ליקוטי חבר בן חיים ד קסב

איני יודע גמור והיכא דאיכא מגו הוה לי' ברי גמור ומ"מ רבא לטעמי' שפיר אקשי' והכה לד' הר"י מגא"ש דמפ' דטעמא דשבועת שומרין משום מגו לאפטורי משבועה א"כ אכתי ק' עכ"פ למה קיי"ל כרב ושמואל ודנימא באמת דס"ל לית הלכתא כרב ושמואל זה לא מ' בדברי' ולא נזכר בשום פוסק ונ' לדבריו דבאמת גם רב ושמואל לא קאמרי דנאמן בלא שבועה כ"א בשבועה אלא דרבא ק' לי' אר"נ דקאמר למלתיי' מ"ט לא פי' ובשבועה דאמורא צריך לפרש דבריו א"וו בלא שבועה קאמר ושפיר מק' אמנם ר"נ לטעמי' דאי' לי' אפי' בכופר הכל היסת וא"כ גם בלא שכרתיך מעולם צריך לשבע ולא אכפת לי' לפ' שוב דהכא שבועת המשנה כיון דנשבע נשבע אמנם רבא דמק' אפשר ס"ל דאין היסת אלא בפרעתי דאיכא דררא דממונא וא"כ גם בלא שכרתיך מעולם ליכא היסת ושפיר הק' ואנן דקיי"ל כלשנא אחרינא דגם בלא הי' דברי' מעולם איכא היסת ל"ק לן כלל אר"נ דאמר' נאמן בשבועה קאמר וכמ"ש: והנה בענין תשובת הר"ן על הר"י מג"ש בענין ראיתו מע"א לכאורה יש להשיב דבשלמא ב' עדים האמינה תורה ועדיפי ממגו אבל ע"א אינו עושה כ"א ספק וחייבה תורה שבועה לברר הספק ובדאיכא מגו לא אצטריך דאין כאן ספק וכ' כוונת הר"ן דא"כ למה שוב לא תפטור מגו משבועה בעלמא ג"כ כיון דהס' מבורר וצ"ע: והנה בענין מה שהשיב הר"ן על הרמב"ן מטענת גנב באבידה דמיירי שא"ל אל תחזיר לי ובעל האבידה לא אמר כלום דאין זה הודאה ולא הוה עדן שומר דידי' עדן צ"ע א"כ שוב אית לי' מגו דלהד"מ וא"כ אס"ד דבמקום מגו לא חייבה תורה הכא כמי ניפטר וצ"ל דמיירי שהכריז האבדה וא"כ לא מצי למימר להד"מ והחזרתי לא מצי למימר כיון דא"ל אל תחזיר לי אלא בעדי' אלא דמ"מ כיון דמשום הכרזה אתי' עלה לא הוה כ"א שומר אבדה ולא שומר פקדון: ואמנם בענין הקו' העצומה שהק' הר"ן אטו לא ידע רבא דמגו גרוע כי האי לממונא אהני ולא לשבועה כ' דהנה באמת הק' תוס' לענין בדדמי מאי אהני מגו ותי' דמגו משוי לי' ברי ומעתה שפיר קאמר רבא עלי' דרמי בר חמא דקלסי' להא דרב ושמואל וקאמר רבא לדידך מ' דס"ל דהו"ל מגו מעליא דאי מיגו גרוע א"כ וודאי מסברא לא מהני לאשוויי בדדמי לברי וא"כ אי כה"ג מגו מעליא למה לא אהני לאפטורי משבועה כי היכי דמהני כל מגו לאפטורי ונמצא דדוקא ארמי בר חמא עיקר קו' ומ"מ אף דקיי"ל דאין שום מגו גרוע מהני לאפטורי משבועה ולא איצטריך לתי' הש"ס דאפקיד בשטר מ"מ קיי"ל כרב ושמואל והיינו דהכא דווקא הם אמרו והם אמרו דכולי' מלתא תק"ח: רש"י ד"ה שכיר בזמנו נ' דבא ליישב למה לא קיצר תנא דברייתא ותני כתנא דמתני' תן לי שכרי לזה כ' רש"י דבא לכלול אפי' לאחר זמנו וכגון שתבעו בזמנו דלאחר זמנו שייך ל' ולא נתת לי שכרי כלומר בזמנו ובזמנו שייך ל' תן לי שכרי: ואמנם בברייתא גופא יש ליישב דקדוק זה בענין אחר דר"ל דווקא אם טוען השכיר