ליקוטי חבר בן חיים ד קמז

דהתורה הקפידה על כבודן כדאמרי' במלך לקמן והוה מתיישב בזה למה איצטרך קרא בעבד דס"ד באשה ה"ט משום כ כבודה בת מלך ובעבד ל"ש זה לכך אצטריך קרא: ר"פ שבועת העדות גמ' הוה דן את חבירך וכו' ע' מ"ש בזה הרמב"ם בפי' למס' אבות: רש"י ד"ה לדונו יפה לא רצה לפ' כדרבא דא' שבת משום רב נחמן דלא מפ' הכי אמנם צריך ביאור מאי שייך למשרי' בתגרי' אצל לדונו יפה ונ' ע"ד דאמרי' מלך וציבור מלך נכנס לדון תחלה מקמי דליפוש חרון אף וכן הוא כי במשפט הראשון יש לב"ד הרבה מתינות יותר ובמשפט שני: תוס' ד"ה למשרי בסו"ד כדאמרי' בכתובות והא דמס' להו בענין זה משום דאיכא למימר דמיירי התם דעדן לא התחיל בדין היתום ומאי דאמר האי עשה היינו שפטו יתום ואמנם לפי מ"ש תוס' בתירץ זה א"כ האי עשה היינו כקטון כגדול תשמעון: ובחי' לכתובות עמדתי לד' רש"י שכ' האי עשה ושפטתם צדק דאטו בת"ח לא שייך ושפטתם צדק א"כ הו"ל למימר הכא חדא עשה והכא תרתי ואמרי דכוונת רש"י דעשה היינו מעבירין על המצות דהוה עשה משמרתם את המצות אמנם לולא כל דין ומשפט הוה עשה משפטתם צדק ל"ש אין מעבירין: והנה מסוגי' זו הק' הלח"מ על הרמב"ם שכ' יתום קודם לאלמנה ואלמנה לת"ח והרי חזי' דאפי' ליתום ת"ח קודם ו' ד' הרמב"ם דהא דיתום קודם לאלמנה גזיה"כ הוא שפטו יתום ואח"כ ריבו אלמנה משא"כ הא דאלמנה קודמת לת"ח היינו דבשוין אשה קודמת לאיש וא"כ בת"ח ל"ש שוין מהני הא דאשה קודמת לאיש באלמנה מיהת אבל ביתום דל"ש זה א"כ שוב ת"ח קודם: דיתיב כמאן דשרי מסאני' ע' מג"א ה' ר"ח סי' תכ"ח שתמה על הד"מ שהביא בשם ריב"ש דסמיכה כעמידה ואמנם הסמ"ע וש"ך חו"מ קיימו ד' רמ"א וכ' דל"ק להו קו' מג"א דכי היכי דסגי בעמידה כזו משום כבוד התורה ה"נ בעדי' דהא דבעי' שיעמדו היינו משום כבוד ב"ד וא"כ ג"כ סגי בעמידה כזו: רש"י דביתהו דר"ה לאחר מיתה כר' שכוון בזה לד' תוס': וע' רש"א מה שנתקשה למה לא הושיב את שני' ותי' רש"א ק' מאוד להבין ונ' דבת"ח אם אומרים לו שב יושב דיודע אם הוא יעמוד גם הדיין צריך לעמוד משא"כ באשה זו דלא ידעה מזה וא"כ הי' צריך להפציר בה שתשב וכה"כ וודאי שייך יסתתמו טענותא של בע"ד שכנגדו: רש"י אבל לענין אי' ד' ב"י דדווקא נקט רש"י כה"ג אבל איפכא שיודע להתיר עיגונא לא ותמהו עליו האחרוני' הא ע"ד איפכא ג"כ נפיק מנה קולא דהיינו שיבא א' מן השוק ויקדש אותה ויאמרו כי אין קידושין תופסין וכיוצא, וכ' כוונת ב"י ע"ד אחר דהנה בעיגונא קיי"ל עד מפי עד מהני וא"כ א"צ הת"ח לבא בעצמו לבי"ד כ"א סגי אם ישלח עד א' שיאמר מפיו משא"כ להכחיש עידי האשה הבאי' להתירה ע"כ צריך ללכת בעצמו: והנה הרמב"ם בסוף הלכ' כלאים כ' דמולאחותו ליכא למילף דש"ה דכ' ולאחותו ושביק מסקנא דש"ס ברכות דשב וא"ת שאני נ' דהיינו משום דק' לי' קו' תוס' דהכא א"וו, לדידן דקיי"ל ב' כתובי' הבאי' כא' אין מלמדין הו"ל ולאחותו והתעלמת ב' כתובים הבאי' כא' דלכתוב קרא ולאחותו דהוה אי' וממונא ממילא ידענא אלא דהש"ס בברכות קאי למ"ד ב' כתובי' הבאי' כא' מלמדין ואליבא דהך מ"ד תירץ הש"ס דשב וא"ת שאני ולא קיי"ל כוותי': והנה בענין מ"ש הרא"ש במס' נדה בה' כלאי בגדי' דאפי' כלאי' דאוריי' א"צ להודיע בשוק ק' מגמ' דמנחות דאיקפד רב אשי לחד לישנא על דלא אמר לי' רבינא מיד משום דנ"ה דאוריי' ואפשר דכלאי' דווקא שאינו כיכר לא שייך חילול השם בשוגג משא"כ קרנא דציצית שניכר לכל ומי יודע אם הוא שוגג או מזיד: פ' שבועת העדות בהנהגת דיין סניגרין כוונת רש"י דף דהאדם צריך לדרוש ולחקור טרם יבנה כי אין אחר הבניין כלום כי אז השכל האנושי מטעה האדם, וע' ברמב"ם: מניין שלא יצטרף עמו לעדות מבואר מד' רש"י לכאורה כתי' הש"ך משום דהוה עדות שבטלה מקצתה ואמנם במ"ש הרמב"ם דעיקר הטעם משום אל תשת ידך עם רשע א"ש הכל ואמנם הרי הש"ס לא נקט כ"א מדבר שקר וכ' דלכאורה למ"ש הש"ך הו"ל לברייתא למנקט סתמא פסול דגם קרוב בכלל ומ"ש גזלן דנקט א"וו לרבותא דס"ד דמצי אמר אף שאני יודע בו כי פ"א גזל דלמא מההיא שעתא עבד תשובה ואצטרף עמו אמנם היינו מדבר שקר תרחק דצריך לידע בבירור דעבד תשובה וא"כ רק לענין רבותא זאת נקט תנא להך דרשא אבל עיקר טעמא משום אל תשת להרמב"ם ומשום עדות שבטלה לאידך פוסקי': תוס' ד"ה ורואה זכות כ' ליישב דהנה התם בסנהדרין דרשי' לא תגורו מל' אוגר בקיץ ולא בעי למימר כפשוטו משום דבאמת לאו דלא תגורו לא קאי כ"א אדיין וא"כ באמת היכא דאיכא חוב לעשיר יכול התלמוד לשתוק ולגור מפני העשיר אלא דהש"ס נקט גם התם חוב לעשיר משום דלמסקנא מדבר שקר תרחק נפקא הכא נמצא דתרוויי' צריכי התם בשוין והכא בחוב לעשיר ובזה מיושב קו' ב"ח על הרש"ל שהביא הסמ"ע בזה דרבותא הוה משום חוב לעשיר ואפ"ה בסנהדרין לא דרשי' תגורו כפשוטו: ואח"כ אזננו משלי ת"ל מדבר שקר נ' הכוונה דשמא אחר שיגמור הרב בבינו גם בעיני התלמיד יישר דאינו דומה תחלת בנין לסוף בנין: תוס' ד"ה ויגלגל עלי שבועה יש לומר דמיירי דעל טענת הגלגול טוען איני יודע ויצטרך לשלם מתוך שאינו יכול לשבע: שיוציאו מנה ויחלוקו אפשר דעיקר השקר משום דאין א' מהם נושה מנה דהרי יחלוקו אח"כ אבל אם נותנין החוב בקנין לא' מהם אולי שפיר דמי ואמנם מד' רש"י מ' דעיקר השקר משום שהם נוגעי' בעדות ואין כאן עדות: