ליקוטי חבר בן חיים ד קנב

בגמ' תוס' ד"ה ושמור כ' דלכאורה ק' הא בין השמר דהכא בין השמרו דהתם הלא אמידי אחריני קאי התם אע"א והכא שלא לשכח יום מ"ת ואמנם הכא ה"ט דהדר קרא ואמר פן תשכח את הדברי' ופן ג"כ ל"ת והשמר למה לי ש"מ דבפ"ע קאי משא"כ התם אע"א לחוד קאי: רש"י במתני' ה' אלקי' גרסי ע' תוי"ט שרצה לומר דלרש"י לא גרסי' ברישא אלקי' כלל ול"נ כ"א דבאלקי' אשמעי' דבכינוי סגי ובה' דס"ד כיון דהשם מדת הרחמים ל"ש לומר יכהו ה' ובתוכחה היינו דרשעי' מהפכי' רחמי' לדין וזה לא שייך בעדי' דמתני': והנה הרמב"ם והטור מפ' מתני' לענין מקלל ולדידהו צ"ל דאל דרישא נמשך אסיפא אל יברכך אל ייטב לך ומ"מ צ"ל דגם אל יכך קאמר דאל"כ אל יכך לחודי' מאי קללה הוה אלא אשמועי' דאף דקאמר בהדי' כ"א אל יברכך ואל ייטב לך מ"מ הוה קללה: והנה לדדהו יש להק' מ"ט דרבנן דפטרי הא אית להו מכלל לאו אתה שומע הן ותי' הר"ן דקול אלה כ' היינו בעדים אבל לדידהו ק' וצ"ל כמ"ש הר"ן באמת מגמ' דקידושין דלא ברכה כרבנן לאו קללה הוה ולכך מלקו' הוא דלא לקו אבל אי' איכא כמ"ש הכ"מ מל' פוטרין: גמ' וא"ר תנחום ע' רש"י נ' דדווקא לר"מ מק' שפיר דאיהו לא דלא ס"ל הוצרך הדבר לאומרו דאל"כ תנאי (כפול מנ"ל אבל לרבנן אצטריך הנקי כדאמרי' בקידושין שם: רש"י בסוף הפרק השבעת ע"א ע' רש"י ולי נ' ליישב דכוונת רש"י אעד מיתה דנהי דנ"מ לענין ממון דמה"ט מיחייב קרבן מ"מ עיקר עידותו לענין אי' להתירה וממדרש כתובה הוא דנפקא לן למיהב לה כתובה: תוס' ד"ה ה"ג אע"ג דכבר איפלגו ע' רש"א ולי נ' דד' תוס' דהא דתנן גבי מקלל בכולן וחכמים פוטרין קאי אכולי מתני' וגם בשבועה דרישא פטרי רבנן ומאן רבנן דמתני' ר"ח בר אידי דבעי' שם המיוחד דאל"כ מ"ט פטרי בסיפא וא"כ שפיר כ' דמרישא אשמועי': הדרן עלך פ' שבועת העדות, בעזר נותן לעמו פרקן ופדותא גמ' הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו ע' רש"י ורש"א והניח ביש ליישב וכ' די"ל דמיירי שהם לא ראו כ"א דמנה מנה לו בפני' ולא ידעי אי מלוה אי פרעון וא"כ לא יוכלו לחייב אותו ולא מקרי קיימי עדים ואמנם הם התרו בו שלא ישבע לא הד"מ והוא מ"מ כשבע ושפיר יוכלו לחייב אותו מלקות: והנה מבואר כד' רש"י ותוס' דבעדות פטור מדמק' הש"ס וליגמר מינה פי' מדלא קתני גם לענין מלקות חמורה הימנה וק' דלמא משום דגם בעדות דינא הכא אלא ש"מ דבעדות פשיטא: למודה לא' מן האחי' ע' ד' הפוסקים בזה ואמנם מ"ש הראב"ד דבערב הכל תלוי במנהג נ' משום דק' לי' התוספתא שהביא הר"ן עם הגמ' דב"ב שהביא ה"ה ולזה קאמר דמקומות מקומות יש: רש"י ד"ה זדון עדי' בהתרו ונ' כוונתו דהאי מאי לאו דקאמר היינו דל' מהו חייב מ' הי עתרתי והכוונה לד' המק' אי מלקות אי קרבן וע"כ בזדון עדים מיירי והוסיף רש"י דהיינו דווקא בהתרו בו ולד' התרצן הק' אם אותו קרבן שהוא חייב בשוגג הוא חייב במזיד: וע' רש"א מה שנתקשה בזה ואמנם עיקר קו' העמיד על ד' תוס' מ' דלרש"י לק"מ ונ' הטעם דלרש"י מצי מיירי בחבר דא"צ התראה משא"כ לתוס' מנא ידעי' עכ"פ דמזיד הויא ואמנם י"ל דמיירי שהתובע היה לו ד' עדים וביקש להוליכן לב"ד להעיד וכי מטון לפתחא דבי דינא אמרי הני תרי לאינך למה לכם הטרחא הלא ידעתם כי גם אנחנו יודעי' העדות והלכו לדרכם ובב"ד כפרו ואמרו דלא ידעו נמצא דלעיל דווקא דמיירי בהתרו בהם וא"כ קיימי עדי' שפיר כ' לעיל רש"א דלא מצי מיירי שיש עדים שיודעים בעדותם משא"כ כאן דלא איירינן בהתראה ואפי' למ"ש דכוונת רש"י עכ"פ בחבר מצי מיירי דלא בעי התראה ושפיר מעידי' הנך עדי' דמזידי' הוה: ונתחיל לבאר פ' שבועת הפקדון בעזר שומר לאדם רוחו בקרב נדון. אמר ר"פ מ"ט דר' יוחנן מד' ר"פ אלו יש ראי' ברורה לד' תוס' לעיל דבקיימי קמן הלכה כרבה וע' בל"מ בזה: תוס' ד"ה מתני' כמי דיקא בסו"ד נ' ליישב דבמתני' איכא למימר מטעם הילך אתיא עלה כדאמרי' באמת בב"מ למ"ד הילך פטור קרקע דפטור משבועה ל"ל ומוקמי' לה בחפר בורות ומ"מ קו' מיהת לא הוה: תוס' ד"ה אלא מהא ע' רש"א כ' דרש"י לעיל הוכרח לכך דכולא טעמא דר"א דס"ל קרקע פטור משום מכל ולא הכל ואס"ד בקנס נמי פטור דלמא קרא לקנס אתא אע"כ לר"א קנס חייב אמכם כ"ז לר"א דדרש מכל ולא הכל משא"כ סוגיין דקאי לרבנן דדרשי כלל ופרט לק"מ: במתני' חבלת בי ועשית בי חבורה יל"פ דאשמועי' תנא דהו"ל חטין וחטין חבלה וחבורה ואם הי' מודה בא' מהן הי' חייב ולא הוה חטין ושעורין: וכן יל"פ הכית את שיני וסמות את עיני ותבעו קנס דהיינו חירות וממון בעד אידך ואעפ"כ כיון שהוא כופר אפי' ממון אין כאן וזה נ' דכ' רש"י דהוה כבהמתו ר"ל אף דהוא תבעו ממון ג"כ כיון דהוא אומר להד"מ א"כ שני הוה קנין כספו וכבהמתו דמי: תוס' ד"ה ה"ג לא לך וכן נ' שהי' גי' הרמב"ם ופסק כסתם מתני': בסו"ד כ' ליישב דוודאי אין סברא לומר דבלא וי"ו ליהוי כללא כ"א אדרבא סברת ר"י כיון דאומר בלא וי"ו א"כ לא קאי שבועה כ"א אקמא ואאידך לא אשתבע כלל וא"כ היינו גופא סברא דזבחי': תוס' ד"ה כללו של ר"י כ' ד' רש"י דבשלמא אי לר"י לא משכחת כ"א חד פרטא שפיר שביק לכללי ונקט פרטא