ליקוטי חבר בן חיים ד קלח

לא במזיד אפ' בלא התראה ורבא ס"ל דלהכי לא אצטריך בשגגה: אמנם לד' הריטב"א א"ש טפי דהריטב"א מפ' אומר מותר היינו כסבור בהמה ונמצא אדם נמצא אתה אומר די"ל ע"ד הריטב"א דאביי לא קאמר כ"א אי אומר מותר הרי אנוס הוא ר"ל אם אתה רוצה למעט אומר מותר מבשגגה מסתבר טפי דאנוס ולא מזיד אבל לעולם ס"ל לאביי דאומר מותר שוגג הוא ולקמן דקאמר רב חסדא אומר מותר אנוס הוא היינו אומר מותר כי האי דכסבור בהמה ונמצא אדם ורבא י"ל דאומר מותר כי האי באמת לאו אבשגגה יליף לי' כ"א דהוה בכלל מתכוין ואפשר דמסברא יליף לי' והנה פליגי ר"ח ורבא לקמן בהא רבא דדריש מבשגגה אומר מותר וע"ז קאי והי' לכם למקלט מגואל ור"ל דבאומר מותר לא יהי מקלט מגואל וע"ז קאמר קרא והי' לכם למקלט ודרשי' לכם ולא לגרי' ור"ל דמלכם ממעטי' רק דגואל רשאי להרוג אומר מותר שבגרי' גם לב"ד ניתנו להורגו ור"ח דלא ממעט בשגגה אומר מותר וע"כ קרוב למזיד ממעט ואשמעי' דדרך עליי' מקרי קרוב למזיד ואהא קאי והי' לכם למקלט מגואל והנה תוס' כ' בזה בסנהדרין דהכא גרסי' רבה ואף דדברי' צ"ע שכ' מדמביא אביי בתרא וכי לא מצינו דאביי הי' מק' לרבא היכי דפליגי להדי' הוא דאתמר אביי קמה רבא אבל לא בנידון כה"ג ומ"מ תי' מסתבר מחמת קו' וא"כ גם רבה ס"ל כרבא דלקמן דבשגגה ממעט אומר מותר וממילא ידעי' דאומר מותר גר תושב נהרג דעלה קאי והי' לכם למקלט משא"כ כסבור דשהוא בהמה דאולי גם רבה דהכא חולק בזה על רבא א"נ יליף לי' בכלל מתכוין ומ"מ לא כ' בהדי' והי' לכם למקלט ומשו"ה לא הביא הרמב"ם כ"א דאאומר מותר גר תושב נהרג ולא הביא הא דכסבור בהמה ונמצא אדם: ומ"מ מבואר דכולי' דרשא דלכם ולא לגרי' הכי קאמר משום דבישראל ל"ש בהני דקרובי' למזיד מקלט מגואל וגר תושב בב"ד נהרג וש"מ עכ"פ דקרוב למזיד רשות ביד הגואל להרגו ומכ"ש מזיד עצמו וא"ש ד' הרמב"ם: תוס' ד"ה פרט לאומר מותר י"ל דרבא גופא כבר יישב זה במ"ש האומר מותר ומאי האומר מותר אלא ר"ל דוודאי איכא אומר מותר דהוה שוגג דהיינו תינוק שנשבה אבל אנן לא כה"ג מוקמי' ברייתא כ"א במי שאומר רציחה זו מותרת ובדין הוא טועה כגון הני דניתנו להצילן בנפשן וכה"ג הוה קרוב למזיד דהו"ל למידק בדינא: ומ"מ י"ל ע"ד תוס' למה לא עלה ע"ד לחלק בכך ותו מאי אהני בתי' עכ"פ אי הוה בכלל שגגה גבי שבת היאיך ממעט לי' רבא מבשגגה וצ"ל דבאמת ידעי' לחלק אלא דק' להו עכ"פ האיך ממעט לי' רבא לאומר מותר משגגה כיון דגבי שבת בכלל בשגגה הוה וע"ז תי' דוודאי סתם אומר מותר בכלל בשגגה הוה והכא מדאיכא קרא יתירא ע"כ ממעטי' מני' אומר מותר כי האי דאמרן: ומ"מ לד' אביי לא תי' כלום דס"ל אנוס הוא ולמה בשבת הוא בכלל שגגה ואאביי י"ל כמ"ש דאי קאמר ולעולם הוה בכלל שגגה אמנם אר"ח לקמן ק' וצ"ל דגם ר"ח לא קאמר דאומר מותר א"א למעט