ליקוטי חבר בן חיים ד קמב
Lekutei Heber ben Chaim part 4 142 · ליקוטי חבר בן חיים ד · free full Hebrew text
Open in the reader →שכן ס"ד מידי הוא טעמא דשתיי' ג"כ מייתב דעתא וא"כ אפי' שאינה ראוי' כמי קמ"ל: תוס' ד"ה רישא בסתם הנה וודאי ל"ק להו דלתני בסיפא אינן ראוין דבא לאשמועי' אפי' הזכיר בהדי' נבילות כמי חיילא ואמנם גם ברישא ליתני נבילות ונ' דאי הוה נקט ברישא בהדי' נבילות וא"כ במשקין הוה צריך ג"כ למנקט משקין האסורין ובאמת מיעוט משקין יש במושבע ועומד עליו כדתנן אין סופגין כ"א על היוצא מן הזתי' וכיוצא ואמנם באמת גם אתרומה להקדש חייב ומ"מ לא רצה תנא לכלול משום דס"ד כל משקין בכלל ולא רצה לפרט דס"ד הני ותו לא: ד"ה בכולל ע' רש"א ולכאורה לר"ל דלית להו כולל הו"מ למימר במפ' וכולל וא"כ ל"ק דיוקא ול דהא ל"ק דאם נימא מפ' וכולל מסתבר טפי לאוקמי בסתם לחוד: וע' מ"ל מ"ש בזה לר"ל ולר"ע וי"ל בקו' אליבא דר"ע ברישא ע"כ לאו ר"ע היא לר"ל והיינו דקאמר דמוקי לה ככ"ע משא"כ לר"י רישא לאו בכולל ואפי' כר"ע אתיא: ובאמת ד' תוס' ד"ה דמוקי שכ' דבמפ' לאו ר"ע צריכין ביאור דאולי מפ' בהדי' קתני לה וצ"ל ד' התוס' דלרבנן חסורי מחסרא והוה כאלו בהדי' קתני לה: וע' רש"ל שכ' וצ"ע כ' כוונתו דלעכין הואיל ומפ' חייב אינו דומה שלא כדרך הנאתן לחצי שיעור דחצי שיעור אי לאו הלל"מ דבעי' כזית הוה שמה אכילה משא"כ שלא כדרך הנאתן לכ"ע לאו אכילה היא ואיהו אכילה קאמר ולא אהני לן הואיל ומפ' חייב ומ"ש רש"א בכוונת רש"ל ע' ע"ל שכ' ליישב קו': תוס' ד"ה באי' הבא מאיליו ולכאורה כ' כוונת ר"ל אשבועה דווקא דס"ל טעמא דשבועה אינה משום אין אי' חל על אי' כ"א קרא כ' להרע או להטיב וא"כ אף כולל לא מהני וממילא מיושב מימוקדשין: ד"ה האוכל נבילה לכאורה מאבר מן החי מה שהק' ל"ק כ"א לר"ש דלית לי' אי' מוסיף משא"כ למאן דאית בי' מוסיף לק"מ דאבר מן החי מוסיף הוא לבני נח: ד"ה אלא הן הכה הב"י יו"ד רל"ח הביא תשו' הר"ן בנשבע לקדש ואח"כ שלא לקדש דחל ע"י כולל ומ' לי' לב"י דאדרבא לקמן דייק לי' הר"ן ולדעתי אינו ענין לדרבא דהתם לקיים ובד' הר"ן לבטל אלא מהירושלמי שהביא תוס' דייק הר"ן דבשב וא"ת. מהני כולל אפי' לבטל: ד"ה אלא כדרבא ור"מ מוקי לה בסרוחה אף דלר"מ גם נבילה דמסרחא אסורה מ"מ כ' תוס' שפיר כיון דלר"מ אסורה לא מסתבר דלדידן אפי' בכלל נבילה ליתא: בסו"ד י"ל דמיירי בתאכי' השוערי' יל"ד לפי"ז מאי פריך הש"ס לקמן אדרבא פשיטא הא טובא קמ"ל דאית' בהן וכ' דהש"ס הק' א"כ רבא לאשמעי' אוכל תאכי' ועכבי' אלא וודאי לענין לאו גופא רבותא קמ"ל: ומאן דפטר י"ל דטעמא דמאן דמחייב ס"ל כל התורה הותרה אצל פי"נ וא"כ גם אי' נבילה בגברא תליא משום שהוא שכיח דכמה חולים איכא בשוקא דנבלה הותרה להם וא"כ מה לי גברא מה לי חתיכה ומאן דפטר ס"ל דחויי' אצל פי"פ ואי' כדקאי קאי וא"כ אינו ענין: אכילה א' פי' רש"י כזית א' דלא תימא דהיינו העלם א' דא"כ אין זה ענין לאי' חל על אי': תוס' ד"ה יש אוכל כ' דק' להו לתוס' ולרש"י בשמעתין קו' הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות למה חלב בחלב אינו לוקה משום בב"ח הא אי' הנאה מוסיף הוא ומשו"ה פי' דאי' לאו דווקא אמכם בכריתות ובחולין ק"א כ' רש"י בהדי' דהו"ל מוסיף מ' דס"ל תי' הרמב"ם בפי' המשניות שם דבב"ח שאני משום דהנאה מאכילה נפקא וכיון שאין אי' אכילה חל גם הנאה לא חיילא ואמנם כ' דד' רש"י וסוגיות חלוקות יש ע"כ בזה דתי' הרמב"ם לא שייך כ"א לרב אשי דיליף אי' בב"ח מלא תאכל כל תועבה משא"כ למאן דיליף מלא תבשל ג"פ א"כ מה לי בב"ח מה לי מוקדשין ולדידיה צ"ל דמוקדשין כולל הוא דהוה ולא מוסיף: תוס' ד"ה שלא אוכל תמרי' וחלב בסו"ד שני' ע"י עצמו וצ"ע אדרבא השתא מושבע מהר סיכי חל אע"י עצמו לא כ"ש ונ' די"ל דבשלמא נשבע לקיים מצוה מצוה הוה לזרוזי נפשי' כדדפי' מנשבעתי וגזיה"כ הוה דלא בעי קרבן ומ"מ י"ל דע"י כולל שפיר אף קרבן משא"כ שבועה על שבועה דאפי' מצוה לא הוה גם כולל ס"ד לא מהני: תוס' ד"ה מיגו י"ל דנותר מ' אפי' נותר בעי"כ וא"כ הו"ל יה"כ קל על חמור דלגבי מזבח אי' יו"הכ ליכא ולא נותר איכא וש"מ כה"ג חל ושפיר פריך: ובזה יש ליישב דאדר"י לא פריך דר"י דקאי אמתני' ומתני' לא נקט חלב ודם והיינו משום דקל על חמור ולא חל ומשו"ה לא פריך ואמנם רבא קאמר דכל מאן דאית לי' כולל ס"ל דאי' הבא ע"י עצמו חל בכולל ומ' אפי' האי תנא דס"ל קל על חמור ג"כ חל כולל ושפיר מק' מהך מתני' דס"ל הכי משא"כ לר"י האי תכא באמת מחלק בין ע"י עצמו למאליו: ד"ה אלא כ' דבקו' כ' דחיק היינו האי תי' דלית לי' כולל דמשני במסקנא הוה דוחק ומ"ש בתי' דעדיפא משני היינו דאקו' זו שבועה שלא אחרוש ביו"ט עדיפא משני וממילא איצטריך במסקנא לתי' דחוק והנה הרי"ף לא הביא כ"א ואוקימנא בכולל והשמיט כאן בסתם כאן במפ' מבואר דס"ל כרש"י דלמסקנא בכולל לחוד סגי: נדר ושבועה במצוה בשבועו' ונדרים סוכה שאני עושה נ' ע"ש חג הסוכות תעשה לך: ומ"מ מבואר ממשנתנו דקונם חל אפי' על דבר שאינו בעולם דאל"כ יעשה לו תפילין חדשים אע"כ ל"ש: והנה הרמב"ם בהבאתו להירושלמי כ' גבי תפילין כולל שלא יניח בגד שנה או שנתי' ונ' דשנה או שנתי' דנקט למימר דאפ"ה דווקא אם אמר ג"כ שלא אניח בגד הא לא"ה לא אמרינן דהוה כולל מחמת לילה ושבת דאמרי' זמן תפילין קאמר: תוס' ד"ה חומר בסו"ד ויל"ד הרי גם בנפשי' על חפצא מהני כולל ונזירות כולל הוה וי"ל דלמא מהתם ילפי' והוה א"ש דלא מייתי קרבן אכולל דבנזירות ליכא כ"א מלקות: ד"ה משא"כ והרב כ' אלחנן מבואר מדבריו דס"ל שבועה בל' נדר מהכי מטעם יד ונדר בל' שבועה לא מהני וק' מ"ט אדרבה ידות בנדרי' כ' וצ"ל דבשלמא שבועה שמזכיר