ליקוטי חבר בן חיים ד קלג

ועוד שנית הק' הרא"ש ל"ל לרב חסדא לאוקמי בנו"נ נימא מתני' דסנהדרין במומחה ומחזירין ומתני' דבכורות ע"כ באינו מומחה ולהכי מה שעשה עשויי לא היא דמאחר דלד' הרי"ף לא שייך בדיין דינא דגרמי א"כ ע"כ הך ישלם מביתו דתנן התם בנו"נ ביד א"כ שפיר אמרי' דמתני' דידן אפי' באינו מומחה רק שלא נו"נ ביד: וזאת שלישית הק' הרא"ש דמאי קאמר הש"ס ריש מכלתין אי אמרת טעו לא ישלמו כ"ש דאיכא נעילת דלת מאי נעילת דלת והא כיון דהדין חוזר ע"י דלא ישלמו ג"כ ל"ק דאי אמרת לא ישלמו והוי' להו דין מומחין ובמומחין אפי' היכא דאי אפשר לחזור כמעשה דכ"ט ג"כ פטורי' מלשלם והיינו נעילת דלת דאיכא: רביעית הק' הרא"ש ממאי דאמרי' האי מן דבעי למידן דין וליפטר יטול רשות מריש גלותא רשות זה למה לו לא ישא ויתן ביד ויפטור נ' דלהכי קאמר הש"ס למידן דינא דכפל למה לו אמנם הא גופא קאמר דבשעה שבע"ד עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים ורשע הרי לא ציית דינא צריך הדיין לירד לנכסיו והיינו למידן דינא להוציא לאור משפטו ואמנם א"כ יתחייב ואי בעי למפטור יטול רשות: חמישית הק' הרא"ש דרב אמר לרבה בר"ה אי קבליך עלי' פטור אתה ולהרי"ף היינו חוזר הדין ואי לאו שלם וקם דינא ואתמהא לא קבלוהו קם דינא קבלוהו חוזר ואמנם כבר כ' למעלה בסוגי' הענין דיין שקבלוהו בעלי דינין עלי' אפי' רואה שטעה לאחר גמר דין חלה הוראתו האמתית עליו ויכול לחזור בו משא"כ בלא קבלוהו אטו אחריות דכ"ע עלי' אמכם בא א' מבעלי דינין לצעוק לפניו וכפה חבירו לדון לפניו ואמנם אחר שגמר הדין וקבלו הדין עלי' אין כאן אלא שהוא משער בנפשי' כי טועה ורצה לדון פעם שנית אין זה בידו מאחר שאין צועק והוא שיודע בנפשו כי עשה עול ישלם מביתו לא זולת: והנה הרי"ף הק' ע"ד הגאון אי ס"ד דגם בדיין שייך דינא דגרמי למה יהא טועה בדבר משנה פטור וצ"ל לדבריו דה"ק הש"ס בבכורות לימא מתני' ר"מ היא וגם בדיין שייך דינא דגרמי וא"כ תיובתא דרב ששת דאמר טועה בדבר משנה חוזר וא"כ ע"כ לא שייך דינא דגרמי בדיין דאל"כ למה יפטר מלשלם וש"מ דלד' הרי"ף נו"כ ביד אפי' בדבר משנה חייב דאל"כ תק' לנפשי' למה פטור טועה בדבר משנה בנו"נ ביד וא"כ הרמב"ם דפסק למה שביארנו לעיל כד' הרשב"א והטור דבטועה בדבר משנה פטור נו"נ ביד ע"כ לא חייש לקו' הרי"ף והיינו ג"כ דפסק באינו מומחה אם אי אפשר להחזיר חייב לשלם ולפי"ז לד' הרמב"ם טעמא דרב חסדא דמחלק בין כו"כ ביד או לא כד' הרמב"ן דמדבור מצי הדור בי' אבל לא ממעשה: ומ"מ צריך יישוב קו הרי"ף לד' הגאון ותי' הרז"ה ק"ק וכ' דכשם שרש"י כ' לעיל דמומחה מה"ט פטור מלשלם דאמרי' מזלא בישא דהאי גברא גרים וא"כ ה"ט דטועה בדבר משנה פטור ג"כ אפי' לגבי דבר משנה אפי' באינו מומחה מזלא בישא דההוא גברא גרים: רש"י ד"ה רב חסדא מהדר לתרוצי כ' משום דלכאורה היה אפשר לפ' דר"ח לא בא כ"א לתרץ הקו' ארב ששת ולומר דבנו"כב ביד גם טועה בדבר משנה חייב אא"כ לא מק' הש"ס ממתני' מידי וש"מ דידע הש"ס דר"ח אקו' קמייתא אתי לתרץ: ד"ה רש"י נו"נ מה שעשה עשוי כוונת רש"י דמל' דמתני' גופא דייק למלתא דק' לי' ל' מה שעשה עשוי וכי מה עשה א"וו בנו"נ ביד: וזה שכ' ד"ה לא נו"נ מחזיר הממון ר"ל ל' מחזיר מ' כי הדיין כופה לבעל דין להחזיר: וכ' עוד רש"י נו"נ הוא עצמו כוונת רש"י דוודאי אי הוה הש"ס מפ' שהבע"ד נשא ונתן כמו"ש תוס' בב"ק הוה ניחא שפיר להש"ס דכיון דא"ל פטור אתה כנו"נ דמי אבל ל' נו"נ א' כי הדיין בעצמו גבה והיינו דק' להש"ס ותיכה את החייב: ואמנם פלוגתת המק' והתרצן היה המק' הוה סבר דמכל דיבור יכול לחזור בו והתרצן מחלק דדווקא מדיבור שאחריו מעשה אבל דיבור שאין אחריו מעשה כמעשה דמי: וכ' רש"י דבשלמא חייב וכו' נ' דרש"י בא ליישב כ' בשלמא חייב דקאמר הש"ס דכלל בידינו דהיכא דאמר הש"ס בשלמא מ"מ הי' כ' להמק' קצת קו' וע"ז כ' רש"י דל' מה שעשה עשוי ק' לי' דהרי עליו לשלם מביתו להזכאי שחייבו ומאי מה שעשה עשוי וקאמר כיון דמ"מ הבע"ד האחר לא צריך להחזיר שייך ג"כ מה שעשה עשוי: ואמנם מה שהאריך רש"י לפ' על זיכה את החייב כ"כ ליישב למה לא עלה על דעת המק' לאוקמי מיד בהיה לו משכון בידו ואפי' בסוף הניח הש"ס דר"ח בקשיא ולא רצה לתרץ כן עד דאתא רבינא וע"ז כ' רש"י משום דל' זיכה היינו דקאמר פטור אתה ותו לא מידי: וכ' רש"י ומשני חדא קתני דלעולם אין מחזירין אלא משלם מביתו ויל"ד מה בעי רש"י בזה וכ' דכ"כ ליישב קו' הר"ן בחי' דלמה לא מוקי הא דמחזירין לחובה בטעה בדבר משנה וע"ז כ' רש"י מאחר דמחזירין לזכות ר"ל משלם מביתו מ' דגם במחזירין לחובה משלם מביתו, וע"כ לאו בטועה בדבר משנה מיירי: חובתא דגואל הדם צריך ביאור מה עלה על דעת התרצן לומר כך וכ' דר"ל כגון דידע בבירור שזה הרגו להרוג וכמעשה דשמעון בן שטח אלא דמ"מ העדים הוכחשו קצת בבדיקות וכיו"ב והנה הגואל שיודע בוודאי שזה הרגו לא יירא מלנקום נקמות קרובו ועלינו יהא אחר כך לדונו אחרי שמצא מאתנו זכאי והיינו חובתי' דגואל הדם ומ"מ מק' כיון דלפנינו נראה זכאי אין לנו להשגיח בגואל הדם: ועוד מאי בין בין יל"ד כיון דגופא דמתני' עכ"פ לא מתרצה מה מדקדק הש"ס על דקדוק בין בין וכ' דהיה אפשר לומר דבאמת הכי תנן בדיני ממנות משכחת זכות שהיא חובה אבל בדיני נפשות לא משכחת לה אלא דבשלמא אם עכ"פ בדיני נפשות משכחת בין לזכות בין לחובה נקט בדיני ממנות בין בין אבל מאחר דבדיני נפשות פשיטא דלא משכחת מאי בין בין: קשיא ע' בחי' ר"ן מ"ש לתרץ מאחר דלא אמרי' תיובתא וכ' דבאמת מצי לתרוצי דמשכחת לה מחזירין אפי' לחובה כגון במומחה דפטור מלשלם וא"כ לכ"ח לפי פי' הרי"ף