ליקוטי חבר בן חיים ד קלא

וטיהר הדיין ועירב בה הכתן ואחר חשיכה נודע שהיא טמאה ומ"מ כיון דבין השמשות היתה ראויי' לאכילה הוה ליה סעודה הראויי' ומה שעשה עשויי וסיפא מיירי בכהן ששאל על טהרות אם טהורין הם ואם יאכלם והא רשאי לאכול אחרי' תרומה בזול וטיהר אותן הדיין ולאחר שנודע הטעות הרי נפסל גוף האוכל מלאכול תרומה בזול וצריך ליקח חולין ביוקר והיינו ישלם מביתו: באו"ד שערבן ברוב פירותיו יל"ד א"כ מאי מה שעשה עשוי שייך הרי אפי' אינו עשוי ג"כ בטלי ברובא והיה אפשר לומר דאי לאו מה שעשה עשויי היו אסורין מטעם מבטל אי' משא"כ השתא שוגג מקרי עפ"י הוראת החכם והיינו דמק' התוס' דלר"מ אדרבא יאסרו: וע"ד אחר י"ל דהנה הטעם מה שעשה עשוי לרב יוסף כ' רש"י דהבע"ד יאמר להדיין דלמא עכשיו טעית והוראתך הראשונה אמתית וס"ד דאם עפ"י דבריו אלה בטלן ג"כ ברוב יהיו בטלי' דלא מחויב להאמין לו שהם אסורין קמ"ל מה שעשה קודם שנודע הטעות עשוי ולא מה שיעשה אח"כ: והנה לד' הרי"ף דדווקא אם הדיין חייב מה שעשה עשויי לרב חסדא ל"ש לר"ח תי' התוס' כלל דהרי מה שעשה עשוי הוא מטעם רוב וישלם מביתו מטעם מיעוט ונ' לד' הרי"ף אליבא דר"ח ה"פ הדיין עיכוב הטהרות ברוב ובטילין אף לאחר הטעות ומ"מ הבעה"ב יכול לומר לו מאן יימר לו דבטעות ערבן והן בטלין דלמא במזיד עירבתן ואינן בטילין ומעתה קח לך הפירות לדעתך ותן לי דמיהן והיינו מה שעשה עשוי הפירות בטלין ומ"מ ישלם מביתו ואין הבעה"ב צריך לסמוך עליו: באו"ד למאי דס"ד ממ"ש התוס' למאי דס"ד ולא כ' לר"כ ורב ששת דשמעתין דלא מוקמי למתני' בנשא ונתן ביד וא"כ ע"כ מוקמי מתני' כר"מ כ' דמ' להו דהא דפליגי ר"נ ור"ש על ר"ח היינו דס"ל דמה שעשה עשויי אפי' בלא כו"נ ביד ומ"מ לא מוקמי מתני' כר"מ כי אם דסיפא וישלם מביתו מודו דמיירי בנו"נ ביד והיינו דכ' למאי דס"ד דמתני' ר"מ ומעתה אין כאן דוחק במ"ש תוס' דרישא לחוד וסיפא לחוד דהרי גם לר"כ ורב ששת רישא לחוד וסיפא לחוד: באו"ד דעל פי חכם ולא נימא כיון דהנאת הביטול נוגע לחכם דאם לא יתבטלו יהיה חייב לשלם א"כ לא נימא דבטילי' דאטו החכם צוה לו לערב ולמה יפסיד החכם במה שעשה הבעה"ב מדעתו: רש"י ד"ה במומחה כ' הסברא דהמומחה יביא ראי' לדבריו דהרי הוא גמיר וסביר ויברר טעותו משא"כ האינו מומחה דלא סביר וצריך לומר דבפעם ראשונה כשכחה גמרתו ממנו יאמר לו הבע"ד דלמא עכשו אשתכח גמרתך מנך: אמר ר"נ מבואר מל' זה דר"כ לא פליג אדרב יוסף כ"א בא לפ' ופי' ואמר דרב יוסף מוקי למשנתינו במומחה דמיירי מדיינא שדנין גם דיני נפשות ומוקי למתני' דבכורות באינו מומחה כדתני בהדיא ומ"מ לאו במומחה תליא מלתא כ"א בגדול מחזיר אותו דאל"כ גם למומחה יכול לומר דלמא עכשיו טעית ומ"ש רש"י דלמומחה אינו יכול לומר היינו לס"ד אבל למאי דמסיק ר"נ גם במומחה בעי' גדול מחזיר וגם באינו מומחה מהני גדול מחזיר: אמנם מד' תוס' ד"ה כאן במומחה א' דבאינו מומחה לא מהני גדול מחזיר מדכ' על מר זוטרא הא מומחה הוה ולא כ' הא רב יוסף גדול היה ולא מסתבר דקו' תוס' לס"ד דרב יוסף דהרי אפריך ממתני' וטעמא בעי למה באינו מומחה לא מהכי גדול מחזיר והי' נ' ראי' מזה לד' הש"ך דבאמת הדיין צריך בעצמו לחזור בו ואם אינו מומחה ואינו משיג דברי הגדול אין חזרתו חזרה אלא אכתי תי' התו' אינו מובן שכ' בי"מ דבעי' סמיכי ולסברת הש"ך מה לי סמיכי או לא סמיכי וכ' דלכאורה קו' תוס' אכולא מילתא דרב יוסף גם אמה שאמר אי קבלוך לא תשלם דמ' עכ"פ מה שעשה עשוי ואמאי וכ' דבאמת אהך לא ק' לתוס' דכיון דקבלוהו עליי' ונתרצו בדינו כיון שגמר דינו נסתלקה קבלתם ושוב אין לו רשות לדון ביני' ואמנם אם לא קבלוהו הוא דק' לתוס' כי היכי דדנם פעם א' בע"כ גם עכשיו ידונם בע"כ וע"ז כ' תוס' כיון דלא הוה סמוך אינו יכול לדון כי אם יבא בע"ד לצעוק לפניו משא"כ עכשיו שכבר קבלו שניהם דינו והוא נודע על ידי רב יוסף שטעה ע"כ ישלם מביתו ואין לו כח להוציא מא' מהם בע"כ: והנה הרי"ף הביא ביאור ד' רב יוסף ור"נ ומאחר דהרי"ף פסק כרב חסדא לאיזו צורך ביאר ד' ר"נ ונ' דבא להשיב ע"ד הגאון שהביא בסוף הסוגי' דפסק דכל הטועה בשיקול הדעת אינו חוזר דמאחר דקיי"ל ר"נ ורב ששת הל' כר"נ בדינא ומאחר דלר"נ אינו מומחה אפי' בשיקול הדעת לפי פי' הרי"ף וגם מומחה אם אין גדול מחזירו פטור מלשלם הו"ל למפסק כר"נ דבשיקול הדעת ג' חלוקי' והביא להרי"ף לפ' ד' רב יוסף ור"נ אפכא מד' רש"י חדא כמ"ש הר"ן בחי' משום קו' תוס' ממר זוטרא ולהרי"ף א"ש דאדרבא משום דרב יוסף היה גדול ממר זוטרא וסתר דבריו ומר זוטרא מומחה היה ולא יכול לחזור ומשו"ה היה חייב לשלם אי לא קבלוהו ובר מן הדין לד' הרי"ף ד' ר"נ ורב יוסף א' הן ו"נ ביאר כוונת רב יוסף דאינו מומחה חוזר ומומחה בכ"ג בשיקול הדעת אינו חוזר אלא דבמקום גדול הימנו משלם: ואמנם הרא"ש הק' א"כ למה ר"ט פטור מלשלם כיון דר"מ וחכמים גדולים הימנו ונ' דבאמת הרי ר"ט טעה בדבר משנה וא"כ שפיר היה יכול לחזור אלא דבאינו מומחה אפי' אם טעה בדבר משנה היכא דאי אפשר להחזיר משלם וכמ"ש הרי"ף בבבא רביעאה אבל מומחה פטור כה"ג מטעם כיון דאלו הוה פרה קמן ומ"מ ל"ק קו' רב המנונא לימא לי' טעם בדבר משנה כיון דבאמת אי לאו מומחה הוה לא מהני טועה בדבר משנה משא"כ לרב ששת דתליא בדבר משנה לחודא שפיר פריך רב המנונא: טועה בדבר משנה כ' רש"י סתם משכה באלו טריפות ויל"ד א"כ לאיזו ענין הביאו חכמים ראי' מתודוס הרופא לסתם מתני' ונ' דבאמת גם ר"ט ידע להך מתני' אמכם כ"כ בסוגי' דדינא דגרמי דבלא"ה ק' מנ"ל לר"ט להוסיף על הטריפות שלא קיבל מרבותיו א"וו ר"ט חשש לה לנקבי בני מעי' כדרך שאמרו גבי יצאו בני מעי' דאם היפך בהן טריפה ומ' לי' דמתני' דניטל האם מיירי בניטל בידי שמים ע"י חולי וכיו"ב והתם תנן כשירה ור"ט בניטל בידי אדם הוא דהטריף וע"ז מייתי רבנן מתודוס הרופא דאפי' בידי אדם אין חשש דאומן