ליקוטי חבר בן חיים ד קסד

שם בענין השוד שכנגדו נשבע ונחבל נחבל כיצד דקדק הרמ"ה בטור דמיירי דחזי לי' דמנצי ונ' דהוכרח לכך דאל"כ יק' ג"כ כמו בנגזל דלמא לא חבלי' כיון דמתני' מיירי בגוונא דיכול לחבול בעצמו ואמנם כ' דהוכרח לכך לפי' הגי' נכנס לביתו שלם משא"כ לגי' דידן נכנס לתוך ידו היינו שראו העדים שהרים ידו עליו וא"כ כבר נקרא רשע וכיון דאשכחיניה חבול וודאי איהו חבלי': ובזה יש ליישב ג"כ לר' יודא נהי דהוה מודה במקצת מ"מ לשבע איהו וכ"ת הרי אשוי נפשי' רשע הרי אין אדם משים עצמו רשע והא דמשלם לי' היינו דאמרי' בשוגג חבלי' אבל מ"מ מ"ט לא יוכל לשבע א"וו משום דקאמרי עדים שהרים ידו עליו ופסול לשבע: ונ' דהך דנחבל איצטרך לאשמועי' דגם בזה מחלק ר"י בין מודה במקצת לכו"ה אף דהכא וודאי ל"מ עירוב פרשיות והיינו כדקתני בברייתא דלא בעי ר"י אלא שבועה נוטה אצל ב"ה: אמנם לד' רש"י דס"ל דבעי' דווקא עשה לי טובה ק' קצת א"כ הכא גם כו"ה חייב ואמאי פטיר ר"י וצ"ע: בגמ' ודלמא אחר עביד לי' כ' דמשו"ה פריך תחלה ודלמא בכותל נתחכך משום אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' דכיון דמיירי בלא שבועה ומה"ט ג"כ כ' דגריס הרי"ף דלמא אמר לאחר דכה"ג האי אחר לאו רשע הוה: כ' הרמב"ם דבשבועת השותפין אין שכנגדו כשבע ונוטל משום דהוה ס' ושבועה לא דאוריי' ע' כ"מ ולח"מ ולי כ' כוונת הרמב"ם משום דהוה ס' לא אמרי' שכנגדו כשבע ומשום דלאו דאוריי' לא אמרי' מתוך שאיל"מ: משחק בקובי' כ' רש"י הטעם משום אסמכתא ולא פי' משום יישובו של עולם דא"כ הו"א ביש לו אומנות אחריתי כשר: והנה כ' ה"ה דאין כ"מ בין הרמב"ם שכ' בנחבל קנס הוא להראב"ד שכ' דדינא הוא וזה דלא כהש"ך שכ' סי' צ"א דאי קנס לא קנסו בנו אחרי' ואולי הטעם דכיון דהימנוה רבנן אף בכו חייב לשלם: בענין חנוני על פנקסו כ' הר"ן ליישב למה נקט בכו ויש ליישב ע"ד אחר דס"ד בבנו דאין ב"ד משביעין אותו אא"כ קפץ ונשבע גם בן נכס מודה קמ"ל ודנקט סאתים חטין ומעות לא זו א"ז ל"מ חטין דדרך חנוני למכור אחרי' אגב טרדא אשתלי אפי' מעות דוודאי דכיר ג"כ צריך לשבע: ודנקט ונתתי באונפלי שדקדק הש"ך י"ל דבעה"ב טוען דע"כ חנוני לא ידע משום דנתנו באונפלו: והנה לפי גי' בבן ננס ע"כ צריך לומר טעמא דבן ננס משום חזקה שליח עושה שליחתו כמ"ש הבעה"ת וס"ל לבן ננס כס"ד דש"ס בגיטין סוגי' דשליש אפי' א"א מתירין אחזקה זו לת"ק כמסקנא דלחומרא אהניא הך חזקה ולא לקולא הלכך לא מפקי' ממון: ובענין ד' הש"ך מברי ושמא נ' דלא דמי דהתם הברי טוב והשמא גרוע דהו"ל למידע משא"כ במוציא הוצאות דל"ש לא הו"ל למדע ולהכי מק' הש"ס אמ"ד ברי עדיף ממוציא הוצאות משא"כ בשמעתין שפיר ק' על הרמב"ם: בענין שתי כיתי עדים פ' הנשבעין כ' רש"י א' אומרת הרג ולא רצה לפ' לוה דהוה צריך להאריך ולומר ביום פלוני דאל"כ ל"ש הכחשה משא"כ בהרג יכולה לומר אנו ראינוהו לאחר מכאן וגם בלוה צריכין לומר לא זזה ידינו, והטור לא נקט הרג דאין מקבלין עדות כזה עכשיו: מ"ש תוס' ב"ב דהו"ל מיגו במקום עדים ר"ל דהני עדי' קמאי דפסלי להני וע"ז כ' תוס' ואף דהני סהדי הו"ל תרתי מיגו ועדי' לא מהני דמגו לא עדיף מעדים והו"ל ד' עדים ותרי כמאה: והנה ע"ד החכמי בריסק יש לתמוה מהך דא' אומר חמש דהו"ל ג"כ חד וחד א"כ מוכח כהר"ן דחד פוסל חד: וטעם רב חסדא כ' דכיון דרק אחזקה מוקמי' להנהי סהדי בחזקה לא מפקי' ממונא וטעם רב הונא כיון דהך חזקה כבר נתחזקה שוב מהניא ג"כ לאפוקי ממונא: מ"ש הש"ך לתרץ על קו' הכ"מ דמודה בשטר פטור מטעם הילך לפי דעתי באמת הכא ע"כ לאו בשעבוד קרקע מיירי או כהכ"מ או כהש"ך וא"כ אין כאן הילך ומ"מ מודה בשטר פטור לפמ"ש הרמב"ם עצמו לפי שאינו יכול לכפור וממילא לא הוה הודאתו הודאה וז"נ עיקר כוונת הראב"ד בקו' אד' הרמב"ם ולהכי חלקה לב' קושיות כלומר וכ"מ דמיירי דליכא שעבוד קרקעות ומ"מ קשי' אד' הרמב"ם וכוונתו לקו' הכ"מ: מ"ש הרא"ש דהכא גרע מכי"ק דר"כ ר"ל התם שייך אין אדם תובע אא"כ יש לו משא"כ הכא דל"ש זה: הא דנקטא ברייתא ג' וה' ולא נקטא ב' וד' כי היכי דפתח נ' לרבותא נקט הכי לומר דאף דגבוה ביותר ובנקל יוכל להיות דטעה קמ"ל דל"ש: ד' הרז"ה משו"ה ר"ח מודה דלא' וודאי חייב משו"ה מודה רב חסדא: בענין משאיל"מ תוס' ד"ה לא ידענא נ' לתרץ דהא גופא תליא בענין כי' ד' ר"מ דאם הפי' כר' אבא א"כ לר"מ משלם לגמרי ולר"י מיהת יחלוקו א"כ מס' שפיר קאמר ר"נ עבד עובדא יחלוקו משא"כ אם הפי' כרב ושמואל א"כ לר"מ לא משלם א"כ ר"נ דעבד עובדא יחלוקו ע"כ כר' יוסי פסק ומעתה היינו דפריך הש"ס לקמן אם איתא אלמא מס' לי' בדרב ושמואל הרי עבד עובדא יחלוקו ור"נ גופא קאמר הל' לא ידענא ובשלמא אי כר' אבא שפיר עבד עובדא מס' דיחלוקו ומשא"כ אי כרב ושמואל ס"ל אמנם כד דייקת הי' גופא תליא בהני ב' לישני דללי"ק, דאמר ר"נ ר' יוסי אומר יחלוקו א"כ כיון דפשיטא לי' דר"י הוא דאמר יחלוקו ממילא פשיטא לי' ג"כ דהל' כר' יוסי דר"מ ור' יוסי הל' כר' יוסי אמכם ללי"ב דעבד עובדא שפיר מצי לומר כמ"ש והנה הש"ס לקמן דפריך מלי"ק שפיר פריך: