ליקוטי חבר בן חיים ד קכח

דגם ר"מ מודה דאינו לוקה על כיו"ב דבעי' ואכלה אבל מ"מ משם נבילה לא נפיק ואסור עליו מדאוריי' כמו חצי שיעור דלא מקרי ג"כ אכילה ואסור מדאוריי' ולפי"ז הוה אפשר לומר דהא דאמרי' כל אי' אין לוקין עלי' אלא כדרך הנאתן ונסתפקו תוס' ע"א י"ב ע"ב אי אסורין מ"מ מדאוריי' או לא הענין הזה תלוי' בפלוגתא דר"ש ור"מ דלר"ש אין כאן אי' דאוריי' כלל כ"א דרבנן ולר"מ הוה דאוריי' וכמ"ש: תוס' ד"ה מכלל לכאורה היה אפשר לומר דתנא דשמן ודלקמן עד שלא יגעיל לית לי' סתם כלי' אב"י וכן הרמב"ם בחבורו לא ס"ל הך דסתם כלי' אב"י וא"כ אין ראי' כלל: תוס' ד"ה ואידך דרבנן דפסחי' היינו ר"ש יל"ד א"כ אמאי לא ילפי' שוב גם טע"כ מגיעולי נכרים כי היכי דילפי' פגם פורתא וצ"ל דכל כמה דלא ידעי' טע"כ ממשרת מסתברא מאחר דהאי' בעינו לפגם גלי קרא בנבילה דשרי מהי"ת יהא טעם חמור מעיקר וע"כ אמרי' גיעולי נכרי' חידוש ולא ילפי' מכי' כלל אבל בתר דידעי' ממשרת טע"כ שוב מסתבר טפי לחלק בין פגם רבא לפורתא מדנימא גיעולי נכרי' חידוש: תוס' ד"ה תיקו י"ל דלעולם י"ל טעמא דר"ש דמודה בשאור משום דראוי לחמץ וכ"ת מאי מק' מגריסין היינו משום דגם התם לכשיצטנן יהא משביח אלא דלא מסתבר לחלק בכך והיינו תיקו: תוס' ד"ה ר"ש לטעמי' בסוה"ד אבל היכא ואין להק' הא גם כאן שייך טע"כ לא היא דכיון דלר"ש אין מצטרפין אין כאן טע"כ כלל: תוס' ד"ה ההוא עכברא שרה יום או יומים כוונת תוס' דלפי ראות עינינו ע"כ נשרה יום או יומים וכן מורה ל' הרא"ש: שם גמ' ועכברא אשבוחי משבח ר"ל דאי טעמא דלא לשבח ולא לפגם שרי א"כ י"ל דגם עכברא אינו פוגם ואינו משביח: תוס' ד"ה ה"ל נטלפ"ג ליטעמי' קפילא כ' דקו' תוס' אמאן דמשער בס' ואמאי לא נתן לטעום לקפילא ותפשוט ספיקא דרבא וע"ז תי' וכו': שם בסוה"ד ונ"מ כשאינה בת יומא כוונת דברי' דבעכברא לא נ"מ מידי מאחר דאסור מספק וא"כ רק לקדירה ב"י נ"מ: אלא דיל"ד דבפ' אין מעמידין ל"ח ע"ב כ' תוס' דס"ס דסתם כלי' דא"כ ב"י דלמא בשלו בה דבר פוגם מ' דבדבר פוגם לא בעי' אינו ב"י וצ"ל דדבר פוגם שכ' שם תוס' היינו כחומץ לתוך גריסין: בענין נכרי מעביר מ' השוכר מתני' עם ישראל ולא תנן לישראל לאשמעי' דאפי' בסתומות בעי' ישראל בהדי נכרי' דהרי מתני' בסתומות מיירי: רש"י ד"ה בחזקת המשתמר כוונת רש"י ע"ד שכ' תוס' דקו' הש"ס היה משום דחזקת המשתמר לישנא יתירה ש"מ דבעי' איזו שימור ואמנם מ' לי' לרש"י דמ"מ די באם לא הודיעו שהוא מפליג, ואי בחותם תוך חותם מיירי לא שייך עלה ואם הודיעו שהוא מפליג: רש"י ד"ה בקפנדריא דרך קצרה דאם אין כאן דרך קצרה כיון שיודע הנכרי שנכנס לעיר הו"ל יודע שהוא מפליג: גמ' כולה רשב"ג וכ"ת דלמא באמת כולה רשב"ג קתני לה וצ"ל דא"כ למה אכפל רשב"ג לאשמעי' כל הכי זמני בשלמא אי סתמא היא סתים לן תנא כרשב"ג: תוס' ד"ה והאדנא מ"מ איכא למיחש לשתומא וא"כ כיון דאיכא למיחש לשתומה למאי נ"מ ה"ל כר"א וצ"ל דבחותם של טיט עכ"פ דלא חיישי' לשתומא הל' כר"א: בענין זונה נכרית פ' השוכר רש"י יצרא דיי"נ כ' רש"י לנסוכי כוונת רש"י דמשום סתם יינם באמת אסור דמגו דחשידי אבנותי' כ"ש אסתם יינם ורק משום ניסוך לא חיישי' ומותר בהנאה: תוס' ד"ה פתחי חביתי טובא ע' רש"א ומד' תוס' שכ' דל"ג טובא מ' דבלאו טובא ג"כ איכא ס"ס: רש"י ד"ה הוה ס"ס בסוה"ד היכי דמליא טומאה כ' מד' רש"י דאי לא מליא טומאה הוה ס"ס ואף דאין ספק א' מתיר יותר מחבירו דבשלמא ביין ספק ראשון מתיר אפי' בשתיי' ושני רק בהנאה מתיר אבל בטומאה לא ש"מ דרש"י לית לי' האי כללא: ותו יל"ד מד' רש"י דלא בעי' יוכל להתהפך דהרי כאן אם אתה מהפכו גם ביי"נ לא הוה ס"ס דאי נגע ממילא נכרי נגע אמנם למ"ש הש"ך בשם הרמ"ע דהיכא דידעי' איזו ספק הוא ראשון לא בעי' יוכל להתהפך א"ש: תוס' ד"ה ההוא פולמוסא דמ"ש גבי גנבי לכאורה יש לכוון זה בקו' הש"ס וה"ק אי לא תימא רובא דאתי בהדי פולמוסא ישראל נינהו א"כ הוי וודאי נכרים: גמ' השתא טהרותיו טהרות כ' הכוונה דגוי מרתת טפי מישראל אא"כ מבואר דלמסקנא דקיי"ל כר' יוחנן גם בישראל חשוד אמרי' מרתת וצ"ע רפ"ק דחולין בסוגי' דישראל מומר מבואר דבכותי הוא דאמרי' מרתת אבל לא בישראל מומר ונ' דהתם דמדינא צריך לבדוק לו הסכין וכיון דרואה דנותנין לו לשחוט בלי בדיקת סכין אף הוא סבר שאינו חשוד בעינינו: גמ' אנא דאמרי כרשב"ג וק' אי רשב"ג כרב ס"ל למה נקט למעלה מגגו הו"ל למנקט בצד גגו ונ' דנקט הכי לדייק דאם הוה אפכא דגנו של ע"ה למעלה מגגו של חבר לא בעי' ידו מגעת דאפי' אינה מגעת אסור דמצי לאשתמוטי דנפל מידי לתתאה: בענין משיכה פ' השוכר מתני' המוכר יינו דס"ד מתני' בסרסור ומשו"ה בעי' פסק אבל המוכר יינו סמיך הנכרי דעתו אשער שבשוק קמ"ל דאפי' ביינו בעי' פסק: תוס' ד"ה אמר אמימר לכאורה אפשר לומר דעיקר מלתא דאמימר דלא תימא אמשיכה לא סמך דעתי' דגוי קמ"ל דסמיך: ועד"ז כבין ד' תשובת הגאוני' שהביא רש"י דהרי התם באמת לא עביד משיכה בכולא אלא מדחזינן דאפ"ה כיון