ליקוטי חבר בן חיים ד קמח

תוס' שלא ישמע נ' דהרמב"ם יישב זה במה דנקט או שלא בפני חבירו דהיינו כמ"ש הכ"מ שהלך לחוץ והענין דכה"ג לשקר ירא כי בכל רגע יכנס חבירו אבל עכ"פ אין כאן שמוע בין אחיכם כי הטענה בפני חבירו פועל מאוד לושפטתם צדק וזה בדוק ומנוסה: הבא בהרשאה פסקו הפוסקי' כרב וכ' טעמיי' דלאו דשמואל פליג עלי' אלא דלשמואל נפקי לי' הרשאה מדבר שקר תרחק כי הבע"ד יכול לטעון שלא בפני חבירו כל מה שירצה גלדיכא מודה לרב: רש"י כ"ש מלך לכאורה כיון דעיקר הטעם משום עמידה גם ת"ח יהא פסול לעדות משום עשה דכבוד התורה כדלעיל ונ' דאי אפשר דהרי אמר הכ' ועמך כלם צדיקים וא"כ כשכל ישראל חכמי' כבימי משה אין כאן עדות אתמהה משא"כ במלך דיחיד הוא ומ"מ אין עשה שלו חשוב כעשה דתורה כמ"ש תוס' לעיל: עו"ש בענין שבועת העדות הק' רש"א למה לא פשיט הש"ס ס"פ שבועת שתים מהכא ואני תמה למה לא הק' רש"א ממתני' דלעיל וע' מ"ש שם ואמנם במה שהק' רש"א נ' דממתני' לא ידעי' דכמוציא שבועה מפיו דלמא כמושבע מפי אחרים דמי דמהני בשבועת העדות ומתני' בב"ד ואמנם בברייתא דמייתי לעיל קתני בהדי' בין בב"ד בין שלא בב"ד וא"כ ע"כ כמושבע מפי עצמו וכמוציא שבועה מפיו דמי דשלא בב"ד לא שייך מושבע מפי אחרי': והנה הרמב"ם פסק דשלא בב"ד צריך שיאמרו אמן דווקא וע' לח"מ ואמנם לא כ' הטעם ונ' דהנה כל ענין מושבע מפי אחרים מושמעה קול אלה ילפי' והת' כ' אם לא יגיד במקום הראוי להגיד וא"כ דווקא בב"ד מהני ושמעה קול אלה משא"כ שלא בב"ד בעי' אמן לכה"פ דליהוי כמוציא שבועה מפיו: תוס' ד"ה ואס"ד בב"ד כ' דמרישא דהיינו פקדון גזל ואבידה לא ק' להו דהתם מסתבר דכיון דכל א' הויא תביעה בפ"ע הו"ל ג"כ שבועה בפ"ע ואמנם גם מסיפא יש לתרץ דהנה דין זה הוה ג"כ בשבועת הפקדון כדתנן לקמן פ' שבועת הפקדון וה"ט משום דכ' גבי שבועת הפקדון ג"כ לאחת וא"כ כיון דילפי' עדות מפקדון לשאר מילי גם להא מילתא ילפי' מני' ואייתיר לא' גבי שבועת העדות לחייב על כל א': ד"ה שבועה שאין אנו יודעי' בסה"ד דתרי קלי לא משתמעי ואף דר"ח מ"מ מוקי כה"ג כוונת תוס' דבאמת מה"ט נאיד ר"י מדר"ח: ד"ה בתוך כדי דבור הנה לפי מ"ש הר"ן לקמן ליישב קו' הר"י מאורליאנש ליתא לתי' התוס' הלז כמ"ש רש"א לקמן וכ' לד' הר"ן ליישב קו' תוס' בע"א דאמרי' לי' לעד שני אתה גרמת לעד ראשון שעמד בכפירתו אף לאחר כ"ד דאלוולי הודית גם הוא הי' מודה נמצא כיון דכפר השני בזמן שהי' הראשון יכול לחזור ולהודות גם כפירת הראשון בו תלוי: גמ' ואר"ש מה טעם נ' דאי לאו דר"ש גם אסיפ' הי' ק' מ"ט ולזה הוצרך לומר דסיפא וודאי דינא הכי: רש"י ד"ה ע"א לממונא והנה לפי פי' למאי דס"ד צריך לומר דגם ע"פ שני עדי' יקום דבר קאי אמכות ועונשין ומהתם ילפי' לדבר שבערוה ואמנם לולי ד' רש"י הייתי אומר דה"פ דהנה לקמן ס"פ הנשבעין נחלקו אמוראי אליבא דר"מ אי חזרה שבועה לסיני ופטור או למקומה וחייב ולכאורה י"ל בהא פליגי מ"ד פטור סבר כיון דלא חייבה תורה ממון כ"א שבועה גם שבועה זו לא חייבה כ"א לטובת התובע והיכא דלא אפשר לא אפשר ומ"ד חייב ס"ל באמת שבועה היינו ממון אלא דהקילה תורה על הנתבע לפטור עצמו בשבועה וכיון דלא מצי פטר נפשי' ממון חייב והיינו ג"כ הא דבעי' למימר הכי במ"פ ת"ק וראב"ש דראב"ש סבר לממונא קאתי וכ"ז דלא משתבע הנתבע ממונא אי' לי' לתובע גבי': רש"י ד"ה בעידי קינוי ע' רש"א וק' לדבריו דאף דיש זכות תולה מ"מ גורם מיהת הוה כמ"ש תוס' בהדי' ואמנם לכאורה הי' כ' כוונת רש"י דע"י אימת המים יכול להיות שתודה אף כי לא יהי' אמת ואמנם א"כ כוונת רש"י לא הי' צריך לומר שתודה כ"א שתאמר איני שותה קודם שנמחקה המגילה דג"כ שוברת כתובתה ויוצאת ולזה כ' דוודאי אשה שלא זנתה אינה מתייראת מאימת המים ואמנם ג"כ בהיפך אשה השותה סתמא לא זנתה וכן מ' ממה דאמרי' שהרשה הש"י כביכול למחות שמו הקדוש על המים לעשות שלום בין איש לאשתו והיינו כמ"ש דאם טמאה היא לא היתה מניחה למחות המגילה דנפשה חביב עלי' והן הן ד' רש"י דוודאי מאימת המים תודה: תוס' ד"ה ואמר מר חזרה שבועה בסו"ד כ' דהש"ס בכיון לא רצה לכלול זה בב"א דהנה רבא סייעי' לקמן לדר' אבא מדתני ר' אמי שבועת ה' וכו' נמצא דמדר' אמי נשמע לר' אבא ומ"מ לר' אמי אמר היכי לידיוני דיינא להאי דינא והיינו משום דבאמת יש כאן מיגו וכמ"ש תוס' במס' ב"ב בזה והנך רואה דאף דלר' אמי ג"כ בשני' חשודי' חזרה שבועה למחויב לה מ"מ בנסכא לית לי' לדר' אבא: הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור הק' הלח"מ למה שביק הרמב"ם להך בבא וכ' דהרמב"ם רמז לה במ"ש שהשביעתו שיעיד לה דמ' שאינה מבקשת רק שיעיד לה לבדה אפי' שלא בב"ד: גמ' דלא אמר לדידה ע' בר"ן בשם הרשב"א ויל"ד דלמא אמרינן כן לעכו"ם או לקטן או לחמש נשים ונ' ד' הרשב"א כיון דהני לא מהימני שוב הו"ל משביע על ספק: והנה בהא דעד מפי עד אם כפר הראשון הביאו הרא"ש והר"ן כאן ד' הרמב"ן בפשיטות דאין השני נאמן ובכתובות שם גבי פלוני טיהר לי הכתם דחי ד' הרמב"ן וכ' דעתם דדווקא הכא שרוצה להתיר עצמה להנשא ואומרת דמפי פלוני שמעה וכיון דאיהו מכחיש נהי דלדידי' לא מהמני' גם עדות דידה אתרעאי ובאי' קיימא משא"כ בכתובות דמשום דמהמני' לעד ראשון באנו להפסיד לה כתובתה כולי האי לא מהימן ומידי ספיקא מיהא לא נפיק: תוס' ד"ה ש"מ והנה הרמב"ם לא הביא בהך דסוטה דבעי' אתפסה מטלטלו והנה באמת לכאורה הא דלא מק' הש"ס לעיל הך ש"מ אדאביי י"ל דדלמא אביי אליבא דר"מ קאמר למלתי' דס"ל דאפי' כתובה מני' דידי' נגבת ממטלטלי