ליקוטי חבר בן חיים ד קסא

קאי אלא דמ"מ אין הדין שוה כמ"ש הרמב"ם דבכופר הכל פטור ובמודה במקצת נשבע ולזה כ' רש"י לא שנו דנשבע ונוטל כלומר לענין נשבע ונוטל אין חילוק בין מודה במקצת לכופר הכל: עו"ש ברש"י עשה עמי בשכר כוונתו דעד"ז אפי' קציצה מצי מיירי בעדי' כמ"ש תוס' דהעדי' לא שמעו כ"א עשה עמי בשכר ולא ידעו כמה קצץ: עו"ש ברש"י ועשה עמו ומה שלא הזכיר ר"נ זה משום דאכן בבעה"ב דטרוד בפועלי' עסקי' וא"כ י"ל עוד פועלי' וממילא ראו זה עושה עמו: עו"ש ברש"י נאמן בלא שבועה כוונתו לכאורה אכופר הכל וכ' כן דאל"כ כ"א בעה"ב בכ"ג נשבע א"כ מאי פריך רבא לקמן משבועת שומרין הא משבועה לא פטר ר"נ א"וו נאמן בלא שבועה: והנה מדנקט ר"נ עדים מ' לכאורה כד' הרמב"ם דע"א לא מהני אמנם גם לד' רבינו מאיר בה"ה וטור שם א"ש לר"נ נאמן בלא שבועה והיינו דווקא בעדים דבע"א צריך לשבע וא"ש מנ"ל לרבא למפרך אר"נ דלמא ר"נ באמת נאמן בשבועה קאמר א"וו משום דא"כ הו"ל למנקט עד דמ' אפי' ע"א ומדנקט עדים ש"מ דנאמן בלא שבועה קאמר: אמנם ד' הרמב"ם באמת צריכה ביאור כיון דמטעם מיגו מהימנינן לי' ואי הוה טעין בע"א להד"מ הי' צריך לשבע ולמה יפטור עכשיו ונ' בנסביר תחלה ד' רבינו ישעי' בטור שם שכ' דבע"א כשבע ונוטל נ' טעמו כסברת רבינו מאיר דבע"א חייב בעה"ב שבועה ולא מצי לשבע משום דטרוד וממילא נשבע השכיר אמנע ד' רבינו מאיר דהמיגו משוי לי' לברי ושפיר מצי לשבע וכמ"ש הרמב"ם ג"כ במודה במקצת אמנם כאן ד' הרמב"ם כיון דבאמת כאן המגו גרוע דאי הוה טען להד"מ לא מצי לאפקיעי מיני' ממונא דהרי מ"מ י"ל מגו ומשו"ה שבקא לה אד"ת ופטור בכו"ה: תוס' ד"ה מתוך הנה בב"מ לא תי' כלום אמנם בקושייתם הרבו להוכיח מהש"ס דבעה"ב הוה כאומר איני יודע וכ' דמה"ט ג"כ לא ניחא להו התם בתי' דכאן דמ' להו דבאינו יודע גמור ל"ש לומר דמגו משוי לי' ברי וכאן דלא נחתי להכי שפיר תי' ור"ת הא עכ"פ כ"כ לעיל דמקו' הש"ס וניתב לי' בלא שבועה מוכח דהוה אינו יודע י"ל דזה הי' סברת הש"ס לעיל וכמ"ש מל' אלא דבטרוד בפועליו סגי וצ"ל דהוה איני יודע אם פרעתיך אמנם ר"כ חדית לן כאן כמ"ש לעיל ג"כ דלא הוה איני יודע ממש ודחייב כמ"ש הרי"ף והר"ן דמשום כדי חייו ג"כ נגעו בה ושפיר מהני מיגו: ולולי ד' התוס' י"ל דיש חילוק בין כופר הכל דפטרתו רק משום דאין סברא לחייבו ומ"מ לא האמינתו ואמרו חכמי' דבשכיר משום דטרוד הך טרדא לא גרעי' מאשתמטי במודה במקצת משא"כ בגוונא דאיכא מיגו דהתורה הימנו למה זה יבאו חכמי' לחייבו ואמנם כ"ז אם התורה האמינתו משא"כ ביבמות דכולא מלתא רבנן אמרוה משום תקנת עגונות והיכא דאיכא למימר בדדמי לא האמינו וא"כ ל"ש לומר במגו אוקמוה אדאוריי': ועד"ז יש להבין ג"כ קו' רבא לקמן דהכא קמק' בשלמא אי לא מצינו בתוכה ג"כ מגו ושבועה שפיר קאמר ר"נ וקלסי' רמי ב"ח משא"כ מאחר דמצינו בתורה מגו ושבועה לא מצינן למימר בפשיטות דבמקום מגו לא תקנו שבועה: כ' רש"י שבועת שומרין בשומר שכר כוונתו מדנקט הש"ס נאנסו והש"ס דנקט נאנסו מ' לכאורה כד' רב שרירא גאון בר"ן שם משום דהוה ג"כ בדדמי כמו בעה"ב: ואמנם יש לתרץ ג"כ קו' תוס' ארש"י בזה וזה דרש"י לא כ"כ בב"ק שם כ"א אקרא דכי הוא זה דבשו"ח כ' והתם וודאי לא עשה המפקיד שום טובה לנפקד משא"כ בשו"ש ושואל דגם הם נהנו מבעה"ב מודה רש"י דאינו מעיז כמו לוה וא"כ הוצרך הש"ס למנקט כאן שומר שכר דווקא: תוס' ד"ה מתוך שיכול לומר נאנסו י"ל ד' ר"ת דד' ר"ת דהא דבעי' אפי' בנאנסו מודה במקצת היינו משום דבדליכא דררא דממונא אין כאן שבועה ולא משום העזה ומעתה שפיר יכול לומר נאנסו כולו כמו נאנסו מקצתו ואין כאן העזה והיינו להד"מ דקאמר ר"ל בלא הודאה כלל וא"כ ממודה במקצת דעלמא ל"ש למפרך דהתם וודאי העזה הוה טובא דהכא שייך אשתמוטי משא"כ בנאנסו אין חילוק כלל: עו"ש בתוס' בסו"ד והנה מ"מ לא יישבו לד' ריבא מדוע לא הק' רבא ממודה במקצת ושבועת שומרין דנקט ל"ל ואפשר לומר משום דאיכא למימר כרש"י דבאמת לא חייבה תורה מודה במקצת לחוד ולא כו"ה כ"א בלוה משום דאינו מעיז בפני בעל חובו ממש ולא בשומרין להכי נקט לרבותא שבועת שומרין דליכא למדחי: והנה בעיקר הקו' שנתקשו בה כל הראשונים מדוע פריך רבא ארב ושמואל דווקא י"ל דבאמת י"ל הא דחייבה תורה שבועה לשומרין אף דאיכא מגו היינו באמת כדי להפיס דעת בעה"ב והנה אמרינן לעיל דמדינא השכיר נוטל בלא שבועה אלא דנשבע כדי להפיס וא"כ היכא דהדין עם בעה"ב ג"כ נימא דנשבע כדי להפיס אע"כ דס"ל לרב ושמואל דמגו אלים כל כך דאפי' שבועה להפיס א"צ וא"ש למה חייבה תורה שבועה בשומרין ומעתה למ"ש לעיל דבאמת הא דהשכיר כשבע להפיס היינו משום כדי חייו של שכיר שיתנו לו בפעם אחרת שוב מלאכה לעסוק בה ומעתה שפיר בבעה"ב דלא שייך זה לא תקנו שבועה בכ"ה והניחו הענין על ד"ת וא"כ רבא שהק' משום דהוה ס"ל דלמאי דמסקי' לטעמא דטרוד בפועליו שוב לא איצטרך לטעמא דכדי חייו משא"כ אנן לדידן ס"ל כמ"ש הרי"ף דתרוויי' איצטריך וא"כ ל"ק קו' רבא ושפיר קיי"ל דשבועת שומרין בכ"ג משכחת לה: ועד"ז יש ליישב הא גופא דלכל המפ' פשיטא לי' לרבא דר"נ ר"ל נאמן בלא שבועה ומנ"ל הא דלמא בשבועה קאמר דלכאורה במודה במקצת אפי' במסקנא להרמב"ם והטור צריך שבועה וצ"ל כמ"ש דד' רבא דטרדא משוי לי' איני יודע גמור משום דלית לי' טעמא דכדי חייו וכ"כ דמבואר מד' תוס' בב"מ דבאיני יודע גמור ליכא למימר דמגו משוי לי' ברי גמור וא"כ די' אם לא ישבע השכיר אבל דנמסור שבועה לבעה"ב לא ובמודה במקצת באמת לא מיירי ר"נ וכד' כ"י באמת ובהא מובן ג"כ במ"פ הכ"י והטור דד' ר"י דלא קיי"ל כלל טעמא דכדי חייו וטרדא משוי לי' איני יודע גמור וא"כ במודה במקצת ע"כ נשבע ונוטל דבע"הב לא מצי למשתבע ואמנם הטור והרמב"ם ס"ל דגם כדי חייו אצטריך דטרדא לא משוי לה