ליקוטי חבר בן חיים ד קכג

הנכסי' דאין כאן ולא חצי חמש וסוגי' דשמעתין לסוגי' דב"ב אזלא דר"פ שעבודא לאו דאוריי' ס"ל: בענין ערב לאחר מתן מעות (לסיומא דמס' ב"ב). רשב"ם במתני' ד"ה גובה מנכסי' בני חורין בסוה"ד וה"ה לערב ע"פ אחר מתן מעות כוונתו דכיון דמתני' לאחר מתן מעות מיירי כמבואר מד' בן ננס וגם לאחר חתום עדים הו"ל כמו על פה א"כ ה"ה ע"פ דינא הכי ואין לפרש דכוונתו דבשעת מתן מעות אפי' ע"פ גובה ממשועבדי' דמהי"ת יגבה ע"פ ממשועבדים ואף דכ' הרשב"ם לקמן בסוף מכלתין דלאחר חיתום בשעת מתן מעות גובה ממשועבדי' כבאר לקמן דבריו המוקשי' אבל מ"מ אין זה ענין לערב ע"פ: והנה צריך לבאר במ"פ בן כנס ור' ישמעאל וכ' דפליגי בד' הרמב"ן שכ' לעיל אף דמסקי' דערב הוה אסמכתא אלא משום דבההיא הכאה דמהימן ליה משתעבד מ"מ מדקיי"ל כר' ישמעאל דערב לאחר מתן מעות משתעבד והתם לא שייך מהימן לי' ע"כ דלאו אסמכתא גמורה הוה וטעמא משום דהוה תולה בד' אחרים וצ"ע כיון דעכ"פ גם היכא דלא שייך מהימן ליה משתעבד לר' ישמעאל ל"ל כלל הך סברא דמהימן א"וו דלבן ננס דווקא אצטריך הך סברא אבל לר' ישמעאל לית ליה כלל דערב הוה אסמכתא ועד"ז נבאר בס"ד היאיך ס"ד דש"ס למימר דכ"י מודה בחנוק משום דמצוה הוא דעבד א"כ מאי מייתי תו בן ננס ראיה מחנוק ואמנם למ"ש ה"ק בן נכס בשלמא לדידי דערב הוה אסמכתא אלא משום דמהימן ליה משתעבד א"כ היכא דאיכא סברא דמצוה עביד שוב הו"ל אסמכתא אבל לדידך דערב לאו אסמכתא אטו משום הך סברא דמצוה הוה אסמכתא ואמנם ר"י י"ל דפליג וס"ל דהיכא דעבד מצוה לא אשתעבד ליה כלל כיון דלאו מידי חסרי' ותדע דאל"כ למה ערב דכתובה לא משתעבד ובחנוק קיי"ל כר' ישמעאל אלא ש"מ כמ"ש דבמקום מצוה אנן סהדי דלא אשתעבד ליה כלל וכ"ת עכ"פ בחנוק טעמא מאי משתעבד ליישב זה כ' הרשב"ם דמשום צערא דחברי' גמר ומשעבד נפשי' ועד"ז נבין לד' הרמב"ם שתמה עלי' נ"י שפסק דבערב דכתובה אפי' קנין לא מהני ולמ"ש דבריו מבוארין דע"כ נחלק ר"י על בן ננס בחנוק בקנו מני' ואפ"ה אי לאו הך סברא דמשום צערא גמר ומקני לא הוה משתעבד משום דמצוה עבד וא"כ בכתובה דמצוה עבד וצערא לא שייך בכתובה ממילא אפילו קנין לא מהני: ואמנם גם מד' ר"כ מבואר כד' הרמב"ם דלר"נ אין ערב כלל בלא קנין וכי ר"נ פליג אהא דקיי"ל ערב דכתובה לא משתעבד אלא ש"מ דבכתובה אפי' קנין לא מהני: והא שכ' דה"ט בחנוק משום צערא כ"כ נ"י אבל ה"ה הק' מעכב לאחר מתן מעות ואמנם התם לא שייך מצוה דעבד ועיי' בהגמיי': והנה כ' הרשב"ם דבשעת מתן מעות אפי' לאחר חיתום גובה ממשועבדים ונ' דדייק לי' דמנ"ל לבן ננס דר' ישמעאל בלאחר מתן מעות מיירי א"וו דאי בשעת מתן מעות ממשועבדי' נמי גובה ומ"מ ק' טעמא מאי הא הו"ל ערב בע"פ וצ"ל דהעדים עדן היו שם דהכי הוה בשעת מתן מעות וקיי"ל המוכר בעדים גובה ממשועבדים והא דבמלוה אינו גובה דמלוה בלא שטר אין לה קנין דמאן דיזיף בצנעא יזיף ולא ניחא לעדים לפרסם אמנם בערב לא דמי למלוה דאדרבא בההוא הנאה דמהימן אמנם אם המלוה בע"פ כיון שאין העדים מפרסמין המלוה ממילא גם הערב אינו מפורסם משא"כ כאן דהמלוה מפורסם ע"י עדים ושטר ישיב הערב ממילא מפורסם דלהנאתו מפרסמין לי' ודמי למוכר בעדים: וכ' הרשב"ם דלאחר חיתום קנין מיהת בעי והק' הרמב"ן א"כ מאי מדמי לי' ר' יוחנן למנה בשטר וכ' ד' הרשב"ם דר"י ה"ק לבן כנס דס"ל אפי' קנין לא מהני כ"ש שטר דלא מהכי אבל לר' ישמעאל י"ל כי היכי דקנין מהני ה"ה שטר נמי מהני אמנם כ"ז לשטת ר"ת כתובות שם דמטעם שעבוד קאמר ר"י אבל לרש"י שם דר"י מטעם הודאה אתי עלה וודאי ל"ש קנין וכ"ת הרי קאמר הש"ס התם לר"ל שאני ערב דשעבודא דאוריית' וא"כ היאיך נוכל לומר דבהודאה פליגי ר"י ור"ל י"ל לד' רש"י דה"ק ר"ל לעולם הודאה אין כאן והתם משום שעבודא הוא והכא לא שייך שעבודא: ולסיים המס' בד' אגדה י"ל דפלוגתא דר' ישמעאל ובן ננס בהא דאמרי' במ' דבשעת מ"ת ביקש הש"י מאתנו שנעמיד לנו טפינו לערבים על קיום תוה"ק וק' הרי כפה עלינו הש"י הר כגיגית והו"ל חנוק ואין כאן מרב אלא ש"מ דגם בחנוק מועיל ערבות וכר' ישמעאל אמנם בן ננס ס"ל דמודעא רבא לאורייתא א"כ באמת לא מהני והכה תכלית תוה"ק לעשות שלם בין הגוף והנשמה ע"י שכל מעשי הגוף יהיו לאסוף כח לעשות חיל בתוה"ק אבל אם הגוף אינו רוצה בכך כ"א לחיות לעצמו צריך לברר לו דרך הממוצע והיינו השותפין הגוף והנשמה שרצו לעשות מחיצה ביניהם בונין את הכותל באמצע ר"ל יברר לו דרך הממוצע ואמנם דרך הממוצע הזה מי יצונו לזה אמר שהע"ה כל מעשיך יהיו לשם שמים בכל דרכיך דעהו ואז והוא יישר אורחותיך לכוין אל דרך האמצעי: סיימנו מס' בבא בתרא נגהי עש"ק א' דר"ח מרחשון תר"ם: פ' השוכר את הפועל (ימות החורף הר'ם): השוכר את הפועל יל"ד לישנא יתירא השוכר פועל הוה לי' למתני וכ' דבלא"ה יל"ד דק' רישא לסיפא דברישא מ' דדווקא לעשות ביי"נ אסור הא סתמא מותר אם גם עשה עמו ביי"נ וסיפא קתני שכרו למלאכה אחרת מ' דבעי' דווקא שכרו למלאכה אחרת הא סתמא אסור ולזה כ' דמותני' מיירי בפועל העושה מלאכה ביין דווקא וכמ"ש רש"י להריקו מכלי אל כלי שצריך אומנות מיוחדת והשוכר פועל כזה וודאי די אם שכרו סתמא דמאחר דנכרי שכרו וכמ"ש רש"י וכל יינו יי"נ ומלאכתו רק ביין אשר ע"כ בעי' דווקא שכרו בפי' למלאכה אחרת ומעתה ה"ק הכא השוכר את הפועל ר"ל פועל המיוחד לכך פי' שכרו סתמא הוה כאילו שכרו לעשות ביי"נ ולמען נדע דה"פ קתני סיפא לגלויי רישא בדווקא שכרו למלאכה אחרת שכרו מותר אבל לא שכרו סתמא: ובזה יתיישב לן מאחר דמתני' קתני בהדיא לעשות ביי"נ מנ"ל לר"ח דגם סתם יינן בכלל אמכם מאחר דדייקא