ליקוטי חבר בן חיים ד קנד

גמ' אמר רב הנה לכאורה בשלמא לרב ה"ט דפחות מב' כסף לא חשיב למיהב שבועה עלה משא"כ לשמואל מאי אכפת לן בטענה דמעיקרא אמנם גם לרב תינח אי פליג אדשמואל בע"א כמ"ש תוס' לקמן ד"ה אבל ואמנם אין משמעות הפוסקי' כן וכ' טעמא דרבא דכל עיקר חיוב מודה במקצת משום אשתמוטי ופחות משתי כסף לא חשיב למימר עלי' אשתמוטי וע"ז כ' דהשיב לו שמואל כשם שהודאה פרוטה חשיבא דמקרי מודה מחמתה אף דמ"מ מעיז לכפור השאר ה"נ כפירה פרוטה חשיבא למימר אשתמוטי וכ' מ"מ טעמא דבעי' לשמואל מעיקרא שתי כסף דעיקר השבועה משום חזקה אין אדם מעיז וזה לא שייך כ"א באיש מהימן אמנם הא איהו מהימני' אך התינח אם הפקיד אצלו דבר חשוב קצת מיהת ולזה בעי' שתי כסף: ובדברינו מיושב מדוע לא הק' הש"ס ממתני' דדייקי כרב דס"ל לשמואל דבהודאה אשמועי' מתני' רבותא דמ"מ לא מקרי מעיז משא"כ בכפירה: וזה סברת תוס' לקמן ד"ה שהכל ג"כ דכ"כ דהתביעה גדולה ס"ד דהויא הודאת פרוטה העזה וככופר הכל דמי: תוס' ד"ה דטענו עבד גדול נ' זה יש ליישב דבשלמא התם אין א' סופר את חבירו משא"כ כאן מטבע קטנה סופרת את הגדולה והויא כחלק ממנה: גמ' מ"ש דכ' יל"ד דבשלמא מברייתא שפיר יש ראי' אלא מקרא מאי ראי' איכא וי"ל דלכל חטאת ר"ל אפי' חטאת העוף בן יונה לא יוכל לחייב דזימנין דלא שוה טפי מפרוטה וקאמר דכה"ג שבזעה מיהת חייב: טענו חטין והודה לו בשעורין ע' מ"ש תוס' לקמן ד"ה אין לך בידי אלא לטרא קו' נחלקה לשיתי' דברישא הו"ל למתני ר"ג מחייב ותו הא כבר אשמעי' דבעי' ממין הטענה והנה לפי' תי' התוס' לקמן מ' ד"ה ור"ג דל' פטור מ' לי' לרב"נ לגמרי הי' כ' דהיינו ממשנה יתירא דאל"כ הא תני לה רישא אלא ש"מ רישא לשבועה וסיפא לממון ואמנם י"ל דאי אשמעי' רק חטין ושעורין סד"א אבל ברישא כה"ג שוה קאמר קמ"ל למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' לרב ולשמואל דכה"ג דווקא קאמר ואי הוה אשמעי' ברישא ר"ג מחייב הו"א ג"כ משום דס"ל שוה קאמר קמ"ל דאפי' בחטין ושעורין מחייב ר"ג: והנה בתי' שני כ' תוס' דאף דר"ג ס"ל כרב"נ מ"מ ס"ל דהוה הודאה כ' טעמם דס"ל דטעמא דת"ק דפוטר מדמי משום דמשטה הוא בו וא"כ אין כאן הודאה כלל משא"כ ר"ג סבר הטעם משום מחילה וא"כ איהו עכ"פ שפיר הודה: ואמנם י"ל קו' תוס' ע"ד אחר דהכה מבואר פ"ק דב"מ ס"ס דהילך דת"ק דריש למלתי' מכ' הוא וכ' זה ור"ג מפיק לה לאפוקי מדר"ח קמייתא כר' אבוהו דר' אפוטריקי והנה לכאורה הדין עם ר"ג דאשר יאמר כ' מ' הוא עצמו צריך שיאמר ולא שיחייבוהו עדים ומהי"ת נימא דבעי' הודאה ממין הטענה א"וו טעמא דרבנן משום דרב"כ ואין כאן הודאה כלל וא"כ אדרבה ממין הטענה מסתבר טפי דס"ד דמ"מ לא העיז ור"ג ה"ט משום דלית לי' דרב"נ: בכדי שמן והודה בקנקנים נ' דכד היה אצלם שם מדה ג"כ וקנקן רק שם כלי וכן מ' מדמשני לי' בכתובו' בטוענו מדה ולהכי דייק תנא י"ל דטענתו רק אמדה וי"ל ג"כ המדה עם השמן: תוס' ד"ה להודיעך כחו דכ"ג הכוונה ע"ד שכ' רש"י ריש ביצה דמשו"ה כחא דהיתרא עדיף משום דס' אי' לחומרא ה"כ ס' ממונא לקולא וכחא דחיובא עדיף: ובענין פלוגתת ר"כ א"ש ורחב"א ג"כ כ' דברב"נ פליגי דר"נ א"ש דקיי"ל כוותי' ס"ל כרב"נ דקיי"ל ג"כ כוותי' דטעמא דחטין והודה לו בשעורין הוא כמ"ש משום דאין כאן הודאה כלל וא"כ בטענו חטין ושעורין דל"ש זה ושפיר חייב משא"כ רחב"א לית לי' דרב"נ וס"ל דממין הטענה גזיה"כ וא"כ כיון שכפר מין א' לגמרי והודה מין א' לגמרי דאל"כ הרי חייב ע"י גלגול כדאמרי בכתובות וא"כ מה שכפר לא הודה ומה שהודה לא כפר ואין כאן הודאה ממין הטענה ואמנם עד"ז שמואל לשיטתו א"ש טפי דאם כרב דטענה היינו כפירה וודאי מסתבר כרחב"א וכמ"ש דבעי' הודאה ממין הכפירה אלא דלשמואל טענה טענה עצמה וממין הכפירה לא בעי': טענו שור והודה לו בשה כ' דתנא דברייתא לאו בחכם נקט כה"ג ועיקר רבותא בסיפא דשה והודה לו בשור לאפוקי שה והודה לו בעז דעז מין שה היא כדאמרי' שה כשבי' ושה עזים: הא מכי ר"ג היא נ' דלאו בחנם אמר הכי דלכאורה כיון דרחב"א אליבא דר"י אמר למלתי' ק' הא ר"י עכ"פ אמר בכתובות כ"מ שאמר ר"ג רואה אני את ד' אדמון הל' כמותו וכיוצא בו וא"כ מה אהני לי' לרחב"א דמוקי ברייתא כאדמון וא"כ אדמון עכ"פ סבר דלא כר"י ואמנם גם אר"ג יק' אמאי קאמר רואה אני הרי איהו אפי' בחטין והודה לו בשעורים פליג וצ"ל כמ"ש תוכ' דקים לי' לר"ג דאדמון ורבנן גם ביש בלשון ל' קנקנים פליגי ובהא קאמר ר"ג רואה אכי ובהא ג"כ פסק ר"י כוותי' וז"ש הא מני ר"ג זה הא מני אדמון כלומר אליבא דר"ג דס"ל בתרתי פליגי מצי' לאוקמא ברייתא אפי' לר"י כאדמון ור"י בהא דסבר ר"ג כוותי' דהיינו ביש בלה"ז קנקנים הוא דפסק כוותי': ובמ"ש נתיישבו היטב ד' רש"י בכתובות שם וכיוצא בו ר"ג ונתקשו הראשונים בכוונתו אמנם לרש"י ק' לי' דרחב"א דהכא דאמר לימוד ערוך הוא בפי ר"י הא מני אדמון וק' דר"י אדר"י אלא ש"מ דה"ק לאו דהל' כאדמון עצמו כ"א כר"ג דכיוצא בו במה דר"ג ואדמון סבורי' כא' דהיינו דיש בל' הזה ל' קנקנים: והנה להרי"ף דמפ' כיוצא בו היינו שור ושה הי' יכול להביא ראי' מהך דכתובות ג"כ דאין הלכה כרחב"א: תוס' ד"ה לימוד ערוך ומדקאמר ר"ג ע' רש"א ובמ"ש הש"ך סי' פ"ח ליישב קו' תוס' בכתובות שהקשו דלמא בחטין ושעורין פליגי וכ' הש"ך דא"כ לא הו"ל לאדמון למימר הואיל והודה במקצת ממין הטענה כגי' בשבועות כאן וא"כ גם ד' רש"א מיושבים: להסמיך ענין לענין הצענו כאן ענין דברי' שאין נשבעין: תוס' ד"ה שומר חכם כבר העיר ה"ה דמ' מד' רש"י דפליג אד' תוס' אלו וס"ל כהרשב"ם דדווקא משבועה פטור ולא מתשלומי פשיעה ונ' כוונתו למ"ש רש"י בגמ' לקמן