ליקוטי חבר בן חיים ד קלו

ולנכרי אסור וממילא גם לנכרי מפרכסת דשחיטה שרי' ולאו דאבמה"ח כדקאי קאי וה"ה לישראל כן ושפיר פריך למה לי לשנות ומ"מ מבואר מסוגיין דלא קיי"ל כר"ל וכראב"י דמפרכסת אסורה לב"נ דאל"כ לא פריך הש"ס מידי ומבואר דע"כ שחיטה לא שרי' ב"מ ושפיר זבני' כל ב"מ לנכרי אפי' נפסלה בשחיטה: וא"ש ג"כ דלראב"י לא נחתי' כלל להא דריב"ח וממילא אא"צ לומר כלל דליכא מידי וכו': רש"י לזה ולזה בסו"ד ויש להק' הרי כ' רש"י לעיל דע"א וג"ע משום עונשין אצטריך לשנות ובשלמ' הש"ס קאמר שפיר דליכ' למימר דמה דנשני' אינו נוהג בב"נ דהרי ע"א וג"ע אבל רש"י דקאי אלא כשבי' ק' וצ"ל דוודאי לעיל כ' רש"י דלא רצה הש"ס להק' מע"א וג"ע די"ל משום עונש שנה אגב האזהרה ג"כ אבל לבתר דמשני שפיר כ' רש"י דאס"ד מה דלא נשנה הוא דנוהג לב"נ א"כ לא הו"ל לקרא לשנות בע"א כ"א העונש ולא האזהרה דהרי איכא למטעי ולמימר דאי לאו דנשנה לא הוה נוהג בב"נ אלא ש"מ דבאמת דינא הכי: ומשום דדחיקא לי' לרש"י גופי' הא מלתא רצה לפ' דמגיד הנשה ילפי' להא ודחה זה דהרי גם לר"י לבני יעקב נאסר גיד הנשה: ומ"מ ק' הדבר לאומרו דמלבד דלרבנן דפליגי אין שוים נ"מ מגיד הנשה הרי לד' רש"י גם לר"י לא כ"מ ומעתה מה זה דקאמר הש"ס כל מצוה שלא נשני' אינו נוהג כ"א לישראל ולזה כ' לולי ד' רש"י דהנה רבנן דפליגי אר"י מנ"ל הא מלתא דלבני יעקב לא נאסר גי"ה וי"ל קצת משום דכ' בני ישראל ולא בכי יעקב וסיים כי נגע בכף ירך יעקב דעדן לא הי' שמו ישראל דהמלאך לא בא אלא לבשרו שיקרא שמו ישראל אלא ש"מ דר"ל בני ישראל לאחר מ"ת ואמנם א"צ לכך דר"י יליף מכף דלוקין על גי"ה של טמאה משום דלבני יעקב נאסר ושפיר השיבו לו רבנן דלמא לא היא כ"א לאח"כ נאסר ונכתב במקומו ואמנם א"כ אף אנו נאמר דלמא לבני יעקב נאסר ומדלא נשנית בסיני לב"כ נאמרה ולא לישראל ולא נלקו עכשו מס' כלל על גי"ה וזה הי' קו' הש"ס דלמא מה דלא נשנה בסיני לב"נ ולא לישראל ומשני דליכא מידי וע"כ לישראל נאסר ולא לב"נ וא"כ אי לאו דאמרי' הך כללא לא הי' לוקה לרבנן כלל אגי"ה והיינו דקאמר גי"ה ואליבא דר"י ר"ל דאם גם נאמר כר"י דלבני יעקב נאסר גי"ה מ"מ גם לישראל לאחר מ"ת ע"כ נאסר מדלא נשנה בסיני ולוקה שפיר לרבנן וא"ש הכל: והנה הרמב"ם כ' דיעקב תיקן גי"ה והק' עלי' הלח"מ הרי קיי"ל כרבנן דלאחרי מ"ת כאמר אלא שככ' במקומו וכ"ת תיקן מעצמו קאמר הרמב"ם ק' מנ"ל הא וכ' דהנה ר"י טעמא קאמר ומה זה שדחו רבנן אל שכ' במקומו וצ"ל דרבנן דר"י מאן נינהו ר"ש דדריש טעמא דקרא ונכתב במקומו להודיע טעם אי' גי"ה וא"כ לדידן דלא קיי"ל בהא כר"ש ע"כ קרא בא להורות דיעקב מעצמו כבר קיבל גי"ה ואח"כ בסיני הסכים הקב"ה על ידו וכ' לא יאכלו: גמ' שאני נכרי' דלאו בני כיבוש הק' מקן הגאון בח"ס הרי אמרי' פ' השולח נכרי קונה בכיבוש מלחמה וילפי' לה מעמון ומואב טהרו בסיחון ועיי"ש וכבר עוררנו ע"ז בחי' פ' השוחט ונ' דהמדקדק בד' רש"י ימצא יישוב לקו' זאת דהנה ענין יפ"ת היינו היתר הבא מכח אי' דהיינו דברה תורה נגד יצה"ר ואמנם למה לא אסרה תורה טפי כל ענין הכיבוש דלא ליתי לידי אי' וצ"ל דכיבוש דישראל לעע"ז היא מצוה רבה וכדאי היא להביא גוי' לאמונת הייחוד ולא רצה תורה להתיר אי' זה ותדע דלא איירי קרא אלא כי תצא על אויביך דהיינו לכבוש לאפוקי אם הולך מלך ישראל לעזור למלך גוי ואמנם בגוי דלא נצטוו ואין נדנוד מצוה בכבישתן מהי"ת נתיר אי' מפני' וז"ש דעכו"ם לאו בני כיבוש נינהו וכ' רש"י דאף לישראל לא היתר יפ"ת כ"א ע"י כיבוש כלומר דמשום מצות כיבוש התירה תורה יפ"ת: והרי גזל פחות משוה פרוטה הק' הלח"מ ריש ה' גזילה למ"ש הרמב"ם ה' גזילה שם דאף פחות משוה פרוטה איכא אי' דאוריי' מאי מק' הש"ס ותי' דמ"מ חמיר לגבי גוי וק' למ"ש הר"מ בה' מלכים דלא נאמרו שיעורין לב"נ אכתי ק' מאבמה"ח ולא שייך תי' הש"ס ולזה כ' דוודאי הא לק"מ דכשם דחזי' דב"נ אזהרתו זו מיתתו וישראל אינו אלא לוקה ה"נ גלה לנו הש"י בסיני דפחות מכשיעור לישראל נהי דאי' במקומו עומד מ"מ מלקה לא לקי אמנם בגזל פחות משו"פ אינו הל"מ כ"א כמ"ש רש"י לעיל נ"ז ע"א דמדליכא השבה בפחות משו"פ גם לאו דלא תגזול לא קאי אפחות משו"פ וא"כ שפיר מק' נהי דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי אמאי נימא דבישראל לא קאי לאו דלא תגזול אפחות משוה פרוטה ובנכרי נימא דלא תגזול פי' אפי' פחות מש"פ וע"ז תי' הש"ס זיל בתר טעמא ישראל דמחול פחות משו"פ לא תגזול קאי אפרוטה דווקא ככרי דלא מחיל אין חילוק ואף דגם נכרי מישראל חייב בפחות משו"פ כבר תי' זה הש"ס לעיל ב"ז עיי"ש: תוס' ד"ה והכי פו"ר נ' דהא גופי' דמאן דמצווה אפו"ר מצווה שלא להשחית זרע אפי' שחי' דמקמי דהאי קרא דאתם פרו כ' שופך דם וגו' כי בצלם אלקים וגו' ודרשי' ביבמו' כל שאינו עוסק בפו"ר כאלו שופך דם וממעט הדמות ונ' דאינו ר"ל אינו עוסק בשב וא"ת כ"א במשחית זרעו כמעשה אונן נמצא דמה"ט הוצרך הש"ס להביא ההוא קרא ולא קרא דאדם ומיושב קו' רש"א וגם מה שהק' דההוא קרא ל"ל ההוא קרא הוצרך (וע' במ"ל שנתקשה מנ"ל דב"נ מצווה אהשחית זרע) אהשחתת זרע ולאחר א"ת אין גוי נענכש עלי' דלא כשני' בסיני: גם מה שהק' למה לא ק' לתוס' ביבמות מההוא קרא דכ' בל' רבי' כ' דל"ק דלנח וג' בני' כאמר ואתם פרו וגו' משא"כ באדם שנאמר לאדם וחוה שפיר יל"ד מדכ' ל' רבי' ולא מנח ע"ש: ובענין קו' רש"ל מדוע לא הק' תוס' ממילה על תי' ראשון של רש"ל ק' מ"ט לא הוה עשה ועל תי' רש"א ק' דאכתי ארש"י ק' והמחוור כתי' ב' של רש"ל: ומ"מ אד' תוס' שלא הקשו יע"ל דמילה בגוי אפי' גוי מהול פסול וע"כ משום דלאו בני מילה נינהו כדאמרי' פ' אין מעמידין: ולד' רש"א יש להוסיף דלאדם שהי' ת"י ק' לש"ס דוודאי גם המק' ידע דשאר ב"כ לא נצטוו ואמנם מרש"י מ' דאכולהו ב"נ מק' דאל"כ אין זה ענין אז' מצות: