ליקוטי חבר בן חיים ד קמה

בהעלם א' ואמנם באמת בשבועת ביטוי לשעבר ההעלם רק העלם קרבן לא זולת ובשבועה זדון הוה ע"כ א"ל אבימי אישתבשת: הנה מ"ש הש"ך בשם הפרישה דבנשבע שלא אוכל תשע אלו וי' בעלמא חייב ג' קרבנות צ"ע הרי עכ"פ לא הוי טפי מב' שבועות ט' וי' ואין זה דומה לתאנים וענבים דחייב על תאני לחוד משום ב' שבועות ואענבים משום א' וגם התם צ"ל דלא מיירי שאמר בשבועה שניי' תאני' וענבי' כא' וצ"ע: הנה בענין מ"ש הכ"מ להק' על הראב"ד דמ' דגרי' בתאכי' כתוס' ובתשע ועשר כרש"י י"ל דד' הראב"ד דלא הביא אביי כ"א הא מלתא דהפרש קרבן מחלק בשבועה ולא בא להביא כל המשל דומה לנמשל: ובענין מה שהק' הלח"מ על הרמב"ם י"ל ג"כ דלא רצה להביא כ"א זמנין דאמר מועט תחלה והרבה בסוף ואעפ"כ שבועה שניי' חיילא ולק"מ: ולסיים שיעורי הזמן בד' אגדה י"ל על הא דתאכי' וענבי' בנבאר תחלה מ' ר"א לתלמידיו במ' ברכות הזהרו בכבוד חבירכם וכשאתם מתפללין דעו לפני מי אתם מתפללין ומנעו בניכם מן ההגיון יש בו ב' פי' או חכמת הגיון או כפירש"י במקרא יותר מדאי והושיבום בין ברכי ת"ח הכוונה אמר דהע"ה פלאות עדותיך על כן נצרתם נפשי פתח דבריך יאיר מבין פתיים הענין החילוק בין חכמות התורה לשאר חכמות כי שאר החכמות כלם צריכין הכנה וממדרגה למדרגה ואם לא ילמוד תחלה החכמה הקטנה לא יבין החכמה הגדולה ד"ו מי שלא למד חכמת המספר לא יבין חכמת ההנדסה לא כן בתוה"ק אף כי כלולה מכל החכמות אינה צריכה הכנה כלל כ"א היא עצמה מחכימת פתי ויגעת ולא מצאת אל תאמין והיינו אף כי בתחלה פלאות היו לי עדותיך אדרבה ע"י שלא הלכתי בהן מתחלה בחקירה ע"כ נצרתם נפשי ואמר כי פתח דבריך הפתח והשער מדבריך לבד יאיר ומבין פתיים והנה אף גם זאת היורד לעומקה של תורה שבע"פ א"צ להיות ממולא תחילה בתורה שבכתב כ"א עוד בימי עלומיו הוא ראוי לכנס לביה"מ וע"ז אמר ר"א מנעו בניכם מן ההגיון ובעודם קטנים הרגילם לישב על ברכי' הושיבום בין ברכי ת"ח אמכם שנים הכנות אלו צריכה התורה הא' דרך ארץ שקדמה לתורה כ"א אין דרך ארץ אין תורה והיינו כי התלמידים הקטני' ילמדו מן הגדולי' מדה זו הזהרו בכבוד חביריכם וזאת שני' יראת ה' ראשית דעת כ"א אין יראה אין חכמה וזה וכשאתם מתפללין וכו' והכה התאכי' המה המדעי' החיצוני' והענבי' המה פרי הגפן שהוא תורה שבכתב ותורה שבע"פ ידוע מכונה בשם יין והנה הרוצה להתקדש נשבע תחלה שלא יאכל תאני' שלא ילמוד חכמות חיצוניי' ואח"כ נשבע שלא ילמוד חכמות חיצוניות בסיוע תורה שבכתב ואמנם אם אח"כ אוכל תאני' חכמת חיצונייות מתודה שיביאו אותו לידי חטא ויפריש קרבן אם אח"כ ילמוד תורה שבכתב ע"ד הקבלה האמתיי' לא יזיק לו ואין זה בכלל הגיון שאמרו חז"ל והנה לזה כיון ר"מ בברייתא דאבות כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה שא"צ ללמוד בפ"ע שאר החכמות ומה שאמר ולא עוד אלא שכל העולם כדאי הוא לו הכוונה בנבאר מ' כ' זכרו תורת משה עבדי אשר צוויתי אותו בחרב חקי' ומשפטי' הכוונה ע"ד שאז"ל וממדבר מי שמשים עצמו כמדבר התורה ניתנה לו במתנה הכוונה ע"ד שאז"ל כך היא דרכה של תורה חיי צער תחי' והנה בכל המתייגע הולכי מדבר המה המתייגעי' ביותר ולזה אמרה תורה וזכרת את כל הדרך וגו' למען ענותך לכסותך וגו' וז"ש זכרו אשר בחרב צויתי אותו חקי' ומשפטי' כלומר אך ע"י חיי צער ראוי אדם לקבל עול תורה ואמנם זה לא שייך במי שעושה התורה עטרה להתגדל או קרדום לחפור לזה לא יתכן לסבול באהבה עול התורה וחיי צער אמנם העוסקים לשמה ויתעדנו בתוה"ק הם כל העולם אפי' מדבר ציה כדאי להם ויקבלו באהבה וז"נ כוונת הכ' אם תבקשנה ככסף וכמטמונת תחפשינה אז תבין יראת ה' וגו' הכוונה כי אין אומנות בעולם הצריך יגיעה כ"כ כמו החיפוש אחרי הזהב וכסף בהררי אמנם יוקר הזהב והכסף הוא המעמיד האומן הזה באומנות ויתן לו סבל וככה צ"ל הלומד תורה מתוך צער ויגיעה וז"ש אם תבקשינה בחיפוש ויגיעה כמו שמחפשין אחרי זהב וכסף זה הראי' כי אתה ממעוסקי' לשמה והיינו אז תבין יראת ה' וגו' הש"י ישים אותנו מעוסקי בתוה"ק לשמה אמן כי"ר: בענין שבועת שוא דף כ"ט ע"א נשבע לשנות את הידוע על עמוד של אבן וכו' יל"ד למה בעמוד לא נקט אלא חדא גוונא ובאיש ואשה תרי גוונא ובאמת יל"ד תרתי גוונא ל"ל וכ' דבא לאשמועי' דשבועת שוא לא הויא כ"א אם בידוע שלא טעה בדמיונו משא"כ אם יש לתלות שטעה בדמיונו לא הוה שבועת שוא וזה בשלמא באבן וודאי לא טעה כי הוא זהב משא"כ בעמוד של זהב שפיר סבר כי הוא רק אבן מוזהב מבחוץ ולזה נקט בסיפא תרי גווני וברישא לא נקט כ"א חדא למימר דבאידך גוונא פטור: ויש מזה הוכחה למ"ש הרמב"ם בה' שבועות דאם נשבע שהשמש קטנה מן הארץ פטור משום שבדמיונו טעה ואמנם מה שהק' הלח"מ משום שקר מיהת ליחייב כ' דלק"מ דהו"ל בכלל לבו אנסו וכדרב כהנא ורב אסי דא"ל רב את לבך אנסך: שאי אפשר לו כ' דתרתי קאמר שאי אפשר כגון גמל פורח ושאי אפשר לו כגון לבטל את המצוה: תוס' ד"ה גמל פורח וע' בר"ן שיישב קו' תוס' אמנם עדין יל"ד לד' הר"ן תרתי דמתני' דידן ל"ל וכ' דאי לא הוה נקט כ"א קורות בית הבד הו"א חדא מתרתי נקט ואי לא הוה נקט כ"א גמל ס"ד דנחש כקורת בית הבד ג"כ גוזמא הוה לכך נקט תרוויי' למימרא דבחדא גוונא נינהו: גמ' שראיתי לא קאמר יל"ד דלמא מתני' מיירי שנשבע לאיש הידוע וכמו שכ' בירושלמי שהביא דעל תרין דאינון תרין לוקה ונ' דא"כ הו"ל למתני שלא ראיתי מאי אם וזה ענין כפל הל' בש"ס דזה שראיתי וכו' מאי אם וכו': תוס' ד"ה יאסרו ומד' יש סיוע לד' הרמב"ם בשבועה שלא אכל שבעת ימים דג"כ א"א לקיים וראיתי לרשום פה דבר נפלא הרב מו"ה עמרם זצוק"ל שהי' אב"ד דק"ק מאדע והלך לאה"ק תוב"ב בסוף ימיו העיד על עצמו שהתענה על