ליקוטי חבר בן חיים ד קלב

באומנותו בקי ודקרי לי' טועה בדבר משנה משום דאלו לר"ט לא הו"ל לתנא למתני ניטל כ"א חסרה האם ול' ניטל וודאי מ' בידי אדם ע"כ והיה לדברינו ראי' מזה לשטת הרמב"ם דחסרה מיקרי בידי שמים וניטל בידי אדם ואי ניטל טריפה חסרה יכול להיות כשרה: חדא ועוד קאמר לי' יל"ד למאי נ"מ איצטריך לכ"ע האי ועוד ונ' בכפ' קו' רב המנונא דאחר דהסכימו כל הפוסקים דטעה בדבר משנה לכ"ע חוזר ואטו אכ"ע מק' רב המנונא ונ' דמאחר דביארו תוס' דקו' רב המנונא לא הי' כ"א בלא נו"נ ביד ולרבנן דווקא דלית להו דיני דגרמי אבל לר"מ ל"ק כלל מטועה בדבר משנה והנה רצה רב המנונא הא גופא להוכיח דמתני' ר"מ דאז א"ש דאיצטריך ר"ע לומר מומחה אתה משא"כ אי מתני' רבנן א"כ למה לי' למימר מומחה אתה לימא לי' טועה בדבר משנה אתה ולא כלום עבדת וע"ז קאמר הש"ס ר"ט לנפשי' וודאי כרבנן ס"ל ומטעם טועה בדבר משנה פטרי לר"ט אבל מס' לכ"ע דלמא ר"ט כר"מ דדאין דיני דגרמי וא"ל ועוד מומחה אתה: ודע דד' תוס' בשמעתין אינם מובנים דלרבנן הרי בכ"ג פטור ר"ט דלא דיינא דינא דגרמי אמכם סמכו עצמן במכלתין אד' בב"ק ק' ע"א ושם ביארו דרבנן מודו בזיכה את החייב וטימא את הטהור וה"ה אסר את המותר דמאחר דמה שעשה עשוי ואינו יכול לחזור חייב לשלם ולא גרע מכהנים שפגלו ופלוגתיי' דרבנן ור"מ בטיהר הטמא ובע"ה מרבן עם פירותיו וחייב את הזכאי והחייב פרע מעצמו דלר"מ חייב הדיין ולרבנן פטור זה תו"ד בב"ק שם ובזה מבוארי' ד' תוס' בשמעתין: אלא דצריך ביאור עדן בחייב את הזכאי מאחר דמה שעשה עשוי א"כ הרי היה חייב לשלם ומאי הו"ל למעבד ולמה יפטר הדיין לרבנן וצ"ל כיון דידע שטעה א"כ לא היה יכול לכפותו לשלם ומעצמו בלא כפיי' אם שילם איהו אפסיד אנפשי' וצ"ע: ודע דלמ"ש הרי"ף דקו' הש"ס בבכורות היה מי נימא דר"מ גם דיין מחייב מדינא דגרמי מיושב קו' תוס' בבכורות למה לא מקשה הש"ס אמתני' קמא מי שאינו מומחה וראה הבכור דישלם מביתו הרי תנן סתמא כר"מ ולד' הרי"ף א"ש דהתם פשיטא דמשלם לר"מ משא"כ בדיין הא גופא תמוה להש"ס וכי גם בדיין חייב ר"מ: אלא דאכתי קשה אמאי איצטריך בב"ק לאתויי ברייתא דמחיצת הכרם ולא מייתי ממתני' דבכור דע"כ מוכח מנה דר"מ דסתמא כוותי' אתיא ס"ל דינא דגרמי ונ' דכל זה אי מתני' בדוקין שבעין מיירי ומצד הדין חייב הדיין משא"כ אי מתני' במום קבוע הניכר גם לאחר מיתה ומ"מ יקבר מטעם קנס וכאידך דר"מ א"כ אין כאן רמז כלל דאית לי' לר"מ דינא דגרמי: ועפ"י דברינו כבא בס"ד לד' הרמב"ם שנחלקו בפירושו הכ"מ עם הרשב"א והטור דד' הכ"מ דהרמב"ם מודה דאפי' בטועה בדבר משנה אם נשא ונתן ביד חייב והרשב"א בתשו' והטור הבינו מדבריו דבטועה בדבר משנה גם נו"נ ביד פטור וכן כ ממה שחלק הרמב"ם בטועה בשיקול הדעת בין נו"נ ללא כו"נ ובטועה בדבר משנה לא חולק ש"מ דבטועה בדבר משנה בכל ענין פטור ואמנם טעמא בעי ונ' ד' הרמב"ם דלא כמ"ש התוס' בשמעתין דרב המנונא דמותיב על רב ששת בלא נו"נ ביד מיירי דתק' לישני לי' מתני' בנו"נ ביד דמשום מומחה הוא דפטור אבל משום טועה בדבר משנה חייב א"וו אפי' בכו"כ פטור טועה בדבר משכה ודאמר לאו כלום עבדת היינו משום דלא נתכוין במה שנו"נ להזיק דבשעה שנו"נ הרי לפי דעתו לא היתה ראויה כ"א לכלבים: ועתה כבא לבאר מ"ש הרמב"ם דבאינו מומחה אפי' לא כו"כ ביד אם אי אפשר להחזיר חייב לשלם והק' הכ"מ דזה נגד ד' הרי"ף שכ' בהדיא דלא שייך בדיין דינא דגרמי ויותר מזה היה לו להקשות דמאחר דקיי"ל כר"מ דבלא כו"כ יכול לחזור א"כ לימא ליה הא אילו הוה קמן הדרנא בי השתא כמי לאו כלום עבדי וכקו' דרב המנונא וכ' ד' הרמב"ם דהא דלר"ח לא אמרי' בדיין דינא דגרמי ה"ט כמו"ש הרי"ף דא"כ ימנע כל דיין שאינו מומחה ולהורות ואמנם עכשיו דאמרי' דכ"ז שלא כו"כ יכול לחזור בו למה ימנע הרי א"צ לישא וליתן ביד וא"כ ק' ק' הרא"ש מאי קאמר הש"ס האי מאן דבעי למידן דינא וליפטר יטול רשות הרי בלא"ה פטור אם לא נו"נ אלא ש"מ דמ"מ אי לא מצי תו לחזור חייב לשלם משום דינא דגרמי וכה"ג לא שייך סברת הרי"ף דהדיין ימנע מלדון דהא וודאי לא שכיח שיבא לחזור אחר זמן זמנים כשאינו יכול לתקן ועד"ז הי' קו' רב המנונא דכלפי שאמרנו עלה דהך מתני' לימא ר"מ הוא ומשנינן דמיירי בנו"נ ביד בא רב המנונא ואמר דמ"מ ע"כ ר"מ דמאחר דטועה בדבר משנה חוזר אפי' בנו"נ ביד נמי פטור אא"ב ר"מ הוא לאחר שהאכילה לכלבים מיהת חייב דשוב אינו יכול לחזור ושייך דינא דגרמי אבל לרבנן לימא לי' לאו כלום עבדת וש"מ לר"מ דקיי"ל כוותי' אם אינו יכול לחזור בו לא מהני האי דאילו הוה קמן הדרנא בו: ועתה נבא בס"ד לד' הרי"ף לפי מה שהציע הרא"ש דבריו והשיב עליו והנה טרם נבא לקו' הרא"ש צריכין אנו לדקדק ע"ד הרי"ף דמ"ש דבסוגי' דבכורות מוקמי' מתני' כרב חסדא בנו"נ ביד אין לו מובן דהיינו משום דלא מוקמי' מתני' כר"מ ואמנם למאי דקיי"ל כר"מ לא מוקמי' מתני' בנו"נ אמכם הרי"ף סמך על מ"ש בסוף הסוגיא ע"ד הגאון דבדיין לא שייך דינא דגרמי וא"כ דברים אלו היה לו להקדים תחלה ונ' דכוונת הרי"ף ע"ד תוס' בבכורות שם וע"ד שבארנו לעיל דק' קו' תוס' למה לא מק' הש"ס גם אמתני' דאינה מומחה שראה לימא סתמא כר"מ א"וו דהך סתמא וודאי מוקמי' לה כר"מ דקיי"ל כוותי' ובדיין דווקא הוא דמק' הש"ס לימא ר"מ היא וכלומר אטו גם בדיין דן ר"מ דינא דגרמי ומשנינן לא היא כ"א מתני' בנו"נ ביד וכרב חסדא: ועתה נבא לקו' הרא"ש אטו סכינא חריפא פסקה למשנתינו דבאינה מומחה מה שעשה עשוי ובמומחה חוזר הדין נ' דמתני' גופא אשמעי' הא מלתא דברישא תכן ואם מומחה לב"ד פטור ומייתי עלה דר"ט ואטו ר"ט לא ידע למשנה זו א"וו ר"ט הוה סבר דהא דמומחה פטור משום דמצי למהדר אבל כאן בפרה שכבר האכילוה לכלבים ולא שייך חזרה גם מומחה חייב וא"ל ר"ע לא היא כ"א מומחה בכל גוונא פטור: