ליקוטי חבר בן חיים ד קנ

שיתבע את חבירו וא"כ יודע מה שיטעון וכיון שהנתבע אינו יודע מהעדי' וודאי אפי' בפני' יתקיים בטענותיו: ועד"ז יש ליישב למה שביק הרי"ף לקמן רישא דמתני' דאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז לא מיקרי תביעת ממון אמנם למ"ש א"ש דאחרי שהביא הרי"ף בעיא זו א"כ ממילא ידעי' כל עדות שאינו יכול להוציא ממון עליו אינו עדות: והנה לד' הב"ח דבפני פלוני ופלוני לאו דווקא צ"ל דמ"מ רבותא איכא במלתא אף דמזכיר לו עדי' כיון שהיו מבחוץ והוא אינו מכיר בהם לא מיקרי תביעת ממון אם אומר דידי שקלי ולא אמרי' דאי הוי מעידי' לא הי' מודה ואומר דהלוה לו: רש"י ד"ה הוחזק כפרן ואינו נאמן בשבועה ד' צ"ע דאטו שבועת היסת לאקולי עליו אתי דאם מה"ת חייב יפטר בשבועת היסת ונ' כוונת רש"י דלכאורה לאיזו ענין קאמר הש"ס הוחזק כפרן הו"ל למימר חייב א"וו דהש"ס בא למימר דאפי' אם יוצא מב"ד חייב ובא אחר זמן ואמר פרעתי אינו נאמן בשבועה משום דהוחזק כפרן: ועד"ז יש לתרץ ד' הראב"ד שכ' ע"ד הרמב"ם שהביא ל' זה דהש"ס א"א אין צורך לזה הטעם ר"ל דכיון דהרמב"ם לא מיירי כ"א דעכשיו לפי שעה חייב לזה אין צריך לזה הטעם דהוחזק כפרן: תוס' ד"ה אתי סהדי ואף דהתם מק"ו יליף לה ועכ"פ ידעי' מהאי קו' דכה"ג לא מיקרי כפרן דאמרי' אשתמוטי א"כ ג"כ נימא אשתמוטי: והנה הרי"ף לא הביא לי"ק כלל וה"ט משום דלמאי דמסקי' בלי"ב דמלתא דלא רמיא עלי' דאינש וכו' א"כ ממילא ליתא לדר"ל בלי"ק מכ"ש: ואמנם דנימא דר"כ לית לי' כלל הא דכל מילתא דלא רמי' עליו כ' דוחק ונ' הענין דר"נ ס"ל דאין זה כלל מוסכם ולמיחש הוא דהוה וא"כ יוכל להיות דהדא זמנא יהיב אדעתא ובמזיד הוה משקר וא"כ אינו נאמן בשבועה ורבא ס"ל דהוה כלל גמור ואפי' בשבועה ונאמן מה"ט והכה בטו"ז יו"ד סי' ק"ץ הק' מכאן אד' הראב"ד שם דבג' נשים נדות מהמני' להו אם אומרות שלא נתהפכו ועל תי' וכן על תי' נה"כ שם הק' בכרם שלמה א"כ למה בשחיטה בסי' א' ובסכין חולבת שחתך בו בשר בסי' צ"ד לא מהמני' לי' ונ' כוונת הטו"ז וכן הש"ך דדווקא בדבר שדרך לידע עכ"פ אם כעשה או לא כגון היפך וכיוצא אז מהמנא לי' להטו"ז לזמן קצר ולנה"כ אם אומר ברי דלא חשדי' לי' שיעשה איסור משא"כ בהני דאינו יודע ה' שחיטה ומהי"ת ישים אל לבו אם שהה וכן בסכין כיון שסבר שהוא של בשר מהי"ת ישים אל לבו עד היכן חתך ואין זה ענין לכף חולבות בסי' צ"ד שהביא בנוב"י ראי' משם דהתם אינו תוחב יותר ממה שצריך לפי עומק הקדירה והתבשיל וא"כ ממילא יוכל לדעת משא"כ בסכין: ואמנם כשאני לעצמי הייתי אומר דלק"מ מהכא אד' הראב"ד דכל ענין מלתא דלא רמיא עלי' לא שייך אלא בדבר הנעשה ממילא בלא כוונה כלל כגון דהשתין בצד עמוד א' ששהה או שחתך וכיוצא משא"כ בני אדם הישיני' במטה כ"ז שהם ערים ולא ישיני' אטו בלא דעת חבירו יכול לשכב במקום חבירו וא"כ ידוע אם נתהפכו או לא ושפיר כ' הראב"ד: תוס' ד"ה כי היכי אפשר לתרץ ולומר דמ"מ לא הו"ל לר"ש לאתויי מלתא דמגרע בי' פרכתו דמ' דהא ילפי מיהת ו א"כ גם אידך נילף: תוס' ד"ה הנך כפישן הנה ד' רש"י דממעילה הוה ג"כ גזי"ש ותוס' לא ניחא להו בכך דגז"ש ע"כ קבלה היא ומה שייך לומר הנך כפישן ל' זה ל"ש כי אם במה מצינו וע"ז הקשה ארבא בר איתי ומסקי דהש"ס הוא דס"ל דר"ש במה מצינו יליף ורבא בר איתי ס"ל דגזי"ש הוה וא"כ רש"י למסקנא קמפ': ומפקדון שוגג אין ע' רש"א בסו"ד הנה מ"ש דמאואין דרוצח ילפי' דבריו אינם מובני' דאנן ילפי' אם שבועה מפי אחרי' הוה שבועה מפקדון ומה ענין או אין דרוצח שאין בהם שבועה לכאן ואמנם בעיקר הקו' י"ל דפרכא מה לפקדון שכן בא על תביעת ממון תאמר ביטוי שאינו בא על תביעת ממון: ועכשיו נבא לבאר תחלת הברייתא תוס' ד"ה ונאמר להלן אואין לבעי ייחוד כלי נ' לתרץ דהכה בפקדון ע"כ מיירי שאין לתובע עדי' דאם יש לו עדי' שבועה זו למה ובלא עדי' אין כאן שעבוד וממילא בעי' ייחוד כלי משא"כ כאן בעדי' דהוה שעבודא דאוריי' וכל נכסין אחראין מה"ת ומדרבנן הוא דמע"פ אינו גובה מלקוחות ולא ממטלטל' שמכרן אבל לא מה"ת א"כ ייחוד כלי למה: ד"ה אואין דסוטה צריך להוסיף על דברי' דלמא ר"א סבר כתובה דאוריי' ופ' סוטה בבתולה מיירי ומ"מ מיושב למה הק' הש"ס תחלה מאו אין דרוצח שכ' בפ' מסעי ובתר הכי מסוטה שהוא בפ' נשא משום דמרוצח פשיטא לי' טפי מסוטה משום דבסוטה איכא למדחי כמ"ש: גמ' איפיך אנא לכאורה אטו משום תביעת ממון מיגרע גרע וכ' כוונת הש"ס ע"ד שכ' רש"א במכות גבי אין עונשין מן הדין דלמא משום דהאי חמור לא סגי בהך כפרה וה"נ דכוותא: ד"ה אי טריפה הרג יל"ד למה צריך חד שלם אפי' ק' שלמים כיון דאיכא חד טריפה ביני' כל קבוע כמחצה ע"מ דמי וצ"ע: תוס' לקמן ד"ה או שהי' א' מהן קרוב יל"ד הא מתני' אמר לשנים קתני וכ' ד' תוס' דלכאורה למאי דקיי"ל משביע עד מיתה חייב א"כ כיון דהתם גם קרוב ועד מפי עד כשר גם אילו חייבין ואין זה ענין לד' הרמב"ן בשם הירושלמי ואמנם מה"ט נקט מתני' אמר לשני' כלומר דדווקא בעדות דבעי' שנים דינא הכי לאפוקי עדות מיתה דסגי בא': מתני' משביעני עליכם ע' ברא"ש למאי דמסיק דמטעם עדות אתיו' עלה לכאורה הדין עם הראב"ד דדווקא בביטוי מהני ולא בעדות ופקדון דלא אשכחן ידות כ"א בביטוי ואמנם לאו מטעם הראב"ד וממילא לא ק' קו' הרמב"ן: והנה מ"ש הר"ן לסיוע שיטת הרמב"ם מלאו לאו לד' הרמב"ם אין זה סיוע דכ' גבי לאו לאו ג"כ דמיירי שהזכיר השם ואפשר ד' הר"ן דהרמב"ם לא קאי התם כ"א אהן הן ולא אלאו לאו ועד"ז יש לתרץ ד' הראב"ד בהר"ן לקמן שכ' דבעי' שיתכוין ללאו לאו האמור בתורה וק' הן הן מא"ל אלא דהראב"ד נתקשה לו למה שביק הרמב"ם בלאו לאו דבעי'