ליקוטי חבר בן חיים ד טז

גם יאמין האדם אשר לעולם בורא אשר ברא את העולם ומלואו ומנהיגו עדן יתפתה לאמור כי ברא העולם הזה רק להתנאות וכמלך בו"ד אשר דרכו לתקן להנאתו ביברין של חיות שונות ועל כרחו יזונם ויפרנסם ואין על החיות לתת הודאה למלך הלזה כי מאחר שהוא רוצה בקיומן עליו לזונן ככה ידמו המינים האלה מיוצר הכל ואמנם המאמין בברית ותורה ויאמין מ' הכ' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי הוא יבין כי עולם חסד יבנה ותכלית בריאת העולם למען יקנו כל הברואים בו שלימות נצחי וזה אחרי כי הכל יתאחד בקרב האדם והאדם ע"י שמירת הברית והתורה יהיה עולמיי כמ' אבגיל והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ועד"ז שייך להודות לה' על שזן ומפרנס אותנו וזה ענין אמרם כל שלא אמר ברית ותורה בבי"המז לא יצא ידי חובתו כי הברית והתורה המה אשר יעוררו לב האדם להודות לה' על מזונות והנה גם האו"ה כאשר שמעו מפי ה' אנכי ולא יהי' לך אמרו השמעתם כי לכבוד עצמו הוא דורש כל מגמתו להשתרר על עולמו ואמנם להוציאם מטעות זה הביא הש"י דוגמא כלפי כבודו הנה האב והאם משתדלי' בגידולת בני' בכל מאמצי כחם ואין להכחיש כי לכבוד עצמם ידרשו כמ' הכ' בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו ואמנם כל שמחת האב רק הצלחת בני' וביותר שירבה הצלחתם תרבה שמחתם ואם יכשלו בניו אמר הכ' כעס לאביו בן כסיל והיה הדבור החמישי על הר סיני מפי צורינו אל תאמרו הבנים כי אין עלינו לכבד לאבותינו יען כל תגמולם עלי' לכבוד עצמם היה לא כן כי אם כבד את אביך ואת אמך כי רק הצלחתך היא תועלתם וכן הענין באבינו שבשמים כל הנחת רוח אשר לו בעולמו הוא אם יגיעו בני תבל אל הצלחתם וכל רואי' יכירו כי הם זרע ברך ה' ועלינו להודות ולהלל לו על כל חסדו עמנו וזה ענין מ' עולא כיון ששמעו כבד את אביך ואת אמך הבינו כי זה דוגמת כבוד אבינו שבשמים ולזה חזרו והודו לדברות הראשונות ואמנם רבא אמר כי יש בחתימת עשרת הדברות מופת יותר על זה כי חתימת הדברות היה לא תחמוד וכבר האריך האבן עזרא במצוה זו החמורה ומגמת ענינה הוא עד"ז כי החושב ח"ו ככת הנ"ל כי הש"י ברא רק להתענג בעולמו וכמלך שיתקן לו ביבר של חיות וכי יעלה על דעת כי מלך כזה יזון לחיות מסוג א' לא' בצמצום ולא' בריוח מבלי טעם וסברא הלא רק יפריד ביני' כי כל א' יתקצף על חבירו ויבאו לידי פצעים וכל תענוגו יתהפך לאבל וככה יהי' הענין בחילוק הפרנסה מהש"י בין ברואיו הלא כמונכי כמוהו ולמה זה אנוכי ארעב וחבירי ישבע עושר הנה זה תלונת החומד ומקנא בחבירו אבל המאמין כי כל העולם בחסד נבנה ותכלית העולם שלימות האדם והיוצר לב האדם בקרבו ידע רוח כל אחד ואחד ומה הוא לתועלתו ואמר הכ' אם יוצר עין הלא יביט הנוטע אזן הלא ישמע והוא רואה עמל הנאנחים ושומע צעקתם והכל בעיניו כאשר הוא בעיני הרופא החכם והנאמן אשר לא יאזין לאנקת החולה וישתדל ברפואתו על כרחו וזה מ' רבא ענין לא תחמוד מעיד כי לא לכבוד עצמו ברא הש"י את עולמו כי עד"ז היה לכבודו לתקן שיהי' חלק הכל שוה ולא יבאו לידי לא תחמוד אשר יהיה בדין עליהם וזה מעיד כי כל אדם בעיני ה' ית' עולם בפ"ע ולתועלת האדם נברא העולם והיינו מסוף דברך כיכר שראש דברך אמת ולא לכבוד עצמך ועד"ז כבין המדרש שה"ש הובא ברש"י שה"ש ובפייט ליום ב' של שבועות כי הש"י חרת על לוח א' דבור כבד את אביך ולמולו בלוח שני לא תחמוד להודיע כי חומד ומתאוה שאינה שלו סופו להוליד בן שהוא מקללו וצריך ביאור מה ענין עונש זה על עון זה ואמנם כבר מלתינו אמורה כי המאמין אשר הש"י ברא העולם לתועלת ולתענוג עצמו הוא לא יגרע יותר מאבותיו של אדם אשר גלוי וידוע כי לתועלת עצמם מטיבים עם בניהם ואם חייב אדם בכל זאת בכבוד אבותיו וע"ד שבארנו כי תועלת בניו הוא מתועלתם והלא עד"ז יבין ג"כ תכלית בריאת האדם והנהגתו ומאחר שהעובר על לא תחמוד לא יאמין כי הש"י מנהיג עולמו לתועלת האדם אף כי היה לו ללמוד זה ממצות כבוד אב עונשו יהי' כי בני' כמהו ממנו ילמדו ויפרקו מצות כבוד אב מעל צווארם והנה המאמין בהנהגת העולם מצורינו ית' בחסד כמו שאנו אומרי' בר"ה ויוה"כ הנוהג בחסדו כל דור ישכיל ויבין כי ההשתדלות והחריצות הבל והגזירה אמת ויאמר כמ' שלמה בס' תהלים שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שכה ועד"ז חובה על האב המאמין בהשגחה להדריך בניו שיעסקו בדרך ארץ אבל לא יעמסו משא על נפשם יותר מדי עד אשר לא לבד כי נפשו לא תשבע טובה גם גופו בחצי ימיו יכרע תחת רגליו והנה מצינו ל' עבודה זרה על מלאכה שהיא זרה לאדם וכן אמר מרע"ה לבני משפחתו מוטב שישכרו עצמם לעבודה שהיא זרה להם ולא יצטרכו לבריות וזה ענין מ' שוח"ט הנ"ל לכל שיאמר לך שמע לו כי כל אב מגמתו לתועלת בניו אבל אם יאמר לך לך עבוד עבודה שהיא זרה לך אל תשמע לו ואמר הטעם כי אנחנו עם ב"י מצווים על זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות טלית נאה תפלין נאי' סוכה נאה וזה ע"ד כל חלב לה' המובחר יהי' על שולחן ה' ואמנם תכלית ענין זה הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן הלא הוא העובד ה' עד"ז מאמין בד' דהע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך ואמנם עד"ז למה זה הבל ייגע והיגע למות נפשו הלא יאמר כוחו ועוצם ידו יעשה לו חיל ולא יבא לעולם לקיים זה אלי ואנוהו וזה שאמר שאם לא כן באת לכפור בזה אלי ואנוהו עד"ז יהי' עיקר סמיכת האדם על הבטחת תוה"ק אם שמע תשמע בקול ה' אלקיך ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך בבאך וברוך בצאתך ואמנם כמה פעמים החטא גורם וחוטא אחד יאבד טובה הרבה והאדם למוד בכך להיות מעשיו הטובים תמיד לנגד עיניו וחטאתיו נעלמו ממנו ואומר בעת ימנע ה' טובו מאתו איה הבטחת תוה"ק יצוה ה' אתך את הברכה וע"ז הזהיר הכ' ואל תבוז כי זקנה אמך התורה נקראת אמו של אדם המדריכתו בדרך טובה וכן הוא אומר תורת אמך ובעת לא יתקיימו באדם הבטחות התורה יראה כאלו תש כחה של תורה כידי האם בעת זקנתה וע"ז אמר ואל תבוז כי כלומר כאשר זקנה אמך ובארו חז"ל במ' הנ"ל אם נתיישנו ד"ת בפיך שממתינים עליו ולא יתקיימו אל תבוז להם כי דבר ה' יקום לעולם ולא יפול מדבר ה' ארצה ועוד מעט וירחם ה' עליך לטובה: