ליקוטי חבר בן חיים ד קכא

ת"ק ור' יוסי בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע קמפלגי אי בנזקין שעבודא דאוריי' או לא ות"ק כר' ישמעאל ור' יוסי וה"ה בריי' דחופר בור כר"ע ואין זה תימא כ"כ אבל לרבה ורב יוסף ק' לאוקמי הך בריי' כר' יוסי ולא כת"ק ומעתה י"ל דעיקר תי' דרב אילא אמר רב אהך דרבה אתמר ומה שהק' תוס' הרי רב קדם לרבה י"ל כדאמרי' בכמה דוכתי דגם רב רבו של רבה היה מפ' מתני' כך והוק' לו בריי' זאת ותירצה ורבה לא שמיע לה מרבי' ואמרה משמי' דנפשי' תדע דלא קאמר הש"ס האמר ר' אילא אלא אמר ר' אילא מ' דאהך דהתם אמרה ר' אילא ומיושב עד"ז קו' עצומה דמאי מק' בשמעתין הש"ס ארב ושמואל מנזקין למלוה במלוה לית להו שעבודא דאוריי' כ"א פריעת ב"ח מצוה ויוציא את העבוט לכפיי' לקיים מצות פריעת ב"ח וכמ"ש הראשוני' משא"כ בנזקין דכ' מיטב שדיהו ישלם גם רב מודה אמכם מאחר דרב תי' בערכין שם בריי' בעמד בדין ולא משני דמתני' דהיינו ת"ק כר' ישמעאל וברי' ככ"ע ש"מ דרב אפי' בנזקין לית לי' שעבודא דאוריי' ומייתי הש"ס רק תי' דרב כמו שתי' בערכין: אמנם אי ק' הא ק' לד' הנ"י דהיכי דכ' שעבוד נכסים בתורה היינו שעבודא דאוריי' אטו רב דמתרץ בשעמד בדין כר' ישמעאל ס"ל דמיטב שדהו של ניזק קאמר וצ"ע: ודע דכוונת תוס' בערכין שם דאי הוה עיקר תי' רב אדרבה שם היה אפשר לומר דעמד בדין לחוד לא מהני דלא עדיף ממלוה בעדים בלא שטר אבל התם הוה מלוה הכתובה בתורה ומ"מ לא הוה כמלוה בשטר משום דליכא עדים ולזה מהני עמד בדין דליהוי ככתובה בשטר: גמ' דיתבי דייני ואכתי ק' הרי בשעה שנפל השור עקר חוליא וקברו ואימתי דנוהו לחופר על השור וכ' דהדייני' באו שם למדוד אם הבור יש בה י' טפחי' כדי להמית שאם יחול שם שור או חמור יהא חייב ובעוד שישבו שם נתגדר שור מעל גבו לתוך הבור באופן שהיה בהתחלת הנפילה טריפות משום ריסוק איברים ושפיר חייבוהו עוד קודם שנהרג החופר וא"ש ג"כ הא דיתבו דייני התם: תוס' ד"ה דיתבי דייני ד' ק' להלום ובפרט מ"ש אינו גובה מן הלקוחות ונ' כוונתם דמאחר דר"כ ע"כ מוקי לה ג"כ כשעמד בדין א"כ מי הכריחו לפ' במת וקברו וכ"ת דק' לי' אמאי קתני יורשי בעל הבור דמ' דבא למעט לקוחות ומאחר דעמד בדין אדרבה כ"ש לקוחות וכמ"ש תוס' בדבור שלפני זה א"ו מיירי היכא דל"ש לקוחות לאחר שעמד בדין דלמא לא היא כ"א האי תנא מדמי לי' למלוה בעדים דלא מהני לגבי לקוחות ותי' דמ' לי' לאשמעי' וכו': ודע דמ"ש תוס' בדבור שלפני זה משום פתיחת דלת כוונתם דאפי' לתי' קמא דקלא בלקוחות מהני ולא ביורשי' הכא משום פתיחת דלת לגזלני' גם ליורשי' מהני: בערכין שם תוס' ד"ה כי פליגי אם הזיק לכאורה מאחר דבמקדיש וודאי ת"ק מודה אי בנודר ומעריך פליג הו"ל לר' יוסי למתני מקדיש תחלה ונודר ומעריך גבי ואם הזיק א"וו דכי היכי דמודה ת"ק במקדיש מודה ג"כ בנודר ומעריך: אמנם לולי ד' תוס' היה אפשר לומר דמאחר דלא תנן נדר והעריך חייב כ"א נודר ומעריך כלומר דנדרו והערכתו קיימין שפיר פריך הש"ס ותנא קמא מי קאמר דלא וכן פי' רש"י במתני' ולענין תשלומין י"ל גם ר"י מודה דאין היורשין חייבי' דבשלמא בנזקין עבדו רבנן תקנתא משום פתיחת דלת לנזקין אבל בנודר ומעריך הניחו על ד"ת: אמנם גם הרמב"ם פסק דנודר ומעריך משלמי היורשין מנכסיו וי"ל ע"ד שכ' לעיל דבנודר ומעריך דכ' והעמידו לפני הכהן דצריך שומא א"כ כ' התורה בהדי' השעבוד על נכסיו וא"כ שעבודא דאוריי' גם לת"ק כמו במלוה דכ' יוציא העבוט ועוד דילפי' ערכין מחוב מיכה מיכה אבל בנזקין פליגי ת"ק ור"א בפלוגתא דר' ישממאל וכ"ע ת"ק כר' ישמעאל דמיטב שדיהו של ניזק קאמר ואין כאן שעבוד נכסים ור' יוסי כר"ע דשל מזיק קאמר ויש כאן שעבוד נכסים: אמנם רב יוסף דקאמר במע"פ גובה מן היורשין פליגי ע"כ לא מפ' הכי כ"א ע"ד שכ' דבין לת"ק בין לר"י נודר ומעריך פטורים היורשים וא"כ י"ל דרבה דמוקי פלוגתיי' במלוה הכתובה בתורה ס"ל באמת דגם בנודר ומעריך פליגי ובזה כבין למה בלי"ב תני דר"י ורבה אבריי' ולא אמתני' משום דללי"ק אפלגי ר"י ורבה אי גם בנודר ומעריך פליג ת"ק לר"י לא פליג ולרבה פליג וללי"ב בהא לא אפלגי כלל: רשב"ם ד"ה אר"פ הל' לעיל פירשתי כוונתו למ"ש לעיל גבי ערבא דלא אודעינהו ליתמי קמ"ד ע"א ליישב דלא תק' הל' דאין נזקקין אה"ל דגובה מן היורשין ותי' הרשב"ם דהכא מיירי במת בשמתי' וד' צע"ג דהכא ר"פ מרא דשמעתא ולר"פ לא מהני שמתי' ומית בשמתי' וע"כ דהך יורשין דקאמר ר"פ יורשי' גדולי' וכ' דק' לי' לרשב"ם דהו"ל לר"פ לפלוגי ביורשין בין גדולים לקטנים מקמי דמפליג בין יורשי' ללקוחות וע"ז כ' רשב"ם דר"פ נקיט למלתי' לכ"ע ולר"ה בר"י דר"י גם מיורשי' קטנים גובי' היכא דמת בשמתי' ולהכי סתים למלתי' ולא מפליג ביורשין עצמן: גמ' ואינו גובה יל"ד מאי קמ"ל הרי מתני' היא כמ"ש תוס' במתני' וכמ"ש תוס' רי"ד דבר"י ור"ל טעות הוא דגובה מן הלקוחות והי' מזה קצת ראי' למ"ש לעיל דיש לקיים הך גירסא אבל בלא"ה י"ל מאחר דאמרי' בבכורות מ"ח ע"ב דר"מ ור"י פליגי בדר"פ ופי' רש"י שם דלר"י גובה מן הלקוחות וא"כ אי גם בתרי סדרי יש סדר למשנה הו"ל מתני' דידן סתם ואח"כ מחלוקת ואין הל' כסתם ואפי' אין סדר בתרי סדרי' מ"מ י"ל דהדרי' לכללין ר"מ ור"י הל' כר"י ושפיר אצטריך ר"פ לאשמעי' דאינו גובה מן הלקוחות: תוס' ד"ה גובה והרי"ף תי' דר"פ ס"ל שעבודא דאוריי' ודקאמר בשמעתין שלא תנעול דלת ר"ל מה"ט אוקמוה רבנן אדאוריי' והק' הרמב"ן בקידושין שם וכי אצטריך טעמא למה לא עקרו רבנן לד"ת וי"ל דהכא שאני דהרי שעבודא דאוריי' שייך ג"כ אמטלטלי ואעפי"כ ארז"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח והיינו משום דשעבוד לקוחות וודאי לא שייך במטלטלי דדרך ליקח מטלטלי' במשיכה בעלמא ומאן מפיס אי המקח קדים או המלוה משא"כ בקרקעי דנקנה בשטר שפיר ידעי' מזמן השטר מאן קדים וא"כ במע"פ כמי למה השוו חכמי' יורשי' ללקוחות ומשני מאחר דעיקר סמיכת המלוה על הקרקע חששו רז"ל לנעילת דלת ומ"מ בלקוחות אי אפשר להקים על ד"ת מאחר דלית לי' קלא: