ליקוטי חבר בן חיים ד קנח

כן צריך לשומרו זמן מרובה משא"כ בנדרי' דמיירי שיודע כי האבידה של מודר ורק אהחזרה אנו דכין דנעשה בשעה חדא כה"ג שפיר מודה רב יוסף וז"ש רש"י דרב יוסף לא קאמר כ"א היכא דשייך ואספתו אל תוך ביתך ולא שיוכל להחזירו מיד: ונ' דגם הרמב"ם כיוון ליישב קו' זאת במה שהוסיף בחבורו אד' רב יוסף כי ע"י הוא פטור מכמה מצות הכוונה לו ע"ד שכ' דוודאי משום רפתא לעניא לחוד לא הוה שומר שכר כ"א אחרי דיש למצוה זו משך זמן ויוכל להיות כי יפטר על ידה מסוכה וכיוצא מצות שיש בהם חסרון כיס משא"כ בהחזרה בנדרי' שם: וע"ד זה מובני' ד' הראב"ד בנ"י ב"מ ס"פ השוכר שהק' אכתי במשכון למה יהא כ"ז ההלואה שו"ש ותמה הרשב"א עליו אטו צריך לקבל בכל יום שכר ואמנם למ"ש כוונת הראב"ד דמשום הלואה דהוה רק פ"א הוה כמודר ממעין דגם רב יוסף מודה: והנה אם היינו אומרי' דהעיקר כטעמא בתרא דרחמנא שעבדו' לא הי' ק' לא ממעין ולא מנדרי' אך כ' דא"כ שוב לא שייך דמלוה על המשכון שומר שכר דאטו רחמנא שעבדי' להלות על משכון דווקא ולזה כ' דציינו תוס' קו' זו בשבועת שם ולא בב"ק כלומר דמזה מוכח דעיקר טעמא כלי"ק: וסברת לי"ב נ' דהש"י כאשר הוציאנו ממצרים ע"מ כן פדאנו שנשמור מצותיו ככ' בתורה וזכרת כי עבד היית וכפי' רש"י שם וא"כ כבר קבלנו השכר למפרע: ובענין מ"ש תוס' בשבועות בסוה"ד דבגוי אין כאן דין שומרין צ"ל דהא מ"מ חייב הישראל בבל יראה אם קיבל אחריות מגוי היינו בהתנה בהדיא או כד' הרמב"ם באלם: הדרן עלך שבועות הדיינין בעזרת בגאותו שוכן שמים ורוכב עננין לסיים שיעורי הזמן בד' אגדה אמר דהע"ה נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וד' רז"ל מזה שנשבעין לקיים המצוה ויש לדקדק הנה שבועה צריך לדבריו חוקיי' שיפ'ה ואו"ה משיבי' עליהם אבל דהע"ה אמר בזה לשמור משפטי צדקך ועל המשפטי שבועה למה ונ' דהנה הרמב"ם כ' בח' פרקי' כי עבירות שהנפש ממואסן יעשה לו האדם תאוה להם כענין שאמרו בתו"כ אל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר וכו' אמנם עבירות שהשכל מזהיר עליהן כגזל וכיוצא אדרבא ישמור האדם שלא יהא לו שום תאוה עליהן כדרך שאמר הכ' נפש רשע אותה רע ואמנם נ' דהרמב"ם לא כ"כ כי אם בעבירות שלא נתנו להשתכר בהם אבל המצות שכליות ככיבוד או"א וכיוצא שניתנו להשתכר בהם כמו שאמר רחב"א רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם מצות א"כ אם יעשה אותן האדם רק בעבור חיוב שכלו שוב אין לו שכר עליהם וז"נ ענין הכ' בפ' ואתחנן בי' הדברות כבד את אביך וכו' אבל הזהיר שיהא כאשר צוך ה' אלקיך שלא תעשה זה מצד שכלך כי אם תעשה כאשר צוך אז יתקיים למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך לא זולת ומעתה החילוק בין העבירות שכליות למצוות שכליות כי העבירות שכליות צריך שיעקרו יצרו לגמרי מהם למען לא יכשל אבל המצות ישליכם מצד שכלו ומקיים אח"כ לכבוד המצוה ית' וז"ש דהע"ה כר לרגלי דבריך ואור לכתיבתי רגלי לא יוכל לילך כי אם בנתיב התורה לא זולת אבל לענין קיום המצות אדרבה אמשפטי צדקך שנתת לנו למען צדקך לא אקיים אותן עד אשר נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וז"ש התנא הא דנשבעין לקיים את המצות דווקא היכא דלא יוכל לבא לידי פסידא והיינו כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין כה"ג דווקא נשבעין וכמ"ש והנה אז"ל כל הנהנה מד"ת נוטל חייו מן העולם וק' הא כל הלומד תוה"ק בשלימות אין לך הנאה גדולה מזו ואמרו ז"ל דדי' ירווך בכל עת ואמר דהע"ה ומתוקי' מדבש ונ' דבאמת זה כוונת התנא בברייתא סוף אבות כך היא דרכה של תורה פת במלח וכו' עד וחיי צער תחי' ובתורה אתה עמל אמר למען לא יהנה מד"ת ישתדל לחיות חיי צער בעסק התורה ונתחיל לבאר פ' כל הנשבעים שבתורה בעזרת מלכי מקדם עוטה כשלמה אורה. וע"ז אמר אם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז כי מ"מ דדי' יחייך ואמנם גם טוב לך לעוה"ב ואם לאו אתה נוטל חייך מן העולם ולא יהי' טוב לך לעוה"ב ואם לאו אתה נוטל חייו מן העולם ולא יהי' טוב לך לעוה"ב וז"ש דהע"ה טוב לי כי עוניתי למען אלמד חקיך ואמר הטעם כי טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ואם לא עוניתי הייתי נוטל חיי ח"ו מן העולם ע"כ טוב לי כי עוניתי למען אלמד חקיך ואז לא יזיק לי אם טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, השם ית' ישים חלקינו מיושבי ב"ע ועוסקי בתוה"ק לשמה א"ס: בסוגי' דקציצה ב"מ דף קי"ב שבועות דף מ"ה (תחלת הקיץ תרי"ח). ותני' ב"מ שכיר בזמנו יל"ד מ"ט בשבועות סתם לן תנא ותני רק השכיר נשבע ונוטל ולא קתני בזמנו ונ' עפ"י מ"ש תוס' לקמן ד"ה ולעולם דוודאי לא יתקנו חכמים שיהא השכיר נאמן לעולם והנה כ"ז אם ידעי' דהיא תק"ח ומעתה בב"מ דלא תני כלל דהוה רק תק"ח אצטריך למתני דבזמנו דווקא משא"כ בשבועות כיון דתנן כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין אנו יודעי' שהוא רק תק"ח וממילא ידעי' דלא לעולם וכיון דלא לעולם ממילא מסתבר דבזמנו דווקא: דרך אחר דיל"ד במתני' דשבועות לי שכרי שיש לי בידך שהוא שפת יתר בשכרי לבד די והנה בברייתא שם קתני שכיר בזמנו כיצד א"ל שכרתני ולא נתת לי שכרי יש כמו כן לדקדק ואמנם כ' הנה כל החילוק בין בזמנו ושלא בזמנו הוא משום בל תלין והנה ידוע דאם לא שכרו הבעה"ב בעצמו אלא ע"י שליח אין כאן בל תלין וממילא אפי' שלא בזמנו דינו כמו בזמנו והיינו דקתני בברייתא הנ"ל שכיר דבעי' בזמנו כיצד בזמן שא"ל שכרתני בעצמך ולא נתת לי שכרי הא שכרו ע"י שליח אפי' לאחר זמנו כמו זמנו הוא ומעתה תבא דמתני' דלא רצה לחלק בין זמנו ולאחר זמנו נקט שכרי