ליקוטי חבר בן חיים ד קכה

ומ"מ י"ל דלרבותא נקט ופרעי בשמינית דס"ד שיהא פירות שביעית בכלל קדושת שביעי' וכד' רב ששת לקמן קמ"ל דשרי: רש"י ד"ה כנגדו באתנן המעיי' בריטב"א ימצא כי תוס' נתקשו ע"ד רש"י דלדבריו אם היו הפירות שמינית כבר בעולם לשתרי כמו באתנן אמנם כ' ד' רש"י דבאמת באתנן אם אמר בטלה זה והיה כבר בעולם אסור ומה שלא פי' רש"י כן דפי' ואח"כ נתן לה לפי פשוטו הוא כמ"ש רש"י ור"י הוא דיליף מהתם גם עד"ז דאפי' אמר לה הבעלי בטלה ואפי' היתה האם עומדת בחצירה רק שהטלה עדן לא נולד אתננה מותר אבל מאחר דענין זה יתבאר לקמן בסוגיין קיצר רש"י כאן: תוס' ד"ה יאות בסוה"ד כ' דכוונת דבי ר' ינאי היה כדי שיאכלו עניי' אחר שביעית פירות שאין עלי' קדושת שביעית: שם תוס' ד"ה והא מחסרא יל"ד לההיא ע' פי' דברי' בחי' מוהר"ם לובלין: רש"י ד"ה זונה נכרי' מד' רש"י אלו מ' לי' להריטב"א דרש"י ס"ל דסוגיין לכ"ל אבל למ"ש תוס' ההוא תי' ע"כ לר"ל קאי עיי"ש ד"ה בזונה נכרי': שם תוס' כגון דקאי ע' רש"א ודבריו ק' להולמן דמאי רבותא שייך טפי בזונה נכרי' מבישראלי' דקאי בחצירה וכ' דבשלמא להאי תי' דזונה נכרי' ל"ק לתוס' דלפלוג בין ישראלי' לנכרי' משום דרישא נתן לה ואח"כ בא' מיירי בין בישראלי' בין בגויה לא רצה לאוקמי' סיפא דווקא בישראלית משא"כ למאי דמוקי סיפא דקאי בחצירה אבל רישא נתן לה לא מיירי בהא כלל שפיר ק' להו דלוקמי בריי' קומיי' בלא קאי בחצירה: בענין רוצה בקיומו פ' השוכר שכרו לשבור ביי"נ הנה בפ' אין מעמידין פליגי ברוצה קיומו ע"י ד"א פי' דלא אכפת לי' באי' כלל כגון לסמוך כרעי המטה בחרס הדרייני דמה לי חרס הדרייני מה לי חרס אחר משא"כ כאן דמטעם שיש כאן יין שכרו ורוצה בקיומו ע"י עצמו ואפי' מאן דשרי התם אסר הכא וכן מאן דאסר התם שרי הכא משום דלמעוטי תפלה שפיר דמי: תוס' ד"ה אין עודרין ע' רש"א וכפ' בקיצור לכאורה י"ל דנהי דחליפי אי"ה מותרין מ"מ אסור להחליף וא"כ ה"ה י"ל דלהשתכר אסור ושפיר הוה מייתי מאי' כלאי הכרם ליי"נ אא"כ לא פריך הש"ס מידי וע"כ צ"ל דאפי' שרי להשתכר באיה"נ וע"כ ממקיים אמקיים מק' וכיון דממקיים מק' ועיקר מקיים בכלאי זרעים כ' מהי"ת נימא דהך בריי' בכלאי הכרם ונידוק מנה דכלאי כרם נוהג בשל נכרי' מאחר דמצי' לאוקמי' בזרעי' ובא"י דאין קנין לנכרי ולא תידוק מנה כלום, זה פי' ד' תוס' ותו"ד רש"א ע' ותמצא: ותבא עלי' ברכה נ' דה"ק לי' את מבעית לך אי דיעבד שכרו מותר ואני אומר לך דלמעוטי תפלה אפי' לכתחלה שרי: בענין דמי ע"א ביד נכרי פ' השוכר תוס' ד"ה מסתברא כל שאתה מהייה לכאורה י"ל דבתר קרא דוהיית חרם דדרשי' חליפין לאיסור כ' כי חרם הוא