ליקוטי חבר בן חיים ד קכד

ממתני' דשכרו סתם אסור וטעמא מאי משום דמיירי בפועל אשר כל אומנתו מלאכת היין וכמ"ש ובשלמא אם גם סתם יינן בכלל האיסור היינו דאפי' שכרו סתם שכרו אסור דמאחר דמלאכתו מלאכת יין ממילא שכרו לעשות ביי"נ אבל אי בעי' יי"נ ממש דווקא מהי"ת נימא דאם שכרו סתם שכרו ליי"נ דלמא לסתם יינם שכרו אלא ש"מ כר"ח: וי"ל בזה קו' הריטב"א על ר"ת דמפ' הא דיי"נ אוסר בכ"ש ביי"נ ממש דווקא והק' הריטב"א מ"ש ממתני' לא היא מתני' הכי דווקא וכמ"ש: כ' רש"י נכרי ששכר וכ' עוד להריקו מכלי וכו' ומאי בעי רש"י בכ"ז ונ' דלקמן אבעי' לן שכרו לשבור ביי"נ מהו ובא רש"י ליישב מה ראה הש"ס דבמתני' לאו כה"ג מיירי וע"ז כ' דלשבור אינו רוצה בקיומו של היין ואיכא למימר שכרו מותר משא"כ מתני' מיירי בנכרי ששכר ולמאי שכר להריקו מכלי אל כלי או להעביר נמלא דפועל זה רוצה בקיומו ולהכי אסור משא"כ בלשבור: וכ' רש"י עוד ביי"נ ממש קאמר כוונת רש"י דמאחר דמתני' בנכרי מיירי וכל יינו יי"נ למאי נ"מ תנא שוב בהדי' יי"נ א"וו משום דיי"נ ממש קאמר והיינו דאבעי' לן בסתם יינן מהו וכ"ת למסקנא דקיי"ל גם סתם יינן בכלל אמאי הדר תנא למתני יי"נ י"ל משום כחא דהיתירא עדיף כי היכי דלישמעינן דבסיפא גם ביי"נ שכרו מותר: תוס' ד"ה מ"ט י"ל דהש"ס לא רצה מתחלה לתפוש הטעם משום דתופש את דמיו דא"כ ק' אדר"ח דאמר גם בסתם יינם שכרו אסור ומהי"ת יהא סתם יינם תופש את דמיו ובעי לפרושי דהטעם משום אי' הכאה והוה סייעתא לרב חסדא ודחה לה וא"כ טעמא משום תופש וק' אדר"ח ומסיק דמשום קנס וגם בסתם יינם קנסו ואין כאן לא ראי' ולא תשובה לד' ר"ח: ובענין מה דבעי הש"ס למימר דתליא מלתא בתופס דמיו נ' להסביר ע"ד אחר דכל פועל בעת שקיבל חבית יין וכיו"ב מבעה"ב הרי הוא עליו שו"ש כהאי דמצינו בב"ק בהנהו שקולאי דתברי לרב חנן בר רבא חביתא דחמרא ופטר להו רב משום למען תלך בדרך טובים אבל מדינא חייבים נמצא דמלאכת זה של הבעה"ב הפועל עליו שו"ש ובעל שיוציאו מת"י הו"ל כאילו חזר והקנהו לבעה"ב בדמי שכירתו וה"ז דמי השכירות דומים לדמי חליפין: תוס' ד"ה והתנן כדאמר פ' ר' ישמעאל ע' רש"א שהניח ד' תוס' אלו בצ"ע ולי כ' כוונתם דבאו להביא דוגמא לפי' רש"י שהביאו דהחליפין מותרין לכ"ע ולמחליף אפי' חליפי חליפין אסורין ורק בקי' אשה שרי והביאו לזה חליפי שביעי' דאמרי' פ' ר' ישמעאל החליף בשר בדגים יצא בשר ונכנס דגים נמצא הבשר שהוא חליפי פי' שביעית פקע ממנו קדושת שביעית והדגים שהם חליפי חליפין אסורין: תוס' ד"ה בדמי' וי"ל כ' דב' תי' תי' הא' כיון דאין דרך לקדש אשה בפרוטה נהי דבפרוטה ג"כ מקודשת מ"מ אי מקדשה בערלה וודאי דעתה אכל שויה ולא אפרוטה דאפרה ודשלא כד' הנאתן ותו תי' דקנין דאשה להיות בדבר העובר לסוחר דומיא דכסף ואפר ושלא כד' הנאתן לא הוה עובר לסוחר: שם שכרו לסתם יינן מי אמרי' כ' דהש"ס מס' לי' במ"ש הפוסקי' דה"ט דאסרו לסתם יינן בהנאה משום שלא יאמרו דמשום ניסוך גזרו רבנן עליו ואתו למשרי גם יי"נ בהנאה ולפי טעם זה ראוי לגזור גם אשכרן ואמנם יש מי שכ' דהטעם משום דבאמת מיעוט יין נאסר משום ניסוך ומאחר דגזרו בשתיי' חששו באי' הכאה לאותו מיעוט וא"כ התינח ביין עצמו אבל בשכרן למה ניחוש למיעוט וכ"ת דמ"מ הרי השוו אותו ליי"נ לא היא הרי לענין טומאה ג"כ לא השוו אותו וכ"ת שאני טומאה דרבנן הרי גם שכרן דרבנן: שם תוס' ד"ה שכרו ע' רש"א מ' לי' לרש"א דהתוס' כוונו כאן לההוא ינוקא והתם וודאי דיעבד ולענין שכר מבעי' לי' אבל באמת כוונת תוס' למשנה אחרונה דחזרו לומר אין דורכין וע"כ דלכתחלה אסור ומ"ש אי לא ציירא משום דאמת כן הוא: שם תוס' ד"ה אתי לזבולי בנביה דהוה זבל ע' רש"א שמחק תיבת נביה אמכם לדעתי בכיוון נקטו תוס' הך שמעתא דהפוסקי' כ' דגם ר"י לא התיר אלא דיעבד ואמנם תוס' כ' כאן דאנן חיישי' לכתחלה לד' רבנן מ' דס"ל דלר' יוסי אף לכתחלה שרי פי' בזבל דלא דמי לאגוז וכמ"ש תוס' שם דאגוז לא מקרי זוז"ג ומ' להו הכי מדאמרי' בכביה שם דר' יוסי לד' רבנן קאמר ולא אמרי' דלכתחלה הוא דקאמר ר' יוסי וש"מ דמ' להש"ס דר' יוסי אפי' לכתחלה מתיר: רש"י ד"ה כלן נקברין נקט רש"י עץ דווקא והאריך בזה לומר דמסייף וסודר דשם אין ראיה דלמא מבלין אותם ואח"כ קוברין משא"כ בעץ אי ס"ד דצריך לשורפו תחלה א"כ הרי מחוסר שריפה וע"כ כדקאי קברינן לי' וזה תו"ד רש"י: בענין חליפי שביעית רש"י ד"ה יזפי קודם הביעור המעיי' בריטב"א ור"ן יראה דד' רש"י דמשום חלופי שביעית נגעו בה והו"ל חלופי שביעי' אחר זמן ביעור דאסורי' בהנאה וכ"מ ל' דרב ששת לקמן דמי אי' קפרע וא"כ ע"כ מיירי קודם זמן ביעור דעניי' אחר זמן ביעור מהפקר קזכי וחלופיהן מותרין משא"כ קודם זמן ביעור גם העניי' מחויבי' לבער כשיגיע זמן ביעור ומה שהק' תוס' על רש"י כבר יישב הריטב"א עיי"ש: והנה ד' המק' היה מאחר דדבי ר' ינאי אשתעבדי להו בנכסיי' להני עניי' ואי פרעי להו מנכסיי' הוה חלופי שביעי' השתא כי פדאי לנכסיי' בשמיני' בפירות שמינית הו"ל פירות שמינית חליפי חליפין ואסורין ואמנם ד' ר"י מאחר דרק אפירי שמיני' קא יזפי לא אשתעבדי להו נכסי כלל ופירי שמיני' הרי עדין לא היו בעולם נמצא כ"ז שהמתפיס בעולם אין הנתפס ובבא הנתפס ליתא למתפיס ואין כאן חליפי שביעית כלל: תוס' ד"ה יזפי ע' רש"א כוונת קו' רש"א דמאחר דהך הלואה עצמה שהלוו עניי' לדבי ר' ינאי הו"ל כסחורה מאחר שהוא לשלם לאחר זמן א"כ ההלואה עצמה תיאסר משום סחורה ומה לי אם פרעי בשמינית או לא: