לק"מ דכוונת תוס' עד"ז דפלוגתא דר"כ ור' אבא עם רב ושמואל בהא הוה דלר"נ ור' אבא דווקא בדאוריי' אמרי' מתוך שאיל"מ אבל לא בדרבנן לבד משני' חשודין דקיי"ל כר' יוסי דהואיל והחשוד פושע בדבר קנסוהו ומ"מ ביתומי' פליגי אדרב ושמואל דהתם לא הוה פושע ול"ש מתוך שאי"ל מפסיד משא"כ רב ושמואל אפי' במחויב דרבנן הכי ס"ל: הו"ל כגזלן ע' רש"י ויל"ד מ"מ לאיזו צורך קאמר הש"ס הו"ל כגזלן הו"ל למימר לא מצי משתבע דהרי אודה ובשלמא לד' הרמב"ם דמיירי בלא עדים וראה שפיר לה"ק כגזלן דלא בעי' עדי' וראה ולזה נ' דהש"ס בא ליישב קו' תוס' בב"ב דליהמין במגו ובשבועה וע"ז קאמר הש"ס דהכי לא חשיב מיגו דאי הוה טעין לא חטפתי דלמא מצטרף עוד ע"א דחטף והו"ל גזלן משא"כ אם אומר דידי חטפי: תוס' ד"ה אבוהון כה"ג תי' בתרא צריך ביאור ונ' כוונת דברי' דמ"ד ברי עדיף ס"ל דאי אמרת לאו ברי עדיף למה לא יהא מודה במקצת נאמן במגו דאי בעי אמר חמשין לא ידענא דלא הוה העזה אלא ש"מ דברי עדיף ומה"ט הוא דחייב בחמשין לא ידענא ושפיר דייק קרא הא ביורשין כה"ג פטור: ואמנם אי ק' הא ק' דמ' בשמעתין דלר' אבא לא דרשי' קרא כר"ש בן טרפון וכל הפוסקי' פסקו כר' אבא ומ"מ מייתי הא דר"ש בן טרפון וכ' דלכאורה לדידן לא אצטריך קרא ליורשין דבשלמא אבוהון מיחייב דהו"ל למידע משא"כ יורשין הרי לא הו"ל למידע ואמנם למ"ד ברי עדיף א"כ גם ביורשין י"ל דחייבין מטעם ברי עדיף ולכך אצטריך קרא והכי ס"ל לתנא דברייתא דר' אמי ואמנם אנן לדידן להל' שפיר מוקמי' קרא לדר"ש בן טרפון: ריב"ב אומר נ' פלוגתיי' דהנה לכאורה מאי מצי האי קטן משתבע שלא מצא בין שטרותיו והנה למ"ש הפוסקי' דבשובר לחוד כיון דגבי מלוה הוא לא מהני כ"א בעי' ג"כ שימצא השטר עצמו בין שטרות קרועין ומעתה בשלמא אם הי' קטן זה בר דעת כשמת האב שפיר משא"כ אם נולד לאחר מיתת האב א"כ מאן מפיס לן דאם מצא השטר בין שטרות קרועין שהי' כן בשעת מיתת האב אלא ש"מ ריב"ב לית לי' הך סברא ות"ק הוא דאית לי' וא"כ מסתייע שיטת הרמב"ם דכת"ק קיי"ל ולא כריב"ב: ואמנם לכאורה למ"ש הרמב"ם דבקטן המוטל בעריסה גם ת"ק מודה א"כ הדרא קו' לדוכתא וכ' דהנה רש"י פי' שלא פקדנו בשעת מיתה ולי נ' דשלא פקדנו היינו ע"י אחר ע"י אפטרופוס וזה שייך ביתומים קטני' אמנם אין דרך למנות אפטרופוס לעוברי' ולהכי בעי' מוטל בעריסה מיהת: והא דמק' הש"ס מכל הני משניות דמ' לי' דמיירי בלא נשבעו בהא דיורשי' מזכירין דומיא דרישא דמיירי שלא כשבעה דא"כ גובה לעולם וז"נ כוונת רש"י וכן בההיא דיורשי' שניי' דיורשי ראשונה גובין בלא שבועה: בענין שותפין וגלגול שבועות וקידושין כ"ז והאפטרופין הכה הרמב"ם פי' ג"כ כרש"י דדווקא אפטרופס שמנהו ב"ד אבל לאו מטעמי' כ"א משום דס"ל דלא בעי' מודה במקצת בהני שבועות וליתא לפי"ז לסברת הרמ"ה: ובן הבית ע' רש"י והרשב"א כ' דד' רש"י לאפוקי מהרמב"ם שכ' אפי' שליח למכור ולקנות כשבע ואמנם גם ד' הרמב"ם כ' דווקא למכור ולקנות דמורו היתרא ואומר מה שהרוחתי לי הרוחתי משא"כ בשליח דעלמא גם הרמב"ם מודה ובזה לק"מ מה שהק' הרשב"א על הרמב"ם משליח נעשה עד: אטו בשופטני עסקי' לכאורה ממתני' גופא מסיפא דקתני מה אתה טוועניני הו"מ למפרך ואולי דלמא סיפא אסיפא ולא ארישא קאי ומילי מילי קתני: טענה שתי כסף ע' רש"י למדו הראשוני' מדבריו דס"ל דבעי' הודאה דווקא ולי לא אריא דרש"י בס"ד קאי דע"כ יש חילוק בין טענה לכפירה והיינו דבטענה הודאה בכלל טענה וע"כ בהודאה מיירי אמנם למסקנא גם רש"י מודה דלא בעי' כפירה: ובענין ד' הר' ישעי' שהביא הטור נ' דס"ל כהרמב"ם ג"כ דלא בעי' הודאה וס"ל כי היכי דסגי בכפירה לחודא אי איכא ב' כסף ה"נ סגי בהודאה וכפירה אף דליכא שתי כסף ולא בעי' כ"א קצת כעין דאורייתא:. ובענין מה שתמה הר"ן על הרשב"א דמדמה ד' הירושלמי לקדם והודה בשעורי' נ' כוונת הרשב"א מדלא נקט הירושלמי ועוד תרין דיכרין כ"א ומלה פלן ופלן ש"מ דמלה אוחרא תבע מידו וא"כ שוב הו"ל חטין ושעורין והיא היא: מניין לגלגול שבועה אין לומר דמשום הפסק איבעי' לן דא"כ מה לי אסורא מה לי ממונא כ"א דלמא כיון דפטרא תורה משבועה לגמרי האמינתו ומזה כ' מבואר ענין מתוך שאיל"מ דהרי חזינן דהיכא דפטרא משבועה ע"ז אין הנתבע נאמן א"כ היכא דחייבה ה"ט משום דתובע מהימן ומאן דלית לי' משאיל"מ אפשר דלית לי' גלגול מן התורה וכמ"ש רש"י וגם רב הי' מיושב בזה דל"ל מתוך משאיל"מ שפיר לית לי' גלגול מדאורייתא: תוס' ד"ה אמן וי"ל בע"א דלכאורה אלה ושבועה דכ' רחמנא ל"ל וכ"ת היינו אלה היינו שבועה א"כ אמן אמן ל"ל אלא ש"מ חד לארוסה וחד לנשואה דאין לומר למאיש אחר הא בהדי' אמרה תחת אשך: רש"י ספק מנ"ל הנה לא רצה לפ' שבועת שומרין דממ"נ הרי עדן יכול לשבע בשלמא בשותפין מיירי שחלקו אמנם לד' ר"ת דגם בנאנס בעי' מודה במקצת לק"מ מצי מיירי בנאנסו הכל דבעי' גלגול דווקא וא"ש טפי דלא מיירי בשבועה דרבנן אלא דק' קו' הר"ן דעיקר שבועת שומרין ג"כ על ס' אתא: בענין מ"ש הרמב"ם הטענות הודאיות נ' דאעיקר טענה קאי דס"ל אם מגלגלין על טענת שמא לא אמרי משאיל"מ ול"ק קו' הלח"מ: בענין שביעית משמטת את השבועה הנה מ"ש הכ"מ ליישב ד' הרמב"ם בד' הר"ן יל"ד עליו א"כ היסת משום כופר הכל עכ"פ ליבעי ועוד למה לא כ' הרמב"ם דשבועת ע"א אין שביעית משמטת ומחוורתא בד' הרמב"ם במ"ש הד"מ סי' ס"ז: