ליקוטי חבר בן חיים ד קנז

בכתובות דהוה קרוב או למימר שטר אמנה משא"כ בסו"פ דאמר בהדי' דפריע וגם אמר רבא איכא אינש אחרינא א"כ גם קרוב לא הוה: הק' המ"ל אמ"ש הרמב"ם דבהימני' מהני לי' הודאה שלא בפני הלוה למאי הל' בעי' שלא בפני הלוה וכ' דבפני הלו' הך הודאה הויא מחילה ומחילה היינו פרעון ופרעון לא מהני משא"כ שלא בפני הלוה הוה אודיתא: ומה שהק' עוד המ"ל והלח"מ למה בהאמין המלוה ללוה מ"מ צריך הלוה שבועה וכ' דה"ט דבמלוה הרי עכ"פ לאחר שפרע ישביענו היסת כמ"ש הרמב"ם וא"כ אמרי' זיל שלים משא"כ בלוה אי לא נשבעינא עכשיו אימתי נשבעיני': אמנם הר"ן כ' בשם הראב"ד דגובה אח"כ ממנו באותן עדי' עצמם והק' הר"ן אפוכי מטרתא ל"ל וכ' דהראב"ד בהשגות כבר יישב זה עפ"י מה שביאר הש"ך דבריו דאם המלוה טוען אח"כ סטראי ננהו מהימן דאותן עדי' ע"כ אין ביכלתם כ"א לומר שפרע לו בפני כך וכך דבמה שאומרי' על אותה הלואה לא מהימני וא"כ שפיר יכול לומר סטראי נינהו ואי לא אמר חייב לשלם: רש"י ד"ה כי יתן איש ועלה כ' ונקרב בעל הבית אל האלקים כוונתו לאפוקי מד' הרשב"א שכ' דאפי' תשלומין אין כאן בקטן לזה כ' רש"י דלא היא דהאי איש בא לגלות מי הוא הבעה"ב המחייב שבועה לא זולת ודחקו לרש"י לזה דאל"כ ק' למה לא כייל במתני' בסמוך גבי ואלו דברי' שאין נשבעין עלי' גם נכסי קטן א"וו משום דלענין תשלומין בקטן זה חייב לשלם וזה נ' באמת טעם הרמב"ן שלא רצה להסכים לענין תשלומין ולד' הרשב"א נ"ל דמשום כפל בגנב עצמו דאיתא בקטן הוא דלא תניא וא"כ למ"ד דמתני' רק בטוען טענת גנב מיירי הדרא קו' לדוכתא: רש"י ד"ה והא כתי' מבואר מדבריו דס"ל דכדמשני הש"ס בטענו קטן כבר סלקא שמעתא ולא כדא' מד' הרי"ף וה"ט דרש"י דהו"ל למימר והוינן עלה: אלא בדרבה הק' תוס' אד' רש"י דקאמר לעולם דטענו קטן מ"ש נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול דממעטי' בב"ק ונתנו כשהוא גדול דהיינו ותבעו קטן יהא חייב ונ' דיש לחלק דבשלמא נתנו כשהוא קטן הלא מעות לא יוכל לתקון משא"כ נתנו כשהוא גדול דאם ימתין הקטן עד שיגדיל ממילא יוכל לתובעו א"כ הו"ל כל שראוי לבילה אין בילה מעכבת בו: ליפרע מנכסי הקדש ולרב צ"ל כמ"ש הרמב"ן בהקשותו על הר"י מיגאש דר"ל שבועה דרבנן שלא יזלזלו בהקדישות ובזה מיושב קו' הלח"מ דלכאורה גם אהרמב"ן ק' דמודה בשבועת שותפין א"כ לוקי בשבועת שותפין לא היא עיקר קו' הרמב"ן היינו משום דגם הקדש קאי אשומרין ונימא ג"כ בקטן דקאי אשומרין משא"כ בשותפין דל"ש בהקדש כלל לא בעי לאוקמא: שמא יוציא הלה את הפקדון ע' רש"י ותוס' והנה רש"י דקדק לומר דשוגג הוא ואמנם לד' תוס' גם זה מקרי מזיד דקודם שנשבע צריך לדקדק בשומא: ואמנם ד' הרי"ף והרא"ש ע"ד רש"י אלא דלאו לתקנת הלוה אנו דנין כלל משום חילול השם ומה"ט ג"כ כ' הר"ן אקו' תוס' לקמן דאפי' אם הלוה מאמינו צריך לשבע דאנן לדידן עבדי' תקנתא: והנה יל"ד הך מתני' מאי קמ"ל הרי כבר תנן לעיל דכופר הכל פטור ומודה במקצת הטענה ישבע ובשלמא אי אמרי' דשקלי רבנן שבועה מלוה ושדיוה אמלוה א"כ הא קמ"ל אך למסקנא הרי לא אמרי' הכי וכ' דתנא תרתי קמ"ל חדא דס"ד דהכא בשומא פליגי וכ"א שם את שלו ביוקר ממה שהוא ס"ד דלא שייך כאן העזה דהוה מצי למימר דשוי יותר ובסיפא שוב אשמעי' דאפי' במלוה לגבי לוה אמרי' אין אדם מעיז ולאפוקי מרש"י ורי"ף דס"ל בעל חובו דווקא: והנה הר"ן הק' אהרמב"ן כמה יגרע מע"א לשבועה משום דהוה רק גורם לממון וכ' דבשלמא התם שייך שפיר מי יימר דמשתבע כ"א דלמא הוא שקר משא"כ הכא מע"כ אם הוא אמת ישתבע המלוה ואם לאו יחזיר את המשכון וממ"נ יתחייב לשלם: ובענין הקו' ממה שהנחת אתה נוטל כ' דלפי מה שביאר הש"ך סי' ע"ב כוונת הרמב"ן בד' הר"י מיגאש לקמן כי הכוונה התם מאן יימר דחייב עצמו כלל בהודאתו דלמא טפי ממה שתבע אודי לי' א"כ גם קו' הר"ן בזה לק"מ וכן מה שהק' הר"ן למה בלא ר"ה א"ש נ' דבלא ר"ה היינו אמרי' ע"ד לא תחמוד בלא דמי א' דהיינו האדם חומד אם אינו מחויב לשלם וא"כ הכא דמפסיד כנגדו לא חשדי' לי' משא"כ ר"ה קאמר גבי שילם ולא רצה לישבע דמ"מ משבעי' לי' שפיר פריך הש"ס עליו ממתני': והנה הש"ך הק' אד' הרא"ש ביישוב ד' הר"י מיגאש שכ' לחלק בין דאמר פירות ובין דאמר שוה כסף והרי פירות אפי' אתרוגי' יקרי' במ' ועוד הרי גם כיס מעות תנן ולפע"ד כוונת הרא"ש דטפי מפירות לא תבע לי' ואיהו לא קאמר כ"א דבר הנחת ולא אדע אם פירות אם מעות כ"א הרי הוא מונח עדן וטול: תוס' ד"ה והשתא דאמר רב אשי כ' לתרץ דלכאורה לא מק' הש"ס התם מידי דאנן פטרינן לי' והלוה אם רוצה לגלגל עליו יגלגל דבשבועה שאינו ברשותו לבדה הרי לא מק' הש"ס כ"א מהגלגול אלא דלר"ה לטעמי' שפיר מק' דר"ה ס"ל ס"פ כל הנשבעין דלכל מגלגלין וא"כ למאן דפליג מיהת אר"ה התם שפיר קאמר הש"ס למאי דקאמר רב אשי: בענין שומר אבדה פ' הכונס ובשמעתין כ' רש"י שומר אבדה בהמת חבירו כ' כוונתו לאפוקי מדמי אבדה דפליגי בה ר"ט ור"ע פ' אלו מציאות אלא עדן לא הי' לו לכתוב דכ' ואספתו אל תוך ביתך ולזה כ' דהר"ן בנדרי' הק' למאי דמסקי' שם פריטי דרב יוסף לא שכיח למה בכל זאת קאמר רב יוסף דהוה שומר שכר ונדחק הר"ן שם וכ' סברא להיפך וסברת תוס' בזה ומהרש"ל ביש"ש הביאו הש"ך ך סי' רס"ג דחה ד' רב יוסף מה"ט ולי כ' לתרץ באופן אחר דהנה תוס' בשמעתין בשבועות הק' לרב יוסף למה מודר הנאה ממעין ומשופר מותר בהם הרי משתכר בפרוטה ותי' דיש חילוק בין דבר הנעשה במשך זמן לדבר הנעשה רק בשעה א' דאז לכ"ע לא שכיח שישתכר ומעתה ע"כ לא קאמר רב יוסף בשמעתין כ"א במוצא אבידה ואינו יודע למי הוא וגלל