ליקוטי חבר בן חיים ד קכט

דעביד משיכה במקצתה סמיך דעתי' אי עביד בכולה לא כ"ש דסמיך דעתא: בענין ההוא דאמר לחברי' רש"י אי מזביננא ובשקנו מידו והריטב"א השיב דמ"מ הוה אסמכתא ותי' באומר קני מעכשיו כ' דהריטב"א מחלק בין מעתה למעכשיו דבמעתה ר"ל אם יהי' התנאי הזה יקנה מעתה וזה הוה קנין דברים משא"כ אם אמר לו מעכשיו יהא שלך ובלבד שיתקיים התנאי כגון זה לא הוה קנין דברים: הק' הכ"מ על הרמב"ם דפתח בתרתי הדחה וכיגוב וסיים בהדחה לחוד ותו עכבת יין דמתני' ל"ל וכ' דבחדא קו' מתרצא חברתה דדווקא עכבת יין מעכב בדיעבד וא"כ בלא הדחה דאיכא עכבת יין אסור משא"כ אם הדיח אף דלא ניגב עכ"פ עכבת יין אין כאן ומותר דיעבד: מ"ש הראב"ד ע"ד הרמב"ם בקנשקנין והוא שהתחיל למשוך ותמה הכ"מ נ' כוונת הראב"ד דהא דאוסר הנכרי בקדם פסק על הישראל היינו דווקא לענין היין שהתחיל הישראל למשוך מהחבי' אחרי כן אבל היין שכבר הוא בקכשקכין של ישראל אינו אסור שכבר נמשך: בענין קמא קמא בטיל פ' השוכר מתני' יי"נ אסור בכ"ש נ' הכוונה דל"ש שיעור ביי"נ כיון דלא כ' בי' אכילה כ"א לא ידבק בידך מאומה וכ"כ הר"ן לקמן במתני' דאוסרין בכ"ש ועיי"ש: שם ומים במים אולי י"ל דס"ד יין ביין אוסר בכ"ש דמצא מין את מינו וניעור ע"ד שכ' הר"ן בנדרי' דכל כמה דאיכא טפי מחזק א' את חבירו אבל במים מאי חיזוק שייך קמ"ל דל"ש: שם יין במים ומים ביין מהאי כפילא יש קצת ראי' לד' הראב"ד הביאו הריטב"א בשמעתין דמים ביין כיון שהמים פוגמי' היין לא אסרו ומעתה יין במים כל כמה דמפיש יין אי טפי עדיף משא"כ במים דווקא בנו"ט לשבח אבל לא לפגם: רש"י ראשון בטל ומותר בהנאה נ' דדייק לי' הכי מברייתא דלעיל המערה מחבית לבור דתניא קילוח היורד אסור ולמה לא נימא ראשון בטל אלא ש"מ דביטול לא מהני כ"א להנאה והתם בשתיי' קמיירי: בענין קו' הריטב"א על כ"ד ממשפך צ"ע למה לא קרא משפך התירא לגו אסורא וצ"ע: רש"י ד"ה ראשון התם בנפל בב"א נ' דמכאן דייקו תוס' דלרש"י אפי' ביותר מס' אמרי' ראשון בטל דאל"כ הוה מצי רש"י לתרוצי דהתם מיירי בדאיכא יותר מס' אלא ש"מ דלרש"י ל"ש: רש"י ד"ה א"ל רב דימי בסוה"ד ולקמן פסקי' ואין להק' דלמא התם ג"כ בהיתירא לגו איסורא דווקא י"ל דהא בהדי טבל נקט לה ובטבל ל"ש: י"ל דרב יצחק ור"ד בניצוק פליגי אליבא דר' יוחנן ר"ד לי' בי' ניצוק חיבור ואפי' בחבי' אמרי' ראשון בטל משא"כ רב יצחק ס"ל ניצוק חיבור ובעי' צרצור דווקא דמקטב קטופי: רש"י ד"ה תהו מי אמרי' רואין והמים רבין כ' ד' רש"י דהיין היה שוה בשוה בכל כוס היה ג' רביעי' מים ואי אמרי' רואין הו"ל מים רובא ואי לא אמרי' רואין אין במים כדי לבטל: בענין מב"מ פ' השוכר שלא במינו בנו"ט לכאורה למאי הל' נקטו להא וכ' דלדיוקא נקטי כי היכי דלענין נו"ט כל האי' שוין ה"ה לענין משהו מין במינו כל אי' שוין וע' בריטב"א שהק' דלימא רב ושמואל הל' כר"י ותי' דר"י לא קאמר כ"א לענין קדשי' וטהרות ולכאו' גם בכסוי הדם קאמר ר"י וצ"ל ג"כ מצוה שאני: כ' הריטב"א דאולי ר"י ורבנן ל"פ כ"א מדאוריי' ורב ושמואל סברי דמדרבנן גם רבנן מודי ויל"ד דא"כ מאי תני' כוותי' דרב ושמואל דלמא הך בריי' כר"י ס"ל וצ"ע: גמ' זה הכלל לאתויי טבל צריך ביאור היכי מרבה לי' לטבל בזה הכלל וכ' דתנא ה"ק דלא תימא באי' שהלכו בהן בתר משהו לא שני לן בין מינ' לאי"מ דמשהו אפי' באינו מינו עכ"פ איכא קמ"ל דלא היא כשם שביי"נ לא אסרו במשהו כ"א במינו ה"נ בכל דוכתי דאסרי במשהו כגון טבל דווקא במינו הוא דאסרי לא זולת: תוס' ד"ה חוץ מטבל כ' כוונת תוס' דיש ראי' מכאן לד' ר"ת דיי"נ היינו יי"נ ממש דאל"כ למה לי לר"י למנקט יי"נ הרי גם במים במים דינא הכי אלא ש"מ דבא לאשמעי' דדווקא יי"נ ממש הוא דבמשהו דומי' דמים: בענין אוסרין בכ"ש פ' השוכר נ' דנקט תנא אסורין בכ"ש לאשמעי' אף דלענין אכילה בעי' כזית דווקא לענין אי' הנאה לא בעי' שיעורא: תוס' ד"ה אלו אסורי' בסוה"ד וכולא שמעתא דטפת חלב כ' דרש"י השמיט ראי' זאת דלמא תנא דטפת חלב ס"ל בב"ח מותר בהנאה: וכ' הר"ן דצפורי מצורע מחיים מיירי וצ"ע לר' יוחנן בקי' דס"ל שחיטה אוסרתן מא"ל ובאמת תוס' בזבחי' כ' דמיירי בצפור דרור דאפי' לאחר שחיטה חשוב: בענין יי"נ שנפל לבור פ' השוכר יי"נ שנפל לבור יל"ד בשלמא לרב דימי דמוקי מתני' דיין ביין בהיתירא לגו אי' תנא הך לאיסורא לנו היתירא וע"ד שתי' רש"י לעיל אבל לדידן דלית לן דרב דימא הך מתני' ל"ל וצ"ל משום רשב"ג נקט לה ומעתה אפשר לומר דדווקא ביין ביין פליגי ת"ק ורשב"ג אבל בחבי' גם ת"ק מודה והיינו דמחלק רב בין יין ביין לחבי' בחבי' דס"ל ה"ל כת"ק ואמנם משום שאינו מבואר כן בדת"ק בהדי' אמר רב. הל' כרשב"ג: