ליקוטי חבר בן חיים ד קלד

הדר דינא מאחר דפטור מלשלם וא"ש בין לזכות אפי' באינו מומחה בין לחובה במומחה אלא דלא ניחא להש"ס בתי' זה דא"כ אמאי הדר רב חסדא מתי' דרב נחמן ולהכי לא קאמר כ"א קשיא והי' קצת ראי' מזה לפי' הרי"ף בדרב חסדא: רבינא אמר כ' לבאר פלוגתת סתמא דש"ס עם רבינא סתמא דש"ס מ' לי' דרב חסדא מוקי' למתני' דדן את הדין כרבנן דלית להו דינא דגרמי ומה"ט בעי' נו"נ ביד וכד' הרז"ה אמכם א"כ ע"כ בזכה את החייב דסגי בדבור בעלמא לא בעי' נו"נ וכמ"ש תוס' ב"ק ק' דלא גרע מכהנים שפגלו והיינו דמק' עלי' דכ"ח אבל רבינא אזל בשטת הרי"ף דכ"ח גם לר"מ קאמר למלתי' ובדיין לא שייך דינא דגרמי אבל כ"ז אם לא נו"נ אבל אם נו"נ אין זה שייך להוראתו שפיר חייב אבל עכ"פ בענין כו"כ אפי' בזיכה את החייב דמ"ש כיון דדיין פטור מטעמא דלא יהא אדם רוצה לדון וזה נ' כוונת הרי"ף שכ' בהכי מסקנא דשמעתא ר"ל וודאי לפי מה שפירשו סתמא דש"ס ד' ר"ח לא קיי"ל כוותי' מאחר דקיי"ל כר"מ ואיהו סבר כרבנן אבל למסקנא א"ש מלתא דר"ח גם לר"מ דבזיכה את החייב אין חילוק בין ר"מ לרבנן וכד' תוס' ב"ק ק' שם: ונ' דהא דביאר רבינא ג"כ טימא את הטהור בא לבאר סברת הש"ס דלא אסיק אדעתי' כרבינא דבעי' בכה"ג נו"נ ביד והיינו מאחר דלר"מ מתני' מיירי טעה בשיקול הדעת מ' דטימא את הטהור מה שעשה עשוי בדבור בעלמא דשויא חתיכה דאיסורא מאחר דפסק כאידך מ"ד וע"ז ז קאמר רבינא דגם הא ליתא דווקא באגע בה בשרץ הוא דמה שעשה עשוי אבל במה דאסרי דלא כסוגי' דעלמא יוכל לחזור דלא עדיף האי שוויא חד"א מנדר בטעות שחוזר בו וע"ז הביא ראי' דע"כ טיהר את הטמא לא משכחת לה בדבור בעלמא נו"נ ביד ואתה צ"ל דעירבן החכם עם פירותיו א"כ אף בטימא את הטהור מיירי דאגע בי' שרץ ועד"ז מבוארים בד רבינא שנת רב אלפס דר"ח אפי' לר"מ אמרה למלתי': אלא שיש להק' ממאי דמק' הש"ס לעיל פ"ק ו' ע"א עלי' דר' אבוהו מהך מתני' ואם בנו"נ קיי"ל כר"ח דמתני' דווקא מיירי ק' מאי מק' עלי' דר"א בדנו הוא דקאמר ר' אבוהו אין דינא דין אבל אם נו"נ ביד מודה דמה שעשה עשוי והמה משלמין לבע"ד כשאר גזלן ואמנם למ"ש א"ש דסתמא דגמרא דמק' אדר' אבוהו אזלא בשטת סתמא דגמ' דהכא וא"כ בזיכה את החייב לא בעי' כו"נ ביד דכיון דא"ל פטור אתה סגי ושפיר מק' מזכה את החייב: ומ"מ ד' רש"י לעיל שם מ' דר"ל דסוגי' שם דלא כר"ח שכ' ומשלם מביתו מוקמי' לקמן בנו"נ ביד ומאי בעי בזה ותו מאן מוקי לה ר"ח ואטו ר"ח אמשלם מביתו קאמר למלתי' ר"ח אמה שעשה עשוי קאמר למלתי' ואמנם רש"י ק' לי' הא ע"כ הך מתני' דתנן ישלם מביתו כר"מ מאחר דבנו"נ ביד לא מוקי לה הש"ס דא"כ לא מק' מידי אדר' אבוהו ומאי ק' להש"ס דלמא ר' אבוהו לאו כר"מ ס"ל וע"ז כ' רש"י דדווקא מה שעשה עשוי לא מוקמי' בנו"נ ביד אבל הא דתנן משלם מביתו אפי' כרבנן אתיא ובשנו"נ ביד: ומ"ש עוד רש"י שם דמתני' לאו במומחה מיירי ואח"כ כ' דן יחידי מ' ולכאורה זה הו"ל לרש"י לאקדומי נ' דרש"י בא ליישב קו' תוס' בבכורות וחולין מאי דייק הש"ס מל' דן דיחידי מ' הרי גם בפ' אלו טרפות תניא דיין שדן וע"כ לאו ביחיד מיירי אמנם ד' רש"י דהאי דן ל' יתר מאחר דקאי ארישא מי שאינו מומחה וראה את הבכור א"וו לאשמעי' דביחיד מיירי כפל ותנא דן את הדין ולזה הקדים רש"י דאלו הו"מ למוקמי מתני' במומחה לא היה יכול לדייק דלהכי כפל ותנא דלא נימא דאאינו מומחה דרישא קאמר אבל מאחר דע"כ באינו מומחה מיירי כדתנן בהדיא ע"כ משום ל' יחיד נקט לה: תוס' ד"ה שערבן הנה בב"ק ובגיטין הק' תוס' קו' זאת אטימא את הטהור ותי' בב"ק דהיה לו לדקדק בהוראתו וזה הבינו בשמעתין ולהכי לא מק' מידי אטימא את הטהור אבל אטיהר הטמא ובעה"ב ערבן הוא דק' להו והיינו שכ' בתי' דמ"מ חשיב כמו מזיד ר"ל בל' מ"מ אף דלא דמי לטימא את הטהור: בריך רחמנא דסייען: בענין ליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור לשבת חנכה תרכ"ה ולסיומא דמס' סנהדרין (סנהדרין נ"ט וחולין ל"ג.) נתקשו הראשוני' בד' הרמב"ם ה' מלכי' שכ' דאם שחט ישראל בבהמה מ' אפי' טהורה ב' סי' כ"ז שמפרכסת ה"ז אסורה לב"נ הרי מסקי' בחולין ובסנהדרין דליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור והנה לכאורה אסוגי' דסנהדרין יל"ד מ"פ למה נשנית הרי כ' הרמב"ם דלא כאמרו שיעורין לב"נ וא"כ אכילה דגבי ב"נ היינו אפי' כ"ש ואכילה לאחר מ"ת היינו כזית ואמנם הא ר"ק דלכאו' י"ל הא דלא כאמרו שיעורין לב"נ היינו דכיון דשיעורין הל"מ ומסיני לא נתנה שום תורה כ"א לישראל ותורת ב"נ לנח נתנה וא"כ אכתי פריך הש"ס שפיר דאזהרה כדקאי קאי אלא שנא' למשה בסיני דישראל אינו חייב אלא בכזית: ואמנם אי ק' הא קשיא כיון דקיי"ל ב"כ אזהרתן זו היא מיתתן וקיי"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו א"כ כיון דישראל לוקה אאבר מן החי ע"כ אצטריך לאו מיוחד א"וו מ' דקו' הש"ס הי' לר' ישמעאל דס"ל במס' מכות לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו ואליבא דר"י הוא דמסיק ריב"ח דכל מצוה שלא נשנית לישראל נאמרה ולא לב"כ ואליבי' הוצרך הש"ס לאוקמי דליכא מידי משא"כ להל' דקיי"ל כר"ע דלאו שניתן לאזהרת איב"ד אין לוקין עליו לא מסקי' לכולא וזה דעת ר' אחא ב"י בסוגי' וא"כ מסנהדרין לק"מ על הרמב"ם אמנם מסוגי' דחולין וודאי ק' דמסקי' תניא דלא כרב אחב"י ועוד אם הרמב"ם לא פסק כמסקנא דחולין למה לא הביא דראב"י דאין מזמנין גוי על ב"מ ואף שיש לדחות דד' הרמב"ם דלא קיי"ל כר"ל אמנם ק' מנ"ל הא למה לא נימא דספיקא מיהא הוה וזיל הכא והכא לחומרא וכ"כ הרא"ש ע"ש ונ' דלעולם גם הרמב"ם ס"ל כמסקנא דחולין אלא דיל"ד בהך ברייתא לאיזו ענין הוצרכה לומר דמולחו יפה יפה ואף שתוס' כ' ליישב זה דבא לאשמעי' דאפי' לצלי צריך מליחה אמנם לד' הרמב"ם דפ' בה' מ"א דאפי' בשר חי צריך