שלא קיבל כלום משא"כ אם טוען קיבל מקצת כיון דמיירי דליכא עדים על הקציצה נאמן בעה"ב במגו דקציצה: אומן אומר יל"ד כולא שמעתא בשכיר איירי וכאן קרי לי' אומן ותו למאי נ"מ קאמר שמואל בזו ישבע וכו' בזו למעוטי מאי ישבע הו"ל למימר ותו לא ונ' דמכאן מ' לי' להרמב"ם דבקציצה יש חילוק באומן בין כו"ה למודה במקצת דבמודה במקצת נשבע בעה"ב ובכו"ה אפי' שבועה א"צ משא"כ בשכיר דאפי' בכו"ה נשבע בע"הב שבועת המשנה והנה הם איבעי' להו אומן ומודה במקנת וקאמר להם שמואל דאי באומן ומודה במקצת ישבע בע"הב ולמעוטי כו"ה ואמנם בזו דווקא משא"כ בשכיר ולכך הש"ס שפיר מק' אברייתא דקתני שכיר וא"כ אפי' בכו"ה נשבע בעה"ב לשמואל ואמנם הטעם לחלק ל"כ כמ"ש הב"י משום דבאומן וקבלן ל"ש ואליו הוא נושא את נפשו דא"כ אפי' בפרעון למה לא מחלק הרמב"ם הרי להרמב"ם תרתי בעי' טרדא וכדי חייו כמ"ש בפי' אלא הטעם כ' דהנה כ"כ דהר"ן ורוב הראשונים כ' דקציצה סתמא דמלתא דבר מועט איכא ביניי' דשכירות מידע ידיע אלא דמ"מ צ"ל דשכיר מה שחסר לו משכירותו הוה כדי חייו ולכך תקנו שבועה אבעה"ב ואמנם ק' הרי חזי' באומן דפליגי במחצה וצ"ל דאומן שאני יש שעושה מיופה מלאכתו וכוטל כפלים ואמנם מ"מ וודאי אין בעה"ב טוען בפחות מה שנוטלין רוב האומנ' וא"כ שוב לא שכיח כה"ג כדי חייו דהרי שאר האומנין גם בזה חיין: ואי לא מייתי ראי' פקע הק' רש"א לר"י מג"ש דלמא שמואל מיירי במודה במקצת דווקא וכ' דא"כ עדיפא הו"ל לאשמעי' דבקציצה דמדכיר דכיר כו"ה פטור ואנא ידענא דמודה במקצת כשבע דהא פשיטא דמ"ש מכל מודה במקצת שבתורה א"וו ל"ש כו"ה ל"ש מודה במקצת מבעיא לי: א"נ דסתם אומן מיירי אפי' כשהטלית בידו עדן אלא דאיכא עדים וראה ומ"מ אאגרי' תפיס לי' והו"ל משכון וקיי"ל כל משכון הילך והו"ל שוב כו"ה: ועד"ז יש לכאורה ליישב ד' הרי"ף דהא דס"ד דאפי' במודה במקצת פקע אי לא מייתי היינו משום דרוב אומן הילך הוא וא"כ לא אמרה תורה באומן כלל במודה במקצת ישבע ואמנם מ"ש הר"ן ע"ד הרמב"ן דלמה לא נימא מתוך שאיל"מ נ' כוונת הרמב"ן בזה ע"ד אחר דהנה אמר רבה להכי מודה במקצת הטענה ישבע משום דאשתמוטי משתמטו ורמי תורה שבועה עלי' דלודי וא"כ התינח בכל מודה במקצת משא"כ כאן דאנן אמרי' משום טרדא הוא דטעין הכי ואפי' כרמי שבועה עלי' לא יודה דאיהו סבר דאמת בפיו א"כ כה"ג לא אמר רחמנא מודה במקצת הטענה ישבע: ואמנם בענין מ"ש הרמב"ן ע"ד הרז"ה דמה בכך דמשכירות קאתי הרי עכשיו מלוה הוה נוראות נפלאתי הרי משנה שלימה שנינו בסוף שבועות שכר שכיר אינו משמט עשאה מלוה ה"ז משמט הרי דלא מקרי שכירות מעשה ידו עד דלזקפי' במלוה וצ"ע: תוס' ד"ה לא קצצתי יש ליישב קצת קו' דכבר כ' לעיל דלר"י לא הוה טרדא דפועליו איני יודע ממש משא"כ לרבנן דהוה איני יודע ממש ומעתה לרבנן דהוה אינו יודע ממש