ליקוטי חבר בן חיים ד קמ

גמ' איבעיא להו יל"ד מהי"ת נימא ר"ע כ"ש למכות ס"ל וכ' לכאורה הטעם דמ' להש"ס דאי לאו דאכילות שבתורה לר"ע כ"ש וודאי מסתבר דדעתי' אאכילות שבתורה: א"נ כי היכי דלא תק' והכי מגדף לקמן דאי ר"ע כ"ש למכות ס"ל א"כ האי היכן מצינו לדברי' קאמר לה וא"כ ל"ק ממגדף: אמנם ד' תוס' כ' בע"א במ"ש מח"ש ל' יוחנן כ' דס"ל דספיקא דהש"ס משום דכ"ע דריש כל בפסחים וא"כ כר"י עכ"פ סבר מי נימא דס"ל עדיפא מדר"י דגם מלקות חייב אח"ש או לא ולזה הציעו תוס' דר"י וודאי לא כר"ש וכיוונו לסוף פרק גיד הנשה דס"ל לר"י הרי נהנה גרונו בכזית: תוס' ד"ה ולא אמרו כ' דלא ניחא להו במ"ש רש"י דיש להקשות על דבריו אמאי איצטרך הש"ס למימר להודיעך כחו דרבנן הרי גם להודיעך כחו דר"ע הוה דהכא חייב קרבן אכ"ש ולזה כ' תוס' דרך אחר דלפ"ז אין כאן רבותא כלל כיון דהאי קרבן אמלקות קאתי: ולולי דברי' הייתי אומר דבאמת גם פה לר"ע אין כאן קרבן ואפי' במפ' דהל"מ הוה דאפחות מכזית ליכא קרבן אמנם כ"ז לר"ע אבל לד' דרבנן דלית להו הך הל"מ אקרבן א"כ אמפ' ע"כ חייב קרבן א"כ גם בסתם יהא חייב קרבן: רש"י ד"ה לצרף כזית מפת ויין נ' כוונתו דאי מיין לחוד לא הוה מק' הש"ס דלמא ר"ע בתערובות מודה דבעינן כזית בכא"פ אלא וודאי פשיטא להש"ס דמפת ויין קאמר והטעם דאל"כ הו"ל לשער הפת כמה הוא אלא ע"כ כמ"ש: תוס' ד"ה ל"ש וי"ל דבאמת הכי קמק' הש"ס וכ"ת דש"ה בנזיר דגלי קרא גם שבועה נילף מנזיר דתרווייהו איתנהו בשאלה: והנה מכאן מק' העולם על רבינו יקר בתוס' פ' השוכר את הפועל שכ' דגם ר"ש מודה בכ"ש ע"י תערובות וא"כ לא מק' הש"ס מידי ותי' הגאון מהו' משולם טוסאניץ ז"ל דש"ה דשרה בו פתו א"כ אחשבי': ולי תי' זה צ"ע נהי דבהדי פת אחשבי' בפ"ע לא אחשבי' וי"ל דמודה שוב ר"ש ולי נ' לתרץ דהכי קמק' הש"ס אכתי אי ר"ע בכל התורה כר"ש כיון דבנזיר אייתר קרא למה נפיק לי' להיתר מצטרף לאיסור ולא נפיק טפי לכ"ש ע"י תערובות דמסתבר טפי: שקצים ורמשים חייב כ' רש"י קרבן נ' כוונתו דלכאורה הוה מ' דמלקות קאמר מדפריך הש"ס מושבע ועומד ואין איסור חל על אי' ואס"ד דגם קרבן חייב הו"ל אי' מוסיף א"וו פטור מקרבן לזה כ' רש"י דלא היא דבאמת חייב קרבן וקו' הש"ס היא דאין שבועה חלה על מצוה: טעם ר"ש לכאורה דס"ל אפי' באי' חמור אין אי' חל על אי' ואמנם אפשר לומר כיון דעיקר שבועה למזיד ומלקות ולהכי לא חיילא א"כ קרבן בשוגג ממילא ליתא: ור"ל אמר לכאורה מהויה זו יש להוכיח כהרשב"א דלעיל דגם אח"ש לא חיילא שבועה דעד"ז ר"י מה"ט לא מצי לתרוצי כר"ל ומ"מ אליבא דר"ע מהי"ת דפליגי ושפיר מייתי' הש"ס ראי' משא"כ אי ס"ד דגם לר"י חלה שבועה אח"ש ומ"מ לא מפ' מתני' כנ"ל א"כ מאי ראי' מייתי הש"ס כיון דכ"י ורב ושמואל פליגי אר"ל אלא ש"מ כהרשב"א: גמ' ברי' שאני כ' הכוונה כיון דאסרה תורה שקצי ויש מהם שיש בא' כזית ויש בב' ויש בי' לא נתנה תורה דברי' לשיעורין דמהני לא יאכל כלל ומהני דווקא לא יאכל א"וו ברי' שאני: קונמות כוונפ' דמי ע' רש"י ולי כ' עד"ז כיון דלא מדכר אכילה א"כ גם הנאה בכלל והנאה וודאי הוה גם בכ"ש: תוס' ד"ה והכי מגדף הנה למ"ש רש"י דרק מר"ע מק' הדרה קו' תוס' לדוכתא כמו דבאמת גם בשבועות לא מייתי רק קרבן עולה ויורד א"כ טפי הו"ל להקש' משבועת העדות אליבא דכ"ע ולי נ' כיון דעיקר שבועת העדות מושבע מפי אחרי' ואפי' אמן לא בעי' א"כ ל"ש מדבר בהדה: עו"ש בפלוגת' דר"ע ורבנן תוס' ד"ה והרי הקדש נ' לתרץ דמשכחת לה שפיר בלא מעשה שהי' משוי שלו מונח על בהמתו והקדישה ולא נטלו ממנו ושפיר הו"ל בלא מעשה אם נהנה בפרוטה: תוס' ד"ה אבל בקונמות נ' לתרץ דבשלמא אם גם בהקדש הוא לאו בל יחל שפיר משא"כ באמת דווקא בקונם איכא בל יחל א"כ הא דבעי' שיאמר כהקדש רק גזיה"כ הוא לאפוקי כנבלה כרשי ולעולם אין ענינו להקדש כלל: אבל בעפר ע' ברמב"ם שכ' מפ' דבר זה ולא אמר היום ולכאורה הי' נ' דה"ט דלרש"י ע"כ צ"ל תיבת היום דאל"כ הו"ל שבועת שוא ולכך ניחא לי' להרמב"ם טפי לומר דמיירי בדבר זה אמנם באמת העתיק הרמב"ם בשלא אוכל היום וא"כ ג"כ בכ"ש הו"ל לפ' כן וכ' ד' כברי' דמי לא מ' הכי: ואמנם הי' צל"ע כיון דבשלא אוכל אינו לוקה על פחות מכזית לדידן דקיי"ל כרבנן אמאי פסק הרמב"ם שבועה שלא אוכל ז' ימים הו"ל שבועות שוא הרי יכול לאכול פחות מכשיעור מאכילת פרס לאכילת פרס וכמה שני' יכול לכאורה לחיות כה"ג וצ"ע: שלא אטעום הוסיף הרמב"ם כלום ורמז הלח"מ דל' הש"ס ק' לפי"ז וכ' דל' הרמב"ם דשלא אטעום מיירי בהיום וכלום לאפוקי דבר זה ומ"מ שפיר ס"ד דכדאמרי אינשי נמצא בלא אטעום להרמב"ם ככ"ש לרש"י: רש"י ד"ה מתוך שחלוק לחטאות ע' מ"ל וסוף דבריו דגם באומר שתיהן הו"ל מיתור לשון כ' כוונתו דשתי' לא מ' מידי וצ"ל שתיהן אלו וא"כ נימא חלו לחוד וממילא הוה שתיהן ייתור לשון: והנה המ"ל הק' אד' הראב"ד דגם בקונמות צ"ל שתיהן דווקא הרי קדשי בדק הבית וקדשי מזבח ג"כ מצרפי וכ' דלדידן דקיי"ל אין מעילה בקונמות ודווקא מלקות איכא לק"מ דלענין אמת שפיר כ' רש"י מ"ש: תוס' ד"ה הלוך ע' מ"ל בשם הרמב"ן בזה וצ"ל דכוונת תוס' ג"כ לענין שבועה דווקא: בענין עפר וחרצן נ' דאיבעת רבא בעפר הי' עד"ז דהנה הרמב"ם הובא במ"ל נחלק עם שאר מפ' בענין פי' אכילה להרא"מ אכילת