ליקוטי חבר בן חיים ד קמג

ש"ש לא אמרי' דהתם וודאי לעיקר שבועה איכוין משא"כ בנדר מדלא אמר' בל' נדר אמרי' התולי קמתהיל: תוס' ד"ה אינו מ"ש תוס' דגבי אכילה ליכא למיטעי פי' אבל לא אישן דלמא אין תנומה בכלל וק' לר' יוחנן: והנה הרמב"ם ה' שבועות יישב קו' תוס' דדווקא שלא אוכל כלום הוא דהוה שוא ומתני' לרבנן דמותר לאכול ח"ש בכל אכילת פרס ולמה לא יוכל לחיות אפי' כמה שנים: ואמנם מה שתמה הכ"מ על הרמב"ם מהירושלמי צ"ע הירושלמי כ' ג' ימי' והרמב"ם כ' ז' ימים: תוס' ד"ה ושמואל אפשר לומר דליתא לדהבא יל"פ כפשוטו משום דנשבע בל' עבר ודלא נקט אכלתי משום רב דאפי' כה"ג דליתא כלל בהדי' מיחייב: ויש לתמוה על הרא"ש למאי הל' הביא הך דרב ושמואל הנה הרי"ף הביאו משום דבא לפ' דאביי לקמן אבל על הרא"ש יש לתמוה אטו לשמואל ליכא אי' שבועה ומה לנו שוא או שקר ונ' דבאמת גם הטור הביא היכא דחייב קרבן וצ"ל דנ"מ לענין תשובה: הנה מה שהק' הלח"מ על הרמב"ם גבי יזרוק פלוני צרור דפ' דהוה התראת ס' וא"כ גם בנשבע שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה הוה ס' נ' דהתם בד' עצמו תלוי ומדקבל התראה ש"מ דעתו הי' לעבור משא"כ כאן דאין תלוי' בדעתו: ובזה מיושב ג"כ מלאו הניתק לעשה שהק' הכ"מ: ונ' מה דנקט הרמב"ם דבר שאינו ברשות' שלא ילך פלוני בסחורה ולא נקט מה דנקט מעיקרא יזרוק צרור משום דבא לאשמועי' רבות' אפי' כה"ג דס"ד כוונתו שימנענו מזה כדרך הסוחרי' וכן באכילת בשר קמ"ל דלא מקרי ברשותו: תוס' ד"ה מי איתא הכה גם בתי' קמא צ"ל דס"ל להאי תנא דשבת זמן תפילין דאל"כ מ"מ הו"ל כולל: תוס' ד"ה אמר עולא יש לתרץ דבלא עולא הייתי אומר דידוע בעי' דאל"ה דלמא איהי ג"כ לא ידע משא"כ לעולא דקאמר ג' בני אדם שפיר מק': רש"י ד"ה ידעתי ע' רש"א הכוונה ל"מ אם לאו אדע הכוונה כפשוטו א"כ אין זה בידו אפי' תימא הכוונה ל' אודיע ה"ל נשבע לבטל המצוה: גמ' לחייב' על המזיד יל"ד אטו המק' לא ידע מתני' דלקמן ונ' דק' לי' א"כ ל"ל דרשא דונעלם להכי הרי מדאפקי' רחמנא ג"כ ידעי' ולמסקנא צ"ל דאי לאו ונעלם הו"א דאפיקי' רחמנא לכדשמואל אלא דעדן ק' ממתני' ומ"ש תוס' דאיצטרך למשבע ננשבע וכ' דהא מילתא בהדי' כ' וא"כ עדן הי' לי' למכתב עדות בהדי' ביטוי ועדן למה הפסיק דינא בטומאת מקדש ש"מ למילתא אחרינא אתא: רש"י ד"ה רבא ע' רש"א ונ' דל' משום דהוה דחקו לרש"י לפ' בע"א דלרש"א הו"ל לרבא למימר כי היכי דליהוי: מ"ש המ"ל להביא מדאמרי' בנדה קטן כגדול לזדון שבועה והיינו באכלו אחרי' ש"מ דהרמב"ם דשבועה מהני כה"ג לדעתו התם מיירי דענו אחרי' אמן ואי לאו דיודע להפלות גם אמן לא מהני: גמ' ואי במזיד מי מיחייב הבין אביי דע"כ אשוגג לא הדרו ומק' דהרי כבר תי' להם וע"כ קו' היינו דלמא קרא אמזיד כ' ובשוגג מיחייב תרתי ושפיר תי להם במזיד ל"ב קרא דליכא ביטוי: תוס' ד"ה חדא רצה ליישב למה נקט הש"ס דווקא ר"פ: גמ' ריבה ומיעט וריבה כ' דאפי' למאן דדריש ריבה ומיעט ממעט האי מיעוט בתרא טובא אי לאו ריבוי בתרא: תוס' ד"ה מיעט דבר מצוה וצריך ביאור מה ענין זה לדבר מצוה ונ' דהאי דבר מצוה לא ידענא טעמא אי משום דאין בידו או דליתא בלאו והן או דליתא בלהבא הלכך נקטי' לכולהו: ד"ה ולא שקדמה כ' דה"ט משום דלבטא בשפתי' אצטריך לכדשמואל אלא דהו"ל למכתב כי תבטא בשבועה וכה"ג לא הוה כ"א גילוי מלתא: רש"י ד"ה פרט לאנוס כוונתו ליישב למה לא קאמר לאנוס כדאמרי' נדרי אונסין שאנסו אנס ולזה כ' דאין זה ענין לאדם בשבועה וכ' דזל"ז י"ל דלאנוס דעלמא לא איצטריך קרא דאונס רחמנא פוטרי: מ"ש הכ"מ דהרמב"ם ל"פ כאביי לגבי רב יוסף אף דאביי בתרא והל' כתלמיד מבתראי ואילך משום שבפניו כחלק כלומר ואעפ"כ לא הודה לו רב יוסף א"נ דכיון דאין רשות לתלמיד לחלוק על רבו ש"מ דרך פלפול אמר אביי: העלם שבועה בידו וחייב ע' תוס' לעיל י"ט והענין דר"נ סבר דהא דהעלם חפץ והעלם מקדש פטור והיינו משום דהוו קרוב למזיד כיון דידעו דנשבעו ונטמאו הו"ל ליזהר וא"כ אי העלם שבועה וטומאה בידן שפיר מיחייבו ואמנם בשבת ל"ש זה: והש"ס דחי דלמא הא דפטירי דדמי ללבך אנסך והן הן ד' הרמב"ם שכ' דמטעם אונס פטירי וא"כ גם בהעלם תרוויי' וע' כ"מ: ומה דלא קאמר הש"ס העלם חפץ כגון בלילה שטעה בין חטין לשעורין דכה"ג שוגג גמור הוה: בענין שבועת ביטוי לעבר רש"י אבל להבא יכול ע' לח"מ דלמאי דמסקינין דהעלם זה וזה פטור ליתא לד' רש"י וצ' דבאמת רש"י פי' כן לר"נ דס"ל העלם זה וזה חייב: והנה הלח"מ צידד אי גם בלהבא סגי בשגגת קרבן וכ' טעמו משום דבשלמא לעבר לא כ' בקרא דבעי קרבן אמכם לא תשבעו בשמי לשקר דהיינו לאו הוא דכ' ולהכי שייך שפיר שגגת קרבן אבל בלהבא הרי גם קרבן בהדי' כ' ואמנם מ"מ אין מקום לצדד דהרי בעדות ג"כ קרבן בהדי' כ' ואפ"ה מסקינן דשגגת קרבן שמיה שגגה: תוס' ד"ה ואי דלא וכו' י"ל דבעדות כ' ושמעה קול אלה דהיינו מושבע מפי' אחרים וא"כ לאו ג"כ לא כ' בהדי' ומשו"ה מ' לי' למק' דמיירי בשגג בלאו משא"כ בביטוי דל"ש כ"א במושבע מפי עצמו וא"כ לאו בהדי' כ' לא תשבעו בשמי הוא דאיבעי' לי': ד"ה אפילו וכו' הק' ה"ר אליעזר וכו' י"ל דלר"ע בלא"ה א"ש דס"ל גבי שבועה כ"ש שמי' אכילה וא"כ י"ל דשגג בשיעורא דהוה סבר דפחות מכזית לא שמי' אכילה: