ליקוטי חבר בן חיים ד קנא

שיזכור שם ובהן הן הוא שכ' ר"ן לזה כ' הראב"ד דבלאו לאו יוכל לכוין ללאו לאו האמור בתורה ומ"מ עד"ז א"צ לד' הכ"מ בפי' ד' הרמב"ם שם ובר מן דין י"ל דהרמב"ם אשמועי' דאף דאמר לאו לאו והן מ"מ בלא שם לו הוה שבועה גמורה: ועכ"פ מארור יש ראי' לד' הרמב"ם ואין לדחות דהתם מיירי בארור בשם תינח ביהושע כ' לפני ה' משא"כ בשאול לא הוזכר שם כלל אלא דק' לי' אם מטעם שבועה הי' בשאול אטו אשבועה חייב מיתה וע' רמב"ן סוף פ' בחוקתי שכ' דחיוב מיתה דיהונתן הי' מטעם כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה וצ"ע מש"ס דידן ואפשר דש"ס ל' שבועה לחוד דריש: בשמי' ובארץ פטורין כ' הכ"מ פ' י"ב מה' שבועות דמל' פטורי' דייק הראב"ד דאי' מיהא איכא וצריך להוסיף דאף דהכא אשבועת עדות קאי ור"ל פטורין מקרבן מ"מ כיון דגם בביטוי שייך האי דינא הו"ל למתני' אין זה שבועה: ומ"מ כ' דגם הרמב"ם מה"ט כ' ומאמין עלי' ומלמדין אותן והיינו ג"כ מן פטורין וא"צ למ"ש הכ"מ: ביו"ד ה' ע' רש"י כ' דמל' א"ד דתנן דייק דאי ס"ד לשם י"ה נתכוין תבא למה נקט א"ד ולא פי' בהדי' כמו שפי' שאר שמות אלא וודאי להורות על יו"ד ה' עביד הכי ומ"מ אין לדייק דבשם י"ה אין כאן שבועה דהרי הוא בכלל כל הכינויין דתנן בסיפא: וראיתי כ' הגאון מו"ה אלי' ווילנא כ' דבירושלמי איכא פלוגתא בשם י"ה ואם לד' הירושלמי פ"ק דמגילה נתכוין לא ידעתי דהתם בהללוי' פליגי אם פי' הילולי' הרבה או הללו י"ה אבל שיהא פלוגתא אם שם י"ה הוה שם לא שמענו: תוס' ד"ה בא"ד כוונת דבריהם דאם מיירי תכא שאינו הוגה א"כ היינו יו"ד ומ"ש שאינו מתכוין לשם כ' דצ"ל לשם כך ור"ל כי אין כוונת המשביע להגות השם כ"א לאיים ע"י על העדים שיודו ומ"מ תי' קו' דמה"ט יהא מותר ולולי דבריו הייתי אומר דבלא"ה ק' למאי נ"מ נקט תנא שם הויה ב"ה אטו בשם זה לא יהא שבועה ואלא במאי א"וו משום דבאמת המשביע כך איסורא רבא עבד דהוגה השם באותיותיו וס"ד דמה"ט אין השבועה חלה משום האיסור קמ"ל דאין זה ענין: וע' בכ"מ בהל' יסודי התורה במ"ש למה נקט הרמב"ם אלקי דס"ד דהה' שייך לנטפל לשם מלאחריו וכלומר דאינו לוקה וכ"ל דנימא דהשם אל ונ' דזה באמת כוונת הרא"ש לפי גי' שהביא ב"י ג"כ בה' ס"ת שם דגרס אלקי האלהי' וכו' וק' מ"ש האי אלקי דנקט ונ' דס"ל דאלקי אברהם באמת הה' הוא שייך לכנופל משא"כ בהאלהים ע"כ ל"ש לומר כי הש"י אלקי המלאכי' דזה יהי' ח"ו כד' דור אנוש אלא ע"כ הכוונה כי כל בני אלקים יקבלו כח אלקותם ממנו והיינו כי דווקא התם הוה קודש ופתרונו כמו אלוק משא"כ באלוקי אברהם וכיוצא ומ"מ בד' הטור אין זה מעלה ומוריד כי הטור גם הכינויי' חשב הטור ואמנם לדעתי כוונת הטור דהנה מצינו זובח לאלקים יחרם וכ' רש"י דהקמץ מורה כי כוונת הכ' על אלהים אחרי' וכן אין כמוך באלקים ה' הכוונה ג"כ על מלאכי מעלה וס"ד דגם האלקי' הכזונה ח"ו עד"ז לזה אשמועי' הטור דבהאלקים הוה קודש: תוס' ד"ה דקטלא חד משיתא ע' רש"א הבין מדברי' דר"ל ל אפוקי מלחמת מצוה ולזה כ' דלד' תוס' קאי אמלך ישראל דווקא ולדעתי כוונת תוס' בזה לאפוקי אם באו אויבי' עליו או מרדו בו דאז אין שיעור לדבר: והנה הרמב"ם פסק דלא כשמואל וע' בכ"מ ותי' דחוק ולי נ' משום דסתמא דהש"ס בגיטין גבי מעשה דאשוודאי קאמר והיינו דכ' הנה מטתו של שלמה וגו' א"כ ס"ל בפשיטות דהאי חול וממילא אידך קדש דמסקי' כאן: תוס' ד"ה מה כאן נ' לתרץ דוודאי ידע הש"ס פי' מלת אלה אלא דבעי' למילף דל אלה לאו דווקא כ"א ה"ה שבועה וזה א"א למילף מפקדון דהתם שבועה בעי' והכא אלה בעי': השבע ואל תשבע ע' רש"י ורש"א וכוונת דבריו דלכאורה יק' לד' רש"י הרי רק מסוטה ילפי' וכוונת תי' דכשם דל"ש לומר על שבועת העדות להשבע דהרי לא מיירי קרא כ"א בנשבעי' לשקר ה"כ ל"ש בסוטה למימר השבע דהרי מיירי קרא אם באמת זכתה ואמנם לענין הקו' כיון דקלל ואל תקלל הוה דומה ה"ה השבע ואל תשבע: ולא יכרת כל בשר ממי המבול ולא יהי' עוד המים למבול ע' ברא"ש ולולי דברי' הייתי אומר דגי' הש"ס דידן עיקר דבקרא לא כ' כי אם אשר נשבעתי מעבור מי נח וזה לא מצינו כ"א בהני תרתי קראי משא"כ ולא אוסיף לשחת ולא אוסיף לקלל ולא אוסיף להכות לא כ' בי' מבול ולא מיירי לענין שבועה כלל נמצא דקו' הרא"ש דליבעי ה' זימני לק"מ: רש"י ד"ה המקלל בכולן דייק רש"י למה לא נקט המקלל כולן אלא דאתא לאשמועי' דבתרוויהו פליגי חכמים עלי' דר"מ ובין השם שמקלל ובין שבו מקלל בעי לרבנן שם המיוחד וזה דלא כהרמב"ם בה' ע"ז שפסק דשם שמקלל בו לא בעי שם המיוחד ואמנם ד' הרמב"ם כ' דהנה הכ"מ הק' על הרמב"ם כיון דפסק כר' מנחם ב"י דאצטרך בנקבו על שם מקלל אביו מנ"ל כלל דבעי' שיקלל שם בשם לא אצטריך דמ"ש מכל קללה שבתוכה חרש לעצמו וכיוצא דאין קללה בלא שם אלא שמואל ס"ל דבעי' שיקלל בשם המיוחד היינו דאיצטריך לי' בנקבו שם וא"כ אנן דקיי"ל כר' מנחם ב"י ולית לן קרא דשמואל א"כ אף בכינוי סגי: והנה בהא דכ' הרמב"ם דשם בן ארבע היינו אפי' א"ד יל"ד קצת בלי"ק בסנהדרין שם דאמרי' לאפוקי בן שתי אותיות דלא ואי בשם א"ד מיירי מאי שתי אותיות שייך וצ"ל ל דגם בהא פליגי הני ב' לישני שם אבל לרש"י שם א"ש: תוס' ד"ה ומל' הכנויין כ' דלכאורה יל"ד בין לר"מ בין לרבנן בכינויין האיך מצי להתנות בהו דלמא לאו לשמים איכוין וצ"ל כיון דמתיר עצמו למיתה ואומר אעפ"כ ש"מ דלשמים איכוין וכן לענין מלקות לרבנן ואמנם אם באמת מומר שאינו מכוין לשמים אפי' מלקו לא לקו אמנם הזהירו הכ' ויראת מאלקיך הש"י שיודע מחשבתו לא ינקטו והיינו כי יקלל בכינויי ונשא חטאו מה': כ' רש"י במתני' חייב מיתה כ' דאמקלל אביו קאי רש"י והק' לי' דלרבנן אביו גרע מעצמו וחבירו כ"א הא דרבנן פטרי באביו היינו ממיתה אבל לא ממלקות דלא גרע מעצמו וחבירו וע' רש"א בגמ' לקמן: