ליקוטי חבר בן חיים ד קלז

ע"ד קו' פענח רזא ברש"א תי' על נכון בס' לחם יהודה בה' מלכי' עיי"ש וש"י וכ"כ שם מרגנותא על מ"ש הרמב"ם מויתן לך ברכת אברהם: ויש לי לדקדק דמ"ש הרמב"ם הואיל ונתערבו כלן חייבי' הרי הרמב"ם ס"ל ס' דאוריי' מה"ת לקולא ורק מדרבנן ואטו עכו"ם אדרבנן נצטוו ויותר ק' שכ' הכ"מ דטעמא דאי' משום דאז מצות דווקא נהרגין אטו (קו' זו הק' במל"מ שם) מס' דין להם ליהרג וי"ל דד' הכ"מ דהר"מ כ' זה אפי' אוודאי בני קטורה ע' בל"י למה הביא הרמב"ם קרא אחרינא ומ"מ י"ל דד' רש"י דמאחר דעמד סנחרב ובלבל כל האומות ע"כ בזה"ז כי היכי דלענין אי' עמוני וכו' אזלי' בתר רובא ה"כ מטעם רובא פטורי ממילה וע"כ דלא מק' כ"א אאברהם עצמו ולא מבכי קטורה בזה"ז: והנה במ"ל הק' להרמב"ם דבני קטורה נצטוו על המילה מדוע אינו נהנה למולי לא יהא אסור בבני קטורה ולק"מ דהכי בהדי' קאמר התם בנדרי' שאין הערלה קרוי' כ"א ע"ש הע"א: והנה מ"ש שם בשם יפ"ת על הא' דיוסף אמר למצרי' למול משום דהוה ס"ל כהמק' דגם ב"נ נצטוו על המילה צ"ע דאטו לא ידע יוסף שא"ל הקב"ה לאברהם אתה וזרעך אחריך ומצרים אינם קרוים זרע אברהם דהרי מבני חם הם והמק' הוא דטעי והש"ס דלא תי' כן משום דיק' בני עשו ליחייבו וכ': ובכוונת יוסף רגיל אכי לפ' או למעטם מזמה ע"י הכחשת אבר התאוה וכמ"ש הרמב"ם בטעם המילה ולפרעה הי' אומר כי בשנת הרעב יצטרך זה או שלא ישתכח המילה מאחי' ממשפחתו ויש לכוין זה במה שת"א לא ידע את יוסף דלא מקיים גזירת יוסף דר"ל שביטל המילה ועי"ז נשתכח באמת בישראל עד שבא משה ומל אותם קודם יציאתם אבל כ"ז שמלו לא הי' הגלות מתגבר עלי: והנה במ"ל נסתפק אם בני קטורה חייבי' מיתה אמילה תוך ח' וצ"ע הא בישראל האב אינו חייב אם לא על הבן כלל ולמה יהא בב"נ חייב מיתה אמילה תוך ח' וצ"ע הא בישראל האב אינו חייב אם לא על הבן כלל ולמה יהא בב"נ חייב מיתה אמילה תוך ח' וצ"ע: ולסיים המס' כ' בנבאר ד' ר"י שאמר מאן רשעי' גנבי וק' דהרי קרא בעיר הנדחת קאי אמנם כוונתו דקרא דלמען ישוב ה' מחרון אפו קאי אלא ידבק בידך מאומה מן החרם והנה הנוטל מחרם הוא גנב לשמי' וז"ש מאן רשעי' גנבי והכוונה עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ואם האדם עושה במשפט שחלק לו ה' ית' אזי לא יירא משודד בשלם יבואנו ואם נוטל מן החרם אזי ישלח ה' חרון אפו והיינו כ"ז שהרשעי' העושי' עושר ולא במשפט בעולם חרון אף בעולם ועד"ז כ' לקשר סוף מכלתין בתחלתה דהנה יל"ד מדוע עדיף דיני ממנות מאי' אשת איש וכל אי' שבתורה שנתנה ליחיד לדין דיני ממונות בשלשה ואמנם דבכל דיני ממונות א' מהבע"ד רשע ומביא חרון אף בעולם ואמנם אז"ל במ' ברכות כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו כל עונותיו והטעם כי הבושה נחשבת למיתה כמו שד' רז"ל על המלבין פני חבירו שהוא שופך דמי' דאזיל סומקא ואתא חוורא נמצא כי לזה צריך שלשה כדי שיתבייש המתחייב ברבי' ויתכפר לו ולא יהי' על ידו חרון אף בעולם והיינו דתנינן משום דכ"ז שהרשעי' בעולם דהיינו גנבי חרון אף בעולם משום הכי דיני ממונות בשלשה: והנה סיימו רז"ל צדיק בא לעולם רשע בא לעולם הענין דאז"ל במ' נדה דמלאך הממונה על הריון נוטל הטפה לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עלי' טפש או חכם אבל צדיק ורשע לא קאמר אמנם באמת כל חכם עלול להיות צדיק כי הן יראת ה' היא חכמה וכל טפש ראוי להיות רשע אלא שהבחירה ביד שני' ומעתה כשנולד חכם מקוה הש"י ממנו שיהי' צדיק הש"י משפיע בזכותו למוקדם שפע כי מקווה ממנו שיהא בו כדאי ליזון את העולם ואמנם כשנולד טפש ויקווה ממנו להיות רשע הש"י עוצר השפע למען לא יהי' לא לאבותיו ולא לו ולא לדורו הרחבה ללכת אחר יצרם ובשעת סילוקם בהיפך הענין וז"נ כוונת המ"ר פ' תולדות גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו ומפ' המ' גילה אחר גילה ר"ל מיד כשנולד הצדיק יגל אבי' כי טובה באה לעולם ולאח"כ בהגלות צדקתו פשיטא דיגיל והיינו גילה אחר גילה ופי' הטעם אף דבשעת לידה עדן אינו צדיק אמנם חכם מיהת הוה ויולד חכם ג"כ ישמח בו, כן יזכנו ה' בב"א: בענין אומר מותר מכות ז' ע"ב לסיומא דמס' מכות יום מא"מ כ"ב סיון תרכ"ד. מזיד פשיטא ע' תוס' וכ' רש"א דכוונתם למבלי דעת בתרא והק' דלמא לאו לדרשא כוונתו דאי מבלי דעת דרשי' שמה לא כ' כ"א והוא לא שונא והאי לא אצטריך דכ' בלא איבה ואי מבלי דעת ג"כ לאו לדרשא א"כ כולא קראי מיותרי' ולזה הקדים רש"א דאמבלי דעת בתרא דרשי' והתם הרי כ' יער ושפיר הק' רש"א וע"ז כ' תוס' דהיינו אי ולא שונא מיותר וא"כ צ"ל דכל הפרשה נשני' בשביל דבר שנתחדש אבל באמת י"ל דמולא שונא דרשי' דמתכוין פטור וא"כ כולא פרשה אצטריך ול"ק קו' רש"א אמכם בלא"ה כ' דתוס' לא כ' כן כ"א מתורה למשנה תורה אבל הני תרי קראי תרוויי' במשנה תורה כתיבי חד בואתחנן וחד בשופטי' וכה"ג לא דרשי' הכי: ואמנם כ' דגם להרמב"ם ק' לי' קו' זו של תוס' ומהך קו' דייק לי' להרמב"ם דע"כ הך בר קטלא הוא דקאמר הש"ס אינו ר"ל בר קטלא ביד ב"ד כ"א כיון שבמזיד הרגו רשות ביד הגואל דם להרגו ואם הרגו פטור וא"כ הכי ק' לי' כיון דקרא בתר האי בשגגה כ' והי' לכם למקלט מגואל והאי הרי שרי גואל להרגו ממילא ידעי' דאינו גולה וכ"ת כיון דלא אתרו בי' מנא ידעי' דמזיד הוה בנקל יוכל להיות שהי' רואי' כי בכוונה הרגו ועד דאתרו בי' כבר הי' נהרג וכ"ת ע"א מא"ל וכקו' הראב"ד גם בע"א י"ל דמיירי שראינו כי רדף אחריו להורגו וכמעשה דשמעון בן שטח אלא דלא אתרי בי' כ"א ע"א ומ"מ אנן סהדי אלא שאין דמו מסור לכו ומ"מ הגואל רשות בידו כה"ג להרגו ומ"מ מיושב בזה אביי ורב חסדא היאיך מפ' למתני' כיון דלית להו אומר מותר מזיד הוא אמנם אנהו ס"ל דקרא להא גופא אצטריך דמזיד בר קטלא הוא וה"ק קרא בשגגה והי' לכם למקלט מגואל אבל