ליקוטי חבר בן חיים ד קנג

חדא משא"כ אי לר"י תרי פרטי איכא דהיינו גם בלא וי"ו א"כ לינקוט טפי האי חד כללא דהיינו לכם: רש"י ד"ה חטה בכלל חטין וצ"ע הרי אין נשבעי' אלא על דבר שבמדה א"כ ע"כ שם מדה הזכיר לו ואיך ס"ד דחטה קאמר וכ' דבשבועת הפקדון שלא בב"ד שפיר משכחת לה שנשבע על טענתו מדעת עצמו וע' ברי"ן מיג"ש מה שפי' בזה וש"י: גמ' א"ל אביי מי דמי י"ל ד' רבא דבמה שאמר לא אנסתי עדן לא אמר שאינו חייב כ"א ע"י אונס אינו חייב ויכול להיות שחייב ע"י פיתוי אלא דכיון מ"מ כשבע אמרי' דכוונתו על קנס ולא על בושת ופגם: הדרן עלך פ' שבועת הפקדון בעזר מגן ומושיע על כל המעשים אדון רש"י ד"ה שבועת הדיינין כוונתו למה קורא תנא דווקא לשבועת מודה במקצת שבועת הדיינין וקאמר משום דהך שבועה לבדה בהדי' כ' בה בתורה דבעי דיינין דכ' ונקרב בעל הבית אל האלקים: תוס' ד"ה לאתפושי חפצא ע' ברא"ש מה שק' עוד דליבעי שם המיוחד וכוונת תו' דאברהם לאיים אמר שם המיוחד דהרי אמר כינוי ג"כ אלא דלא ניחא להרא"ש בזה משום דהאי כינוי לדרשא איצטרך כמ"ש רש"י בחומש: וע' בש"ך במה שהק' על הרי"ף בשערי' שכ' דסוגי' דלקמן דפריך מאי איכא בין דאוריי' לדרבנן קאי אשבועת המשנה ואפשר כוונתו דהש"ס לא רצה לומר דא"ב בקינות חפץ משום דאשבועת המשנה ג"כ קאי דסתמא קאמר הש"ס בין שבועה דרבנן: גמ' דאשבע בה' אלקי השמי' נקט הכא לרבותא דאף דאמר כל שבועתא דאברהם וס"ד דאין זה טועה בדבר משנה דיל"פ ד' ריא"ר כה"ג קמ"ל דלא היא: רש"י ד"ה דס"ת בסו"ד וע' בר"ן בענין האיום מהגאונים וראיתי בראב"ד ד דהגאונים שבטלו שבועה דאוריי' הם שתקנו האיום הנזכר בגאונים: וכ' סמ"ע דגם בארור שם בעי' דהכי מיהושע ילפי' וק' הרי גם משאול בעי' למילף והתם לא כ' שם וצ"ל כיון דעכ"פ במסקנא מיהושע ילפי' בעי' שם ובשאול ע"כ מלתא אחריתא הוה דאל"כ לא הי' חייב מיתה וכמ"ש לעיל במקומו משם הרמב"ן בחומש פ' בחוקותי: שבועה מעומד כ' הב"י דדיעבד לא גרע מת"ח וא"צ לזה דטעמא דשבועה מעומד משום דהוה גמר דין וגמר דין דיעבד מיושב כשר: רש"י ד"ה אף היא וכן מבואר לכאורה מהש"ס לקמן דר"ל בכל ל' והכ"מ ולח"מ פלפלו בד' רבותי של הרמב"ם ולא ראו ד' הרי"ן מיגא"ש שהוא רבו של הרמב"ם שכ' בפי' בלשונה בלה"ק וא"כ אין מקום לא לד' הכ"מ ולא לד' הלח"מ ובר מן דין הלח"מ שכ' דבביטוי ג"כ לכתחלה בעי' לה"ק מאי לכתחלה שייך ונ' ד' הריב"ן מיגא"ש אפכא דה"פ דש"ס לקמן משום דתנן אלו וע"כ אלו בא למעוטי וקאמר תנא דברייתא דבא למיעוטא שבועת הדיינין דבעי' לה"ק דווקא וה"ט דידוע דבכל הלשונות יש מלות דמשתמעי לכמה אנפי ובשלמא אם אומר בלה"ק הרני נשבע א"כ ידענו בבירור שנשבע משא"כ בשאר לשונות אם אומר בלשונו מי יודע מה דעתו וכאן לא מהני על דעת ב"ד דהני לא כשבע כלל ובשלמא בעדות ביטוי ופקדון כשבא להביא קרבן א"כ הוא עצמו אומר שנתכוין לשבע ולמה לא נקבל קרבן ממנו משא"כ בשבועת הדיינין כיון דבשבועה בא לפטור עצמו בעי' בירור דברי' ממש, ומיושב ממילא קו' תוס' לקמן ד"ה ואלו: ונתחיל לבאר פ' שבועת הדיינין בעזרת בינה חכמה ודעת חונן. תוס' ד"ה ואין בסו"ד כ' משום דכ' ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה הוא ופי' רש"י ומלאך שליח ב"ד הבא לתובעך א"כ ע"כ בנדר משתעי סיפא דקרא: דכ' מפני אלה הכוונה דבאמת כ' אלה בצירי ואי לאו דכ' בהושע לא הוה דרשי' בירמי' בקמץ ואתא חד וגלי אאידך: תוס' ד"ה קיימי ובחגיגה תי' דהו"ל למכתב קבלו וקבלו וק' עדן דלמא לקיימי למעלה לחוד אתא ואין לומר דבריית' דהכא באמת לאו כשמואל אתיא הרי עכ"פ רבא במס' שבת מפ' קרא כברייתא דידן וראיתי במ' אסתר דדרש להך קיימו למעלה מהכ' שהוא וקבל ר"ל הקב"ה והש"ס נקט דרשא הפשוטה והכוונה ג"כ למ"ש המ' רש"י ד"ה חלה על שניה' וצ"ע האדם יראה לעיני' וע' בב"י ובסמ"ע מ"ש עוד ולי כ' ע"ד שאז"ל פ' איז"נ בסופו דמלוה בלא שטר גורם קללה לעצמו וכן בפקדון: משום קניא דרבא הק' מכאן בגליון ש"ס ע"ד רש"י לעיל שכ' בפ' שבועת שתי' מפ' משום קניא דרבא ו דבלא סוגי' דבשבועת שתים י"ל דגם קניא דרבא הכוונה כי דעתו אינו שוה למה שמוציא מפיו וקניא דרבא לאו דווקא לזה כ' רש"י דמסקי' לעיל דלהא לא חיישי' דלא מהני דבתר פומי' אזלי' וקניא דרבא דווקא דלא סתר דעתו פומי' וז"נ ג"כ כוונת הג"א בשבועת המושל ש יכוין בלבו היום דלא הי' המושל משביעו ע"ד בי"ד: וכיון דאין בו סותר פומי' שפיר מהני: רש"י במתני' ד"ה שתי כוונתו דאס"ד דינרין קאמר כד' רבותיו של הרמב"ם הול"ל שני ל' זכר: ובכוונת הרבותיו של הרמב"ם שכ' י"ו וחצי שעורי' א"ל דהמשקל א"צ להיות כ"א י"ט והך חצי שעורה היא שיווי הטביעה וע' תוס' ד"ה בטוענו לקמן: פטור שאין ההודאה ממין הטענה כ' הר"ן דרש"י הוכה לן בזה דבהא דסתמא דווקא קאמר הל' כשמואל וק' רש"י פרשן הוא ונ' דרש"י בא לומר דלשמואל סידר המשנה א"ש טפי דלרב למה הפסיק בהא דאם אין ההודאה ממין הטענה: ובמה שתמה הלח"מ על הרמב"ם שכ' מעה כסף לי בידך והלה אומר פרוטה פטור הרי בלא"ה בעי' טענת שתי מעין כ' דהרמב"ם ס"ל דאפי' מפרוטה על מהפטור כחטין והודה שעורי' דקיי"ל כרב"נ: