ליקוטי חבר בן חיים ד קיט

לא חתמו ונ' דהיינו דבעי ר"ה בר נתן לקמן אם הטעם משום מוקדם וא"כ עכ"פ משעה שנתקיים בב"ד מיהא גבי ואם הטעם משום קול אין חילוק ומסיק הש"ס דמשום קול הוא ואין חילוק: תוס' ד"ה המלוה את חבירו ע"י עדים מבואר מדברי' דלא גרסי לפנינו לקמן בדר"י ור"ל גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות וכמו שהגיה בתוס' רי"ד בקידושין י"ג אמנם רש"י בגיטין שהקשו תוס' בזה ושם עליו אפשר דגרס לי' ומ' לי' דממתני' אין קו' דלמא מתני' משום טענת פרעתי תנן וביורשין מהני חייב מודה משא"כ בלקוחות ור"י ור"ל בתוך זמנו מיירי או במית בשוותי': ויל"ד לד' תוס' דר' חנינא בגיטין בקצובין חוץ ממלוה קאמר ק' א"כ היאיך מישב ר' חנינא מתני' דבכורות מ"ח דתנן חלקו עד שלא נתנו פטורין ר"י אומר נתחייבו נכסיו ומסקי' שם דבדרב פפא קמפלגי או מע"פ גובה מן הלקוחות וק' הרי ה' סלעים אין לך קצובין גדולה מזה ולא דמי גם למלוה ואמאי פליגי בדרב פפא הרי התם גם ר"פ מודה וצ"ל דה"פ התם דפליגי בדרב פפא ר"ל או בקצובין שייך ג"כ דר"פ או לא ונמצא ר"י דקיי"ל כוותי' לגבי דר"מ ס"ל כר' חנינא: ואמנם עד"ז גם ד' רש"י מיושבין דגם לרש"י מתני' דידן בג"פ כר"מ אתיא דס"ל מע"פ אינו גובה מן הלקוחות ור"ח כר"י ס"ל דמע"פ גובה מן הלקוחות ולק"מ: שם שעבודא דאוריי' מ' דפשיטא לתוס' דאי שעבודא לאו דאוריי' אף דמדרבנן איכא שעבוד מ"מ לא מקרי כפירת שעבוד קרקעות ומ' להו הכי מהך דב"מ ד' שם דאמרי' בשטר דאי' ביה שעבוד ש"מ דבלא"ה לא שייך כפירת שעבוד קרקעות: וי"ל ע"ד קו תוס' דא"כ שעבודא דאוריי' מ"מ הרשות ביד הלוה לפרוע מן מטלטלין וטהי"ת נימא דהו"ל כפירת שעבוד קרקעות ובשלמא אי כ' בשטר בהדיא שעבוד קרקעות אף דמ"מ אי לא שויה אפותיקי מצי לפרוע לו בכלים מ"מ מאחר דפרט לו קרקעות הו"ל טענו כלים וקרקעות דג"כ פטור: גמ' א' מלוה בשטר יל"ד הא ל"ל כיון דאשמעי' מלוה בע"פ א"כ שטר פשיטא וכ' לכאורה ראי' מזה לד' הריטב"א בקידושין שם דאי שעבודא לאו דאוריי' אפי' פרט לו בשטר לא מהני דאין קנין לחצאין וכ"כ תוס' בשמעתין לקמן נמצא דעולא ה"ק ד"ת א' מלוה בשטר וא' מלוה בע"פ מטעם שעבודא דאוריי' אתי' עלה דאי לאו דגלי קרא דשעבודא דאוריי' שטר לא מהכי מידי וכד' הריטב"א: ולד' רש"י צ"ל דמלוה בשטר דקאמר עולא לאו שטר הלואה קאמר כ"א חייב אני לך מכה בשטר דקיי"ל כר"י פ' הנושא דחייב וס"ד דמ"