ליקוטי חבר בן חיים ד קמט

ובסוטה מיני' דידי' מיירי משא"כ הכא בעידי מיתה דמיתמי קמיירי ולכ"ע אינה נגבית כתובה ממטלטלי ק' וכ' ד' הרמב"ם דכיון דקיי"ל משביע עידי קרקע פטור וא"כ לא חלה שבועה עלי' ובעל זה כיון דרוצה להפסידה כתובתה ולהביא העדי' לחיוב שבועה כדי שיודו א"כ וודאי יתפיסה מטלטלי ע"י אחרי' למען תחול השבועה ולא איצטריך לאשמועי' כיון דכבר כ' בהדי' דמשביע עידי קרקע פטור משא"כ כאן דמת הבעל וצריך לומר דקודם שמת כבר תפסה לעצמה מטלטלין כגון דא וודאי צריך הרמב"ם לפ' בהדי': גמ' לא צריכא שכפרו ע' רש"א ונ' דלכאורה אטו לא ידעי' דתוך כ"ד כדיבור דמי הרי גם בעלמא דינא הכי וכ"ת דבאמת מהך מתני' ילפי' ק' דלמא דווקא בדיבור הוא דאמרי' הכי דאתי דיבור תכ"ד ומבטל דיבור משא"כ במעשה דקיי"ל ג"כ תכ"ד כדיבור מנ"ל הרי לא אתי דיבור ומבטל מעשה א"וו דבלא"ה בעלמא ידעי' דתכ"ד כדיבור משא"כ הכא ס"ד כיון דנשבעו לא מצי משוו נפשי' רשעי' אפי' תכ"ד לחזור בהם וה"ז דומה למגדף וכיוצא ע"ד שכ' הר"ן נמצא דעיקר רבותא משום דכפרו ונשבעו ואעפי"כ תוכ"ד כדיבור משא"כ בהודו מאי קמ"ל: רש"י ד"ה קרובי' בנשותי' ע' תוי"ט וכ' דרש"י כ"כ ליישב קו' תוס' הרי בעי' תחלתו בכשרות דהיינו דווקא אם הי' קרובי' לנתבע או לתובע משא"כ הכא שהם קרובי' זע"ז וכל א' ראוי להצטרף עם אחר הוה שפיר תחלתו בכשרות: ואמנם התוי"ט הק' שני' גוססות ל"ל ונ' דרבותא קמ"ל דנהי דלא נימא רוב גוססין למיתה מחצה ע"מ מיהת הוה וא"כ עכ"פ חדא מינייהו מיהת תמות ותהוי עדות ראוי קמ"ל דהשתא מיהת לא שכיב: ואמנם הרמב"ם דנאיד מטעם ק' זו מפי' רש"י הק' ג"כ התיו"ט עליו דעכ"פ לאיזו ענין בעי' שיהי' שכי' קרובי' בא' קרוב סגי ונ' ד' הרמב"ם דאי א' קרוב א"כ הראשון מכת הא' אמאי חייב הרי השני עם א' מכת שניי' ראוי להצטרף: מתני' שבועה שאין אנו יודעי' ע' תויו"ט שהביא מל' זה ראי' להרמב"ם דחוץ לב"ד בעי' שיאמרו השבועה בהדי' ולי נ' דנקט תנא הכא לאפוקי אם אמרו אמן אחר שבועתו דהוה כאלו הוציאו הם שבועתו דחייבי' על כל א': והנה מסידור ל' משנה זו יש קצת ראי' לד' הראב"ד דמלוה ופקדון גרע מחטין ושעורין ברא"ש ב"מ פ' השואל דלדבריו הו"ל מתני' לא זו אף זו: רש"י ד"ה משום בושת ופגם ע' תויו"ט וכ' ד' רש"י דוודאי פגם דאורייתא אין זה דממ"נ אי כתובה לאו דאוריי' א"כ לא הפסידה ואי דאוריי' מנ"ל מכמהר הבתולי' א"כ היינו קנס דמשלם לה משא"כ לדינא דקיי"ל כתובה דרבנן לבתולה ר' ולבעולה ק' א"כ היינו פגם ומתני' דכתובות פגם דאוריי' נקט ומה"ט נקט רש"י ג"כ כתובות בעולה למימר דמדרבנן קמיירי: וע' בכ"מ מ"ש בזה לד' הרמב"ם ומל"מ ולח"מ תמהו עליו מש"ס דשמעתין וכ' ד' הכ"מ דמש"ס דשמעתין אין ראי' דלמא דחוי קמדחי ולעולם מתני' ראב"ש היא ואמנם מתני' דלקמן ידעי' דלאו דחוי קמדחי לי': מתני' שאני כהן וכו' יל"ד לראב"ש דאמר גורם לממון נמי חייב וא"כ הכא הרי מפסידו מתנות כהונה ולוי' והו"ל להש"ס למימר דלא כראב"ש וכ' דלכ"ע בעי' תביע' וכפירה ובכהן ולוי לא שייך זה: תוס' ד"ה ושאנס בסו"ד ולי נ' ד' רש"י דסיפא איצטרך לאשמועי' דהרשאה מהני וידעי' זה מדנקט שילח ביד עבדו דכל מורשה בעי קנין ואין קנין לעבד בלא רבו וא"כ בעבד בכ"ג לא מהני ואמנם באחר מהני הרשאה דמקרי ג"כ שליח כדקיי"ל דשליח שוויה: והנה הרמב"ם כ' בתו המאורשה והק' הלח"מ דלמה שינה תנא ולא תכא ג"כ בתו כמו ברישא וכ' דמשום מפתה לא בעי' למתני דא"כ גם הבת חייבת מיתה ואיזה אב ישביע עידי' שיעידו להמית בתו בב"ד ואם בבת אחותו אמרו דמחפה עלה אב על בתו לא כ"ש וכ"ת בקטנה דא"כ היינו אונס: תוס' ד"ה בבא בהרשאה כ' דרש"י בא ליישב קו' זאת ולכך שונה בלשונו וכ' שמנהו אפטרופוס דל' זה שייך בכל מילי: רש"י ד"ה לא כתבי' אורכתא אמטלטלי נ' מדבריו שכיון למ"ש בהדי' בבכורות דגם ללי"ק טעמא משום מיחזי כשיקרא ואמנם דבר זה תמוה הרי בהדי' אמרי' בב"ק דטעמא משום דר"י וכ' דרש"י בא ליישב דהיאיך סליק הש"ס בפשיטו' ללי"ק הרי אדרבא כר"י קיי"ל וא"כ הל' כלי"ק וכמו שהאריך בזה היש"ש לב"ק ק שם ולזה כ' רש"י דהא דאמר' בב"ק דטעמא דלי"ק כר' יוחנן היינו למ"ד שותף שוויא וא"כ בעי קנין משא"כ למסקנא דקיי"ל שליח שוייא וא"כ לא בעי קנין וכמו שכ' תוס' בב"ק במסקנא שם וע"כ טעמא דלי"ק ג"כ משום מחזי כשיקרא ואמנם אנן באמת למחזי כשקרא לא חיישי' ואמנם בכפרי טעמא אחריני דאם העדי' חותמי' שמסר התובע להמורשה מה שיש לו ביד הנתבע א' דפשיטא להו וידעו שיש לו ביד הנתבע ובאמת הנתבע כופר והם אינם יודעי' מאומה והו"ל כעדות שקר ממש ובדברינו עלו ד' הרי"ף הן מה שדחה לי"ק הן מה שפסק כלי"ב הכל כהוגן וכהל': בענין מ"ש תוס' דבבכורות ל"ש פקדון לכאורה מאי דקיי"ל דהכהן צריך לקיים המעות בעין עד לאחר ל' כמ"ש תוס' ב"ב שם בסו"ד א"כ עד לאחר ל' מקרי פקדון: ואמנם באמת ללי"ק י"ל דבבכורות מיירי בב' נשים מאב א' והכא אורחא טפי שיתערבו הוולדות והש"ס בבכורות דמק' משום דלפליג תנא בכהן א' בין ב' אבות ואמנם כ"כ דכה"ג אורחא טפי: ועדים רואי' אותו מבחוץ ע' רש"י ותוס' מיאנו בפי' דלכאורה מאי אכפת לן אם ידע בהם הנתבע או לא וכ' ד' רש"י דלכאורה מאי ענין שקלא וטריא זו לכאן באמצע הבריית' א"וו משום דעסקי' עכשיו דבעי' בשבועת העדות תביעת ממון דווקא מביא להש"ס כה"ג אי מקרי תביעת ממון משום דאי טעין להד"מ מיחייב לי' או דלמא לא מקרי תביעת ממון משום דמצי למימר דידי שקלי ואמנם אם יודע שיש עדי' כנגדו א"כ פשיטא שיטעון דידי שקלי ואמנם מיבעיא לן דאינו יודע שיש עדי' דיוכל להיות שיטעון להד"מ והעדים יחייבו אותו וע"ז השיב רב המנונא דאין אדם הולך לב"ד קודם