ד' ולא חליפין ואמנם התם לא כ' אל ביתך וא"כ י"ל דידך דבא אל ביתך חליפין אסורין וע"א ביד נכרי חליפין מותרין אא"כ מאי מק' הש"ס פ' ר' ישמעאל אמ"ד חליפי חליפין מותרין ההוא חרם הוא מאי עביד לי' לימא למעוטי חליפי ע"א ביד נכרי ואמנם א"כ הוה מלתא דר"נ אליבא דתנאי דתנאי פליגי התם בחליפי חליפין ומ"מ למסקנא י"ל כן וא"צ לומר למעוטי ערלה וכלאי הכרם והשתא א"ש דפסק הרמב"ם כמ"ד חליפי חליפין אסורין אף דקיי"ל ב' כתובין אין מלמדין דלמ"ד חליפי חליפין אסורין מפיק לחליפי ע"א ביד נכרי: תוס' ד"ה תניא נמי הכי והריטב"א כ' דעכ"פ משום ברירא נגעו בה דלמ"ד אחין שחלקו לקוחות דאין ברירה הו"ל חליפי ע"א של ישראל ודבריו תמוהי' דמה"ט מסקי' בקידושין דירושת הגר דרבנן וכ"כ הר"מ והר"ש בפי' המשניות מ' דמאי שם: ודע דאליבא דר' דס"ל מכירת ע"א הוה ביטול פשיטא דלא תפסי דמי כי קמבעי' לרבנן טעמא דר' משום דקיי"ל דמי ע"א ביד גוי מותרין ע"כ משום דמכירה הוה ביטול ובהא גופא פליגי רבנן עלי' דר' משום דס"ל דמי ע"א ביד גוי אסורין או דלמא נהי דדמי ע"א מותרין לרבנן מ"מ ס"ל דמכירה לא הוה ביטול: בענין גר תושב פ' השוכר דפלח מבטל כ' דמאחר דקיי"ל עובד לפעור מבטל מרקוליס א"כ לאו משום דחזר בה מהכי הביטול כ"א מגזיה"כ כדילפי' מפסילי אלוהיהם ואמנם י"ל דאעיקר דבעי' הוא שיהא למבטל מיהת איזו אלוה או דלמא ילפי' מדשמואל דדרש פסל מאלוה וא"כ דווקא לישראל לא נתנה תוכה כח לבטל: לא ליתן רשות ומ"מ צ"ע הא תנא כל דבר וצ"ל דהיינו לחומרא משא"כ לבטל דהוא לקולא ואהא מייתי הש"ס מהך דרב יודא דהתם לחומרא וס"ד דהוה בכלל שאר כל דבר הרי הוא כנכרי והשיב לו ר"י דלהחיותו בעי' גר תושב לא זולת וע' ה' מאכלות אסורות פי"א קו' הלח"מ על הכ"מ והיא פלא והי"ת דהאי אבדרנא היה מאומה שלא עבדו ע"א וכי היו כלל בימי רז"ל אומות שלא עבדו ע"א: בענין שמא יחזור וימכרנו פ' השוכר (לחנוכה תר"ם) שריא רבא ויל"ד א"כ לא ידע רבא מבריי' מ"מ הרי רבא גופי' קאמר במ' קידושין גבי צפורי מצורע לא אמרה תורה שלח לתקלה ומה בין זה לשמא יחזור וימכרנו והנה בצפורי מצורע יש לחלק קצת ולומר דמאחר דקראי סתרי אהדדי מסתבר לאוקמי כל צפור טהורה לרבות המשולחת דמהי"ת נימא דאמרה תורה שלח לתקלה אמכם מצינו כיו"ב פ' כל הבשר גבי שילוח הקן אלא דהתם רב אשי מרא דשמעתא ואולי רבא מג"פ לא תבשל יליף אמכם תוס' פ' גי"ה בסוגי' דמכריזין כ' דהא דשמא ימכרנו רק מדרבנן דמה"ת הרי מותר הישראל לוקח דאזלי' בתר רובא וא"כ מאי שלח לתקלה איכא והיה אפשר לומר דהתם הוה בשעת שילוח ס' השקול אם ישראל או גוי יצדנו משא"כ במכרו לגוי אטו ידעי' כלל שהגוי