ליקוטי חבר בן חיים ד קכב

אמנם קו' שניי' משל הרמב"ן ק' ביותר הא ר"פ קאמר בהדיא בערכין ולעיל במכילת' ובכתובות פ' הכותב קאמר ר"פ פריעת בע"ח מצוה ולזה כ' דהרמב"ן אזל לטעמי' דמפר' הך דכתובות דווקא במכי' אמנם אין כן ד' תוס' בכתובות כ"א פי' כולא שמעתי' שם ביתמי ובאמת לא מצינו ד' ר"פ כ"א ביתומי' לעיל גבי ערבא דיתמי ובערכין אשר ע"כ תוס' בכתובות פי' גם הך דכתובות לענין יורשי' עיי"ש וכבר הצענו דברי' לעיל בשמעתין אלא דעכ"פ צריך ביאור ממ"נ אי שעבודא דאוריית' למה ביתומים לא יהא שעבודא דאוריית' ולזאת נבאר דהריטב"א וגם הרמב"ן וש"פ ובכללם תוס' בסוגיין הסכימו דאי שעבודא לאו דאוריית' גם מלוה בשטר ליכא שעבודא דאורי' מטעם דאין קנין לחצאין פי' הדבר דשעבוד אינו חל עד זמן פרעון ומעתה ד' ר"פ כך היא דוודאי אם מת הלוה לאחר זמן פרעון למ"ד שעבודא דאוריית' חל השעבוד אפי' במלוה ע"פ אבל אם מת הלוה תוך זמן פרעון נמצא בבא זמן פרעון כבר הנכסים ברשות יורשין אז אין כאן שעבוד כלל ורק מצוה איכא לפרוע חובת אביהן וכמ"ש תוס' כתובות שם ומטעם כבוד אב ואהא פליג עליה ר"ה שרי' דר' יושע וס"ל דמ"מ השעבוד חל למפרע ולהכי לא קאמר ר"ה ברי' דר"י שעבודא דאוריי' דגם ר"פ ס"ל שעבודא דאוריית' אלא כה"ג הוא דפליג ואהא הק' ר"כ וכמו שפי' תוס' לשטתי' ומעתה הא דאר"פ בקידושין גובה מן היורשין שעבודא דאוריי' ר"ל היכא דמת לאחר זמן פרעון ובב"ב קאמר ר"פ דאפילו תוך זמן פרעון אהני שעבודא מדרבנן דאוקמוה אשעבודא דאוריי' אף דבאמת אין כאן שעבודא דאוריי' משום נעילת דלת אא"כ לר"פ ה"ה במלוה בשטר אם קנו לקוחות קודם זמן פרעון אין כאן שעבודא דאוריי' כ"א משום נעילת דלת ואמאי במע"פ לא תקנו ואצטריך לומר משום דלית לי' קלא ואפילו קנו לאחר זמן פרעון לא גבו מניי' כדאמר ר"פ בקידושין ומכ"ש תוך זמן פרעון, ונתבארו בע"ה ד' הרי"ף: שם בתוס' בשם ר' אלי' וכו' וכן מ' מתוך פי' ר"ח וכ"כ בקידושין והק' הרמב"ן בקידושין הרי במלוה בשטר גופא לא הוה דאוריי' אי שעבודא לאו דאוריי' וצ"ע היאיך יפר' הרמב"ן הסוגי' בקידושין דאמרי' בהדי' אבל בהך דמלוה הכתובה בתורה ועי' תוס' רי"ד וכבר בארנו לעיל וצ"ל דהרמב"ן מפ' כמ"ש הריטב"א דמדרבנן קאמר דלא יהא הדיוט חמור מהקדש אמנם הר"ח מפ' כאידך פי' דהריטב"א דהש"ס קאמר דס"ד דבשטר הוה דאוריי' וכד' רש"י שם וא"כ שפיר י"ל דר"פ למסקנא ס"ל כן: ויל"ד ע"ד ר"ח מסוגי' דבכורות מ"ח ע"א וע"ב בפלוגתת דר"מ ור"י דאמרי' דכ"ע מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ודכ"ע אית להו. דר"פ דמלוה ע"פ גובה וכו' והרי לד' ר"ח ר"פ ס"ל מלוה הכתובה בתורה ככ' בשטר דמיא ונ' דהתם בפדיון גרע דבשלמא נזקין הוה ממון שיש לו תובעי' דהיינו הניזק וכן ערכין והקדש י"ל די"ל תובעי' אף דלא פליגי ת"ק ור' יוסי כ"א לענין ניזק מ"מ י"ל דגזבר של הקדש הוא התובע אבל פדיון בכור הוה ממון שאין לו תובעין וכה"ג לאו ככתובה בשטר אפי' לר"י ואפי' לר"פ משא"כ בעולה בקידושין ב"ד של כהנים הם התובעי': ובסברא זו נתיישב לן קו' עצומה של תוס' בכורות שם דהכא מ"ח ע"ב מסקי' דר"י אי' לי' לאו ככ' בשטר ולקמן מ"ט ע"ב גבי הוא ובנו לפדות מסיק הש"ס דלר"י ככ' בשטר דמיא אמנם למ"ש א"ש דהכא דווקא ס"ל לר"י דלאו ככ' בשטר דמיא משום דהו"ל ממון שאין לו תובעין דמת האב אבל לקמן דהאב עומד לפנינו ומצוה לכהן ליקח הה' סלעים מהלקוחות ס"ל לר"י דככ' בשטר דמיא: ועוררני תלמיד א' דבד' ר"ח מיושב קו' תוס' דף קכ"ה ע"ב לעיל סוד"ה ואין הבכור שהניחו בצ"ע ד' ר"פ אדר"פ ולד' ר"ח לק"מ דבקידושין ממלוה הכ' בתורה מיירי ר"פ ותימא שלא הזכירו שם תוס' מזה: וצ"ע בד' הריטב"א קו' שם שכ' דנ"מ אי שעבודא דאוריית' לאו לענין ההיא ערבא דפרע ולא אודעינהו ליתמי הא התם ר"פ הוא דאמר פריעת ב"ח מצוה ולד' הרי"ף ר"פ שעבודא דאוריי' ס"ל ולפנינו בס"ד נכתוב כ"מ אחרת: בכורות מ"ח ע"א אם נתנו עד שלא חלקו נתנו למאי דס"ד הש"ס דר"מ ס"ל נשתעבדו הנכסי' אמאי קאמר כי האי לשנא וכ' דעכ"פ אין כאן וודאי חיוב לכל א' ודווקא אם נתנו אבל תקפו כהן מוציאין מידו וצ"ע: תוס' ד"ה דאשתעבדו דסבר השתא יורשין והיינו משום דר"מ ס"ל יש ברירה וכמ"ש תוס' בדבור הסמוך וממילא יורשין הן: תוס' ד"ה ודכ"ע ותימא דלקמן כ"כ לעיל לישב ויע"ל דא"נ ככ' בשטר דמי אבל בכל שטר בעי' לוה מיוחד וכ"ז שאב ובן קיימין החיוב מוטל על שני' ואם לא יפדה האב הבן חייב לפדות את עצמו אלא שהמצוה לאב תחלה מ"מ כה"ג ל"ש ככ' בשטר משא"כ לקמן דאבא דאב כבר מת והחיוב רק על עצמו לפדות שפיר אמרי' דס"ל לר"י ככ' בשטר דמי דדמי שפיר לגמרי לשטר שאין כאן רק לוה אחד: שם באו"ד מי לי' לי' לר"י לכאורה הי' אפשר לומר דר"פ ס"ל שעבודא לאו דאוריי' ומדינא אינו גובה מן הלקוחות משא"כ ר"י ס"ל שעבודא דאוריית' ומשום תקנת השוק אינו גובה מן הלקוחות ובאחין שחלקו מאי תקנת השוק איכא אלא דלקמן גבי הוא לפדות קסבר ר"י דגבה ממשועבדי' עצמן אמנם אולי באמת מה"ט אמרי' דר"י סבר התם כי בשטר דמיא: אבל לכאורה א"צ לכל זה כי אם מאחר דאמרי' דר"י סבר שעבודא דאוריי' אלא דחכמי' תקנו דלא יגבה מן הלקוחות א"כ עכ"פ מן התורה יש כאן חמש סלעים ומאחר דאיכא חמש סלעים חל מצות פדיון אף דמדרבנן אינו גובה מן הלקוחות מה"ט לא מפטרי ממצות פדיון והו"ל אידך חצי חמש חוב עלי' עד שיבא אלי' ויברר מי הוא הבכור ומעתה הא דקאמר הש"ס בדרב אסי ור"פ קמיפלגי היינו משום דבדר"פ הו"ל שתי לשונות בקידושין ס"ל שעבודא דאוריי' ובב"ב לאו דאוריי' והנה אי ס"ל גם לר"פ שעבודא דאוריי' ע"כ ר"מ ור"י ע"כ לאו בדר"פ קמפלגי אבל אי ס"ל לר"פ שעבודא לאו דאוריי' א"כ י"ל בדר"פ קמפלגי ר"מ כר"פ ור"י ס"ל שעבודא דאוריי' וכמ"ש ומעתה הן הן ד' הרי"ף דאכן נקטי' לעיקר דר"פ שעבודא דאוריי' ס"ל ולעולם גם ר"פ כר"י ס"ל דנתחייבו