ליקוטי חבר בן חיים ד יד

בעוה"ז בשביל האמונ' וז"נ פי' הכ' בקהלת טובי' השני' מן האחד ר"ל אנכי ולא יהי' ששמענו מפי הגבורה אשר יש להם שכר טוב מיד בעמלם בעוה"ז והנה כ"ז בעם ב"י אבל הגרים הם גם האמונה קבלו ע"י עם ישראל א"כ גם שכר האמונה צפון להם לעוה"ב וז"ש בועז ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלימה בלי מגרעת אבל לא בעוה"ז כ"א מעם ה' אלקי ישראל וא"ר חסא הטעם אשר תקבל כל שכרה משלם בעוה"ב אשר באת לחסות יען לא נולדת בתוך ישראל: וע' יבמות מ"ח ע"ב שם תמצא המאמר הזה מבואר מעצמו אמרו שם מפני מה גרים מעונים בעוה"ז מפני ששהו להתגייר ואמרי' מאי קרא ישלם ה' וגו' אשר באת פי' רש"י יען מיהרת להתגייר ולא שהת עיי"ש: יתן ה' האשה הבאה כרחל וכלאה וגו' ויהי ביתך כבית פרץ וגו' נ' לפ' דכלפי שלא הבין הגואל מה לי מואבי מה לי מואבית אם זרע מואב משחת גם הנקיבות בכלל השיבו הזקנים המואבי והמואבית אינם מושחתם רק יען הבדיל ה' הזכרי' המה מובדלי' והביאו ראי' לזה כי אחר מתן תורה הנושא שתי אחיות בניו ממזרים וקודם מתן תורה רחל ולאה בנו שניהם בית ישראל אחר מתן תורה הבא על כלתו הוולד ממזר וקודם מתן תורה ילדה תמר פרץ ליהודה וז"ש ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה: ולא אמנע מלהציע פה בענין הנ"ל מרגלית טובה ממרן זצוק"ל אמר שאול ליהונתן בן נעות המרדות וגו' וד' רז"ל שקראו כן יען אמו חטפה לשאול בעלה כי שאול היה צנוע ולא חטף לו אשה והיא חטפתו והנה בלי ספק מכח צניעות בחרה בו ואין זה גנאי אמנם אם דרשי' מואבי ולא מואבית מטעם אשה אין דרכה לקדם דכל כבודה בת מלך פנימה הרי דאפי' במקום מצוה שייך כבודה בת מלך פנימה וז"ש הלא אתה בן נעות המרדות ואם תדרוש מואבי ולא מואבית ה"ז גנאי לאמך וז"ש כי בחר אתה לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך, ודפח"ח: דרושים במגילת רות דרוש לשבת שלפני שבועות תרל"א. במדרש רות ושם האיש אלימלך כיון דאתת עקתא אזלת לך ושבקת להון זש"ה אלופינו מסובלי' ר' יוחנן אמר סובלין אין כ' כאן אלא מסובלי' בשעה שהקטני' סובלי' את הגדולי' אין פרץ ואין יוצאת ר' לוליאני אמר בשעה שהקטני' שומעי' את הגדולי' ואין הגדולי' נושאין משאן של קטני' עלי' הכ' אומר ה' במשפט יבא ושם האיש אלימלך כדאתת עקתא אזלך לך ושבקת להון וילך איש מבית לחם, ארז"ל שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש עד שבא ר"ע ולימד לרבות ת"ח והק' מהר"ל מפראג זי"ע אמאי לא נתקשה שמעון העמסוני גבי ואהבת את ה' אלקיך דקדים טפי, וכ' לבאר אמר הכ' פ' ואתחנן רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברי' אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך וגו' הנה אם יפקח האדם את עיניו ויסתכל בכל ברואי תבל ויתבונן בכל הברואי' אשר המציאם הטבע יראה וישכיל אשר אם גם חומר האדם א' מתולדות הטבע בכל זאת אי אפשר לעפר מן האדמה לקיים בקרבו רוח חכמה עצה וגבורה כאשר היא באדם הלזה וע"כ יודה ויענה כמ' הכ' וכשמת שדי תבינם כי נר ה' נשמת אדם היא אשר תלמדיהו דעת ובלתי עצת הנפש הגוף כמשל כבהמות וכל מאכליו ומשקיו מוצאיו ומובאיו מלבושיו וכל מעשיו אם לא יתנהג עפ"י עצת הנפש המה לא להועיל ואחריתם רעה כמ' הכ' ועם לא יבין ילבט ואחשוב שזה מ' שהע"ה שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש אמר אם גם שמן וקטרת ישמח לב מ"מ אם יהי' השמחה מתק לרעהו צריך להיות מעצת נפש אשר הנפש תתן עצה על איזו דרך תהי' שמחת הלב של השמן וקטרת וז"ש שמן וקטרת ישמח לב ואמנם ומתק רעהו מעצת נפש ועד"ז כבא לבאר מ' הילל לעכו"ם שא"ל גייריני ע"מ שתלודיני כל התורה על רגל א' א"ל דעלך סני לחבריך לא תעביד ואידך פירושא זיל גמור ע' רש"י שם ולמ"ש הפי' הוא כך אחרי כי הגוף רואה בעיני' פקוחות כי נפשו ונשמתו אשר בקרבו היא תיעציהו ותדריכהו לטובתו וכל אשר יהנה בעולמו הוא פרי חכמתה ואם יבין וישכיל כי כפיית טובה היא אחת מהמדות היותר מגונות בעולם הלא ישים אל לבו כי חובתו לשלם לנפשו תגמולה ולהשתדל שוב לטובתה ולא לשלם לה רעה תחת טובה וז"ש דעלך סני ומה היא מדת כפיי' הטובה לחברך דהיינו רעך נפשך העומד לימינך תמיד לא תעביד שלא תהי' כפוי טובה לנפשך ואמנם במה תוכל לשלם לנפשך גמולה היינו ואידך במה אני מדבר פירושא הוא זיל גמור כל התרי"ג מצות שנאמרו למשה בסיני המה לקיום הנפש ואם תחסר א' או תעבור על א' מהם הרי אתה כפוי טובה ועד"ז נ' לפ' הכ' לא תקום ולא תטור את בני עמיך ואהבת לרעך כמוך אני ה' הנה פי' רש"י דר"ל אם חבירך מנע ממך טובה בכל זאת אתה לא תמנע טובה ממנו ואמנם כגון דא לא צריך להשמיעינו כ"א אם האיש הזה שמנע טובה ממנו כבר קיבל פ"א טובה מאתנו ובכל זאת הי' כפוי טובה אילינו ע"ז צריך הכ' להזהיר לא תקום כי אם לא קיבל עדן טובה מאתנו למה זה יחרה אפינו עליו להנקם ממנו ואמנם גם על כפוי טובה כזה צוותה תורה לא תקום והטעם כי ע"י הרגשת הנפש שאנו מרגישין ממדת כפיי' הטובה של הנבל אנו מתבונני' גנות המדה הזאת ונשכיל מה אנו מחוייבי' לעשות הגומל אתנו טובה בכל עת ובכל שעה וז"ש לא תקום ולא תטור כ"א עי"ז שמנע האיש הזה טובתו ממך ואהבת לרעך כמוך אני ה' וכוון הכ' למ' הילל וכמ"ש רש"י דהיינו ואהבת לרעך ר"ל נפשך אשר הוא רעך כמוך כי אתה ונפשך אחד והן הן ד' ר"ע שהביא רש"י שם ע"פ זה ואהבת לרעך אמר ר"ע זה כלל גדול בתורה דר"ל כמ"ש כי אם יאהב אדם לנפשו כגופו כלומר שישתדל שלא לשלם לנפשו רעה עבור הטובות הגדולות שעושה עם גופו ע"כ יקיים התורה כולה ואמנם מ' ר"ע זה הוא בב"ר ע"פ זה ספר תולדת אדם ואמר בן עזאי שם זה ספר תולדות אדם כלל גדול הימנו הכוונה לבן עזאי דוודאי ד' ר"ע הם אמת גמור אבל אינם מספיקי' כ"א אצל מי שכבר נתיישב בלבו אמונת השארת הנפש אשר מאמין כי אין הנפש ממוצא טבע הבריאה כ"א נשמת שדי אמרומי' אבל מי שיסתפק גם