ליקוטי חבר בן חיים ד קנו

ההעזה כ"כ בעולם לא הי' אדם מעיז לכפור הכל אפי' באשתמוטי והי' חזקת אין אדם מעיז אלים טפי מחזקת אין אדם תובע ובימי ר"נ כבר גברה ההעזה טפי ולזה הי' חזקת אין אדם תובע אלים והוכרחו לתקן היסת ומיושב קצת בזה קו' תוס' ד"ה אין אדם מעיז: תוס' ד"ה אשתמוטי יל"ד דלמא התם מלי"ב פריך הש"ס דע"כ לית לי' אשתמוטי בכופר הכל מדפוטר בלהד"מ וכ' דלא רצו לתרץ כן כי היכי דלא נידק הל' כלי"ב: גמ' דררא דממונא הנה בפ"ק דמציעה נחלקו רש"י ותוס' מה ענין דררא דממונא ולד' תוס' היינו היכא דבלא טענותי' יש ס' לבי"ד והכה לד' תוס' אלו וה"נ כיון דיש עדי' שהודה כי חייב לו שפיר הוה ס' אם פרע או לא משא"כ לרש"י שם דמפ' חסרון ממון ק' מאי דררא איכא טפי בפרעתי מלהד"מ וצ"ע: הק' הלח"מ למה פסק הרמב"ם דשבועת המשנה אפוכי לא מפכי' וא"כ הוה כשבועה דאורייתא ואמאי תו פסק הרמב"ם דלא כחתי' לנכסי דא"כ הוה דרבנן ונ' דהנה תוס' הק' מנ"ל לש"ס דרבנן דר"י ס"ל כלל בדרבנן לא נחתי' לנכסי דלמא במציאה דווקא כדיהבי טעמא דהוה רק מפני דרכי שלם ונ' דס' הש"ס אטו דרכי שלם מלתא זוטרתי היא בשלמא אי ליכא דרבנן דנחתא לנכסי א"כ הכוונה רק דלאו דאוריי' היא ואמנם אס"ד דאיכא דרבנן דנחתי' לנכסי למה יגרע דרכי שלם וא"כ עכ"פ ממילא שמעת מכה דבכל דרבנן לא נחתי' לנכסי דאל"כ שוב יק' קו' תוס' ממנ"פ כיון דעכ"פ צ"ל דד"ש גרע א"כ מנ"ל בשאר דרבנן: ונ' דאפשר לומר דפלוגתא דרבנן ור"י במ"ש הרשב"א במ' גיטין בסוגי' דפרוזבול דמפרוזבול שמעי' דהפקר ב"ד הפקר אפי' להפקיר מזה וליתן לזה משא"כ בהפקר דלמא דבעי' הפקר לכל ואמנם כ"ז אי פרוזבול דרבנן ואמנם אי מקרא ילפי' פרט למוסר שטרותיו לב"ד והתקין היינו דרש והתקין א"כ אין ראי' מפרוזבול ומעתה ד' ר"י דאפי' כה"ג שייך הפקר ב"ד וא"כ שפיר נחתי' לנכסי וד' רבנן דכה"ג לא שייך הפקר ב"ד וא"כ בדרבנן לא נחתי לנכסי': לאו כל כמינך זיל שלים ר"ל דאנן לא משביעי' לי': רש"י ד"ה נתתיו לך פטור אף משבועה משום דחייב היינו לשלם כ' רש"י דפטור היינו אף משבועה: ד"ה דתביעה בעדים והודה לו כוונת רש"י דהודה לו בעדים הוא העיקר ודנקט הש"ס תבעי' בעדים היינו ע"ד שכ' הר"ן דעיקר טעמא דרב אסי משום אנן סהדי בי' כיון דחזי להו דלא מהימן למלוה לא פרע לי' בלא עדים וא"כ גם הכא כיון דתבעו בעדים כי היכי דלודי' לי' בפני' עכ"פ חזי לי' דלא מהימן לי' למלוה וטעם התרצן נ' דסבר לוה כיון דחזי דאודית שוב מהימנינא לי' כדמעיקרא וכ"ת א"כ למ"נ הביא עדי' ממ"נ אי כפרי' לא מהני לי' עדי' ואי אודינא לא צריך לי' היא דאי אמינא לי' ה"מ דלא דמצינו שוב למימר פרעתי: תוס' ד"ה תיובתא דשמואל בסו"ד לכ"נ ואמנם א"כ ק' דמסקי' לשמואל בקשיא ואמאי פסק רבא כוותי' וזה ראיה לגי' הרי"ף דרבא באמת כרב אסי ס"ל ואמנם ד' תוס' כיון דלא הוה כ"א דקדוק דברי' בעלמא יש ליישב ולומר דמתני' ה"ק דאף דהלוה לא קיבל עלי' בהדי' מ"מ התנאי קיים וצריך ליתנו בעדים ונמצא דאם נימא באמת כד' הרא"ש דלא בשעת הלואה צריך לקבל עליו הק' במקומה עומדת דאם קיבל עליו פשיטא דצריך ליתנו וע"כ הל' כרב אסי ואמנם הר"ן כ' דרבא באמת כרב אסי ואף רב אסי ס"ל דאי טעין מהימן ובמיגו פליגי והק' הש"ך א"כ למאי דמסקי' תנאי היא רב אסי דלא כת"ק ודלא כר"י ב"ב ונ' דלק"מ דל"ק הש"ס תנאי היא כי אם א"ל שמואל תנאי היא וא"כ רב אסי ס"ל דל"פ בהא ורב אסי כריב"ב וס"ל דריב"ב ס"ל דאם מברר נאמן אלא דבמגו לא מהימן: ואדרבה ק' לי אי פליגי אם נאמן לומר בהדי' פרעתיך א"כ צ"ל ללי"ק לשמואל כמ"ש תוס' דמיירי ברישא דאמר בפני פלוני ופלוני ומשו"ה פטור וא"כ בסיפא אמאי חייב כיון דאמרינן דגם במלוה בעדי' צריך לפורעו בעדי' לשמואל ומ"מ מהימן לומר פרעתי בפני פלוני ופלוני וא"כ סיפא מ"ט וצריך לומר דבסיפא מיירי דאמר בפני פלוני דווקא פרע לי וחייב משום דלא קיים תנאו וא"כ מבואר לכאורה כד' דאי אמר באפי ראובן ושמעון לא מהכי אחר וא"כ ק' לד' תוס' דמסקי דמיגו לא מהכי ומ"מ נחלקו על הרי"ף בההיא דראובן ושמעון: ודע דלפי מ"ש ה"ה דהטעם דלא מהני מיגו משום דלא קיים תנאו ע"כ ליתא לד' הר"ן דהטעם משום אנן סהדי דלטעם זה אין כאן שעבוד תנאו והר"ן כ' באמת דהוה מיגו במקום אנן סהדי ובאמת ק' לד' ה"ה למה להרמב"ם וסייעתו בההיא דראובן ושמעון דג"כ לא קיים תנאו פטור גם שם ליחייב וצ"ע: תוס' ד"ה הא אנא לשטתם דנחלקו על רש"י וודאי בדיחותא היא ולשטת רש"י והרי"ף ע' ברמב"ן במלחמות ובעל המאור: ונ' קצת ראי' לד' תוס' דלא איצטרך כ"א דתני הל' ולמאי נ"מ קאמר ר"נ כולי האי אלא ש"מ בדיחותא קא"ל: רש"י ליהוי פקדון ואיני עליהן כ"א שומר חנם ס"ל שלא נטלן בתורת משכון ואינו עליו אפי' שומר שכר: תוס' ד"ה כל האומר לא לויתי ע' רש"א וע' ברא"ש שכ' דמיירי באמת שאומר מעולם ולק"מ: רש"י ד"ה כל מלתא דלא רמיא עליו וע' בהג"א דדברי' לפי פי' הרמב"ם דאעדי' קאי: והנה כ' ה"ה דלהרמב"ם אם הכחשוהו עדי' חייב לשלם וכ' הכ"מ דאינו מוכרח ולי כ' דה"ה הכריח כן מדלא כיון הרמב"ם כחדא ואמר אם הלכו למד"ה או אמרו להד"מ נשבע היסת ועשה מלהד"מ בבא בפ"ע ש"מ דבבבא בתריי' אם טוען להד"מ באמת חייב לשלם: הביא הרי"ף ראי' מסחתא דאתרע שטרא היינו אבטל והרא"ש דחה וכ' ראי' הרי"ף דע"כ מיירי שכ' בשטר דאתורי יהיב לי' דאל"כ נאמן במגו דלא יהיב לי' אתורי ומעתה לאיזו ענין כ"כ בשטר כי היכי דיקח המעות ממסחתא וש"מ א"כ דהאי מעות לקח ואבטיל שטרא: וראיי' שניי' שהביא הרי"ף כ' דה"פ דכיון דבלא מיגו מיירי ע"כ מאן דקאמר לא אתרע עכ"פ לא ר"ל דהשטר בתוקפו כ"א לא אבטיל וע"כ למאן דקאמר אתרע היינו אבטיל: תוס' ד"ה אתרע הקשו מר"פ ולא מאבא מר ברי כדמק' בכתובות משום דאאבא מר יש לתרץ כמ"ש הרא"ש