ליקוטי חבר בן חיים ד קס

הוה שוב לא פלוג רבנן וא"צ לד' הירושלמי ואמנם בשבועות עדן לא החליטו זה דבטרדא הוה כאיני יודע נמצא היכא דליכא טרדא הוה ברי דבעה"ב ברי גמור ול"ש לא פלוג ולכך הביאו הך דירושלמי: וליתב לי' בלא שבועה ע' בר"ן ולדבריו היינו דמשני הש"ס כדי להפיס ר"ל דאם לא נפיס דעתו אכתי איכא למיחש לכדי חיי' דשכיר וה"ט דהרמב"ם שכ' דגם בקטן ע"כ נטיל עליו שבועה דגם בשכיר קטן איכא למיחש לכדי חיי' ואי משום קו' המ"ל הרי אסור להאכיל לקטן אי' בידים י"ל דכל הנשבע ע"ד ב"ד משביעין אותו וב"ד שלא בידיעת שניהם מבטלי' מתחלה השבועה ואין כאן אי' כלל כיון שמתנין עמו שנשבע ע"ד ב"ד: גמ' א"ה אפי' קצץ ע' בר"ן והנה לפי דבריו יש כאן ראי' ברורה לד' הרמב"ם לכאורה דבקבלן אין כאן תקנה דכדי חייו דמדפריך הש"ס א"ה אפי' קצץ והיינו בקציצה ל"ש כדי חייו וק' תינח בשכיר יום שייך סברת הר"ן דשכירות דיומא ידוע משא"כ בקבלנות לא ראי זה כראי זה הכל לפי מה שהוא אומן תדע דבברייתא דמייתי הש"ס אומן אומר וכו' נחלקו בחצי השכירות ואין זה דבר מועט א"וו דבאמת להכי נקט תנא דברייתא אומן ולא שכיר משום דבשכיר ל"ש זה וא"כ ע"כ דפשיטא להש"ס דבקבלן ל"ש כדי חייו הטעם כ' דכיון שהכלים בידו הרי א"צ להוציא מתחת ידו עד שיפרע לו הבעה"ב דכ"ז שהוא בידו על בעה"ב להביא ראי' ולמה לן לתקן בעדו ומ"מ שפיר פריך הש"ס תינח אי טעמא משום כדי חייו א"כ בשכיר הוה דבר מועט ובאומן הרי הוא מוחזק כמ"ש משא"כ אי משום טרדא א"ש קציצה: תוס' ד"ה א"ה אפי' קצץ י"ל הא דלא מוקי לה בכופר הכל דא"כ לפי מה שמבואר בתוס' לקמן דהך ברייתא היינו ברייתא דרבה בר שמואל לפלוג ולתני בדידה בשכירות גופא בין מודה במקצת לכופר הכל ולמה לי' לאפלוגי בין שכירות לקציצה: ד"ה שתים קצצת ובשבועות לא פי' כן עד למסקנא דמשני קציצה מדכר דכירי הענין כ' דמ' להו דבאמת למאי דס"ד י"ל דאי לא מייתי ראי' מפסיד לגמרי כדס"ד ג"כ בש"ס לקמן דאי לא מייתי ראי' פקע והטעם דנשבע ונוטל לא תקנו בקציצה ובעה"ב אינו יכול לשבע וכמ"ש הרמב"ן במלחמות אלא דמק' מ"ט לא תקנו בקציצה משא"כ לבתר דמשני מדכר דכירי א"כ הוה כשאר טענה שפיר ע"כ ישבע בעה"ב: ואמנם נ' דהתוס' כ' זה לאלומי קושייתם ולמימר למה להש"ס לשנויי קציצה מדכר דכירי וא"כ ע"כ אי לא מייתי ראי' ישבע בעה"ב לישני דמיירי בלא עדים ויש כאן מיגו וא"כ שפיר אי לא מייתי ראי' פטור לגמרי ואמנם בב"מ לא הוצרכו זה דהתם כ' בפשיטות דוודאי מיירי בלא עדים דאי איכא עדים גחזי מאי קאמרי וא"צ לזה, שכ' בשבועות להקדמה: רש"י ד"ה א"ה אפי' עבר זמנו לפי דבריו בב"מ נ' דבא ליישב ל' א"ה וה"ק כ"כ דלא ידעי' טעמא א"כ תק"ח בעלמא היא ולא מסתבר שיתקנו שיהא השכיר נאמן לעולם וא"כ ממילא בזמנו מסתבר דליהמן ותו לא משא"כ עכשיו דטעמא משום דטענת בעה"ב הוה כאינו יודע א פרעתיך א"כ באמת לעולם יהא נאמן זה תו"ד בב"מ ולפי"ז צ"ל כד' התוס' דהוה מכר טרוד איני יודע גמור אמנם ד' רש"י בשבועות אינו כן כ"א כד' הר"ן דלא הוה כ"א חשש בעלמא שכ"כ שמא שכח ולזה הוסף לבאר דלאו דק' להש"ס שיהא השכיר נאמן לעולם כ"א שיתנו לו אפי' באי' עדים שתבעו יום א' כנגד יום תביעתו לפי פי' רש"י בב"מ שם ולזה ביאר רש"י כאן בשבועות זמן שכיר מה הוא כלומר יום א' עכ"פ מסתבר להוסיף: תוס' ד"ה דמטא זמן חיובא יש כאן בד' תוס' אלו ג' שינויים מב"מ לשבועות חדא דבשבועות הקשו סתמא דלא נשבע עד למחר ובב"מ כאן כ' לימא בעה"ב ותו בשבועות הק' אפי' משבועה דכופר הכל ובב"מ לא הקשו כ"א ממודה במקצת ובשבועות כ' ב' תי' ובב"מ לא כ' כ"א חד תי' ונ' דבב"מ מיד בקו' אסקי תוס' אדעתי' דאחר שכבר טען לא יודה ולזה לא הקשו כ"א התינח אם אנן ממתיני' עד למחר אמנם אם הבעה"ב בעצמו טוען אינו זוכר א"כ שפיר נמתין עד למחר וממילא השמיטו ג"כ שפיר לפי"ז תי' בשבועות דגם בקו' כבר אסקי אדעתי' ועד"ז אפשר כ' ג"כ מודה במקצת דבכופר הכל י"ל כיון דבכל עניני' עדן בימי המשנה כופר הכל פטור ולא אסיק מתחלה אדעתי' דלשבע שוב כמו כן שפיר לא יודה אח"כ משא"כ במודה במקצת דבכל התורה נשבע וודאי מעיקרא אסיק אדעתי' שישבע ונימא דרמי אנפשי': ועד"ז נ' ליישב ב' הקו' קו' ראשונה דאם בעה"ב בעצמו אומר איני זוכר א"כ על כרחו צריך עכ"פ לפרוע לו היום משום ס' אי' בל תלין וכבר כ' דכה"ג לא רצו חכמים לתקן שיפרע לו ואח"כ יתבענו משום דלבתר דפרעי' וודאי לא רמי אנפשי' ומ"מ יאמר כי השכיר נטל ממנו שני פעמי' והיינו להפיס דעתו של בעה"ב כלומר משום כדי חייו דשכיר ובענין קו' השניי' י"ל כיון דמחמת טרדא אכן לאיני יודע מחשבי' שוב ל"ש שבועה עליו דבעה"ב כלל דבאיני יודע לא אמרה תורה כלל לישבע: רש"י בשבועות ד"ה וכי שכיר כ' כוונתו ליישב קו' תוס' דאינו דומה בל תגזול דשכיר דעביד מעשה בידים לבל תגזול דבע"הב דלא עביד מעשה בידים: אלא דבר מן דין יש לפקפק בשלמא בל תגזול בשכיר כיון דגוזל במזיד וודאי לא יתקן וישיב הגזילה משא"כ בל תגזול דבעה"ב דלמא אשתמוטי משתמיט עד דרמי' אנפשי': ומ"מ יש לדקדק בד' תוס' דאחר שכ' תי' חזרו לדחוק ולומר דבלא"ה משני שפיר וכ' דק' להו אתי' דלמה יהא לאו א' של שכיר שניתן לתקן כשני לאוין דבעה"ב דחדא אניי' בל תלין דאי אפשר לתקן: עו"ש באו"ד הוסיפו בשבועות וכ' דהוה כופר הכל כ' דה"ט דלכאורה במודה במקצת דאכתי לא מהימן לי' אלים ברי דידי' דאיכא למימר אישתמוטי קמישתמט כברי דשכיר ולזה נקטו כפר הכל דהוה וודאי ברי וברי: רש"י ד"ה לא שכו כ' רש"י דנשבע ונוטל נ' כוונתו דלכאורה מ' דלא קאי ר"נ כ"א אכופר הכל דהוה מגו ממעיז למעיז ולא אמודה במקצת אמנם כיון דמתני' אפי' במודה במקצת מיירי ור"נ קאמר לא שנו מ' דאפי' במודה במקצת