מבשגגה וכקו' אביי וא"כ לא קאי לכם ולא לגרי' שוב אאומר מותר וכמ"ש: בענין שבט א' אקרי קהל הוריות ה' ע"ב לסיומא דמס' הוריות ר"ח אייר תרכ"ד הנה הלח"מ פי"ב מה' שגגות הק' על הרמב"ם ב' קו' הא' למה פסק דאפי' בהוראת ב"ד הגדול בעי' דווקא שיהא אותו השבט רוב הקהל ותו למה שביק קרא דמסקנא והיית לקהל עמים והביא קרא דיהושפט ונ' דהנה רש"י פי' אהא דאמרי' י"א לא אקרי קהל והרי יהודה ובנימין ע"כ אקרי קהל מקרא דיהושפט נמצא דאי לאו קרא דיהושפט מקרא דקהל עמי' לא ידעי' מידי והוצרך הרמב"ם ע"כ להביא קרא דיהושפט אא"כ עכ"פ גם קרא דקהל עמי' הו"ל לאתויי והיינו יכולין לפ' דקרא דכ' בתורה קרי בי רב הוא ואמנם זה דוחק ולזה כ' דלכאורה נ"מ בין הני תרי פסוקי דאי מקרא דיהושפט י"ל יהודה שהי' כבר בימי דוד רוב ישראל כדמצינו בענין יואב שהי' כל ישראל חלוצי צבא ח' מאות אלף ויהודה לבד ה' מאות וא"כ דומיא דהכ' אקרי קהל אבל מקרא דקהל עמי' מוכח אפי' בנימן ג"כ אקרי קהל נמצא דהרמב"ם שפסק דדווקא אם השבט רוב הקהל דינא הכי בכיוון לא הביא כ"א קרא דיהושפט דלא ליטעי מבנימן אלא דא"כ אדרבא ק' טובא הרי עכ"פ באמת גם בנימן אקרי קהל ולזה כ' דיל"ד מדוע הפסיק הש"ס לעיל כדיליף מקרא דיהושפט בדרשא מאי החדשה וכי מה ענין זה לכאן א"וו דרמז הש"ס דמהא דאקרי קהל לחוד לא מצינו למילף כ"א היכא דלדרשה אתא והיינו דהתם גזר יהושפט ט"י אל יכנס במחנה לוי' וזה הי' כח בידו לגזור משום שהי' עומד בקהל יהודה ש"מ דשבט יהודה אקרי קהל כמו כל ישראל ואמנם קרא דבנימן לא הוה כ"א גילוי מלתא בעלמא דמצינו שם קהל על שבט א' אבל לא לדינא ולדינא רק מקהל יהודה ילפי' ודומיא דיהודה שהוא רוב ישראל ילפי' לא זולת: אמנם כשאני לעצמי נ' לי לפ' ד' הרמב"ם ע"ד אחר דיל"ד בד' הרמב"ם כיון שהביא דשבט א' אם הוא רוב הקהל דינא הכי למה לו להביא בתחלה כלל דמיעוט שבטי אם הם רוב ישראל דינא הכי פשיטא ותו למה בתחלה הביא הל' רוב ישראל ולבסוף בשבט א' נקט רוב הקהל א"וו נ' דאין כוונת הרמב"ם כלל שיהא אותו השבט רוב ישראל אלא מאחר שכ' דשבט א' אקרי קהל קאמר אח"כ דבשבט א' בעי' רוב הקהל ר"ל רוב אותו השבט נמצא דתלתא דיני' נקט הרמב"ם רוב שבטי' ורוב ישראל ומיעוט שבטים ר"ל אפי' לא הי' מכל שבט רוב אותו שבט ורוב שבט א' וזה וודאי מבואר דגם לר"י א"נ שבט א' אקרי קהל דמ"מ רוב שבט מיהת בעי' כי היכי דלמ"ד כל ישראל אקרי קהל דווקא דבעי' רוב ישראל וא"ש הכל בע"ה וכן דייק ג"כ לשונו בפי' המשנה עיי"ש: מה שהק' בתוס' למה לא נקט קרא דגוי וקהל גוים כ' דלמ"ש רש"י בחומש פ' ויחי לק"מ דאדרבא גוי קאי אבנימין וקהל גוים קאי אמנשה ואפרים וא"כ בנימין גוי אקרי קהל לא אקרי אבל יעקב שינה הל' ואמר קהל עמי' פי' רש"י קהל ועמי' וא"כ קמ"ל יעקב דגוי וקהל חדא הוא ושפיר מהתם אצטריך לאתויי: