ליקוטי חבר בן חיים ד קכ

ובשטר אף דל"ש נעילת דלת תקנו ומ"מ אין להק' מזה על רש"י ב"ק וכמו שהק' הרמב"ן בקי' ואמנם רבה הוא דס"ל הכי דאמרי' לפ' אפי' היכי דלא שייך נעילת דלת אבל אנן קיי"ל כר"פ דס"ל לחלק במע"פ בין יורשין ללקוחות וא"כ הכל תלוי בנעילת דלת דווקא: רשב"ם ד"ה איפוך אמנם גם איפוך דידן גרס רשב"ם דהרי מייתי הך דעולא ב"ח בזיבורית וכ' דה"ג תחלה האי אפיך בדרבה ואח"כ וכ"ת איפוך דעולא וכו': רשב"ם ד"ה בע"ח ונפקא לי' יל"ד מאי ענין האי נפקא לי' בזה בתוך ד' הרשב"ם בתחלה הו"ל לאסוקי אלמא שעבודא דאוריי' וכ' דכ"כ דלא תימא דר"ת דקאמר עולא לאו דווקא כ"א גם דרבנן ד"ת קרי לי' ולזה כ' הרשב"ם דהרי מקרא נפקא לי' לעולא וא"כ ד"ת ממש קאמר: תוס' ד"ה ד"ת הנה כל דברי תוס' אלו אזלי לטעמיי' דמפ' הא דא"ל ר"נ לר"פ לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה אמר לא ניחא לי למעבד מצוה מאי קאי איורשין דמ' להו דבערכין הוא דאמרה ר"פ והתם ביורשין מיירי ול"מ להו כפי' רש"י דאלוה עצמו קאי דאטו לא ידע ר"כ דקרא כ' יוציא אליך העבוט אלמא דממשכנין אותו אבל לפי פי' רש"י וכן ד' הריטב"א והרמב"ן בקידושין דאפי' בלוה גופא לא הוה אלא מצוה והא דממשכנין היינו כפיי' דכפיי' לי' וא"כ מאי דיני' בזיבורי' דקאמר עולא אי ס"ל שעבודא לאו דאוריי' ולא הוה פריעת בע"ח כ"א מצוה ופשיטא דיכול לפרוע בפחות שבכלי' אטו נכפיי' שישלם זהובים וש"מ דשעבודא דאוריי' ס"ל, וע"ד שכ' יובנו ג"כ דבריו לקמן שכ' דמני' גם רבה מודה: תוס' ד"ה לא מן היורשי' כ' דהני תרי דבורי שייכי אהדדי וכ"ה בב"ק שם כלולים בד"א ותו"ד מאחר דחזי' כי היכי דלא תקכו בלקוחות דלגבי מע"פ ה"נ לא תקנו ביורשי' אף דל"ש ה"ט מסתבר דבמטלטלי נימא אפכא כי היכי דב"ח גובה ממטלטלי שעשאן אפותיקי היכי דאיכא קלא כגון עבדים ה"נ יגבה מיורשי' וכ"ת לחומרת היורשין לא אמרי' לא פלוג והרי ר"פ לקמן קאמר אפכא דביורשי' החמירו יותר וע"ז כ' דלקוחות באפותיקי דאי' לי' קלא קנסום והביאו ממוכר בעדים דמשום דל"ש נעילת דלת אבל קלא איכא החמירו בלקוחות והקילו ביורשין ואח"ז דחו הכל והביאו ראי' דאמרי' בכל התקנות לא פלוג ראי' ראשונה מדרישה וחקירה דאפי' היכא דל"ש נעילת דלת משום ל"פ אין צריך לשנות מנזקין דשמעתין דמהני עמד דבור לגבי יורשין אף דל"ש נעילת דלת ומשום דאי' לי' קלא זה תו"ד תוס' בקיצור וע': מיתיבי מבואר בשמעתין דאמ"ד מע"פ אינו גובה מן היורשין פריך וד' תוס' בפ"ק דערכין ז' ע"א ד"ה מיתיבי תמוהין שכ' דקו' הש"ס התם לא קאי אלא לרבה דס"ל לת"ק מלוה הכתובה בתורה לאו בכ' בשטר עיי"ש ולא תטעה לפ' דגם רש"י שם פי' כן דאדרבה רש"י מפ' דקו' הש"ס לא ארבה ולא אר"י קאי כ"א אמאי דמסקי' לעיל דת"ק ור' יוסי בהזיק פליגי ע' בדבריו ורמי הש"ס נזקין אנזקין ומ"ש רש"י אלמא מלוה הכ' כוונתו דא"נ תימא דהך ברי' ס"ל מע"פ אינו גובה מן היורשין והכא במלוה הכ' מיירי מ"מ הא מיהת קשיא הא הכא ג"כ במלוה הכ' פליגי והק' בד' רש"י שם שכ' דהש"ס סתמא מק' ק' הא הך דהחופר ברייתא היא ומאי סתמא שייך ולולי ד' רש"י הייתי אומר דל' ולא עוד לא ניחא לי' להש"ס דמ' דסיפא פשיטא כמו רישא ובאמת רישא כ"ע הכי ס"ל משא"כ בסיפא פלוגתא דת"ק ור' יוסי מ"מ נחזור לד' תוס' דד' תמוהי' מסוגי' דידן וגם ד' התוס' לעצמן צריכין ביאור וכי מה מפורש בדרבה יותר מדר' יוסף תרוויי' אאם הזיק קאי וכן צריך ביאור מ"ש דר"י ס"ל שעבודא לאו דאוריי' ומאי בעי בזה אטו בלא"ה ל"ק הזיק אהזיק ונ' לפ' ד' תוס' לטעמיי' שכ' בכתובות פ' הכותב דהא דפריעת ב"ח ר"ל ביורשי' מצוה לפרוע חובת אביהן והטעם כ' שם משום כבוד אב ומעתה שפיר יש לחלק בין רבה לרב יוסף דלרבה פליג ת"ק מטעם דס"ל כתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ושפיר ק' עלי' מחופר בור אבל לר"י יש לחלק דנהי דס"ל שעבודא לאו דאוריי' מ"מ מטעם כופין את היורשין חייבי' לשלם והא דקאמר ר"י מע"פ אינו גובה אמתני' דיוצא ליהרג קאי דכיון דיוצא ליהרג לא מקרי עושה מעשה עמך ואין כאן מצות כיבוד אב ואין כופין משא"כ בחופר בור בר"ה נהי דעבד אי' מ"מ לא שייך למקריי' אינו עושה מעשה עמך ושפיר כ' תוס' דעיקר קו' הש"ס ארבה אלא שדחו זה דעכ"פ ר"י שעבודא לאו דאוריי' ס"ל והאב בחייו לא נתחייב לשלם דס"ד דלא מיירי בעמד בדין וכיון דהאב לא נתחייב ואנכסי' ליכא שעבוד למה ישלמו היורשי' וז"ש דגם לר"י היה יכול להק' אלא לרבה הקו' מפורש יותר: והנה מהך דחופר בור יש וודאי להק' ע"ד רש"י ב"ק ק"ד שהביא הרמב"ן בקי' שם בסוגי' דבנזקין מע"פ אינו גובה דל"ש נעילת דלת א"כ מאי מהני עמד בדין והו"ל כמלוה בשטר הרי גם בשטר אינו גובה לרב ושמואל רק משום נעילת דלת ובנזקין ל"ש נעילת דלת וצ"ל ע"כ כמ"ש לעיל דאליבא דרב ושמואל דס"ל לא פלוג בין לקוחות למלוה במע"פ א"כ ה"ה בנזקין אמרי' ורש"י כ"כ לר"פ דמחלק במע"פ בין יורשין ללקוחות גם בנזקין מחלק ויש לנו להביא ראי' לזה דאל"כ אטו פסק ר"פ כר' יוסי דערכין נגד הת"ק דס"ל מע"פ אינו גובה מן היורשין א"וו ר"פ מחלק בין מלוה לנזקין והתם בנזקין הוא דקאמר ת"ק דאינו גובה דל"ש נעילת דלת וכ"כ רש"י אלא שיל"ד א"כ ר"י ור"ל דאי' להו דמע"פ גובה מטעם שעבודא דאוריי' אטו אנהו כר' יוסי דערכין ולא כת"ק ולזה כ' דהנ"י כ' דמאן דס"ל שעבודא דאוריי' יליף לי' מיוציא אליך את העבוט וכפי' הרשב"ם וקו' תוס' דהתם מני' מיירי ל"ק דעכ"פ מצינו שעבוד נכסים בתורה ומעתה י"ל תינח במלוה כ' העבוט בנזקין מנ"ל ואמנם כד דייקת אדרבא בנזקין הא כ' מיטב שדיהו ומיטב כרמו ישלם ואין לך שעבוד נכסים יותר מבואר מזה אמנם הא תליא בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע דלכ"ע דקיי"ל כוותי' הו"ל מיטב של מזיק ש"מ שפיר שעבוד נכסים אבל לר' ישמעאל דס"ל של ניזק לא שמעי' מידי ומעתה י"ל דת"ק בערכין ור' יוסי בפלוגתא דר"ע ור' ישמעאל קמפלגי ת"ק כר' ישמעאל ור' יוסי כר"ע ובמלוה מצי תרוויי' מודו וגם ד' ר"פ יש ליישב עד"ז להחולקי' על רש"י וס"ל לא פלוג דלא תק' לר"פ מערכין דהתם בנזקין בפלוגתא דת"ק ור"ע קמפלגי וכמ"ש ועד"ז נבין קו' הש"ס בערכין דהלא בלא רבה ורב יוסף ג"כ ק' מתני' אבריי' וכ"כ לעיל דרשי' פי' דאסתנא דש"ס מק' ואמנם הש"ס הכי מק' בלא רבה ורב יוסף י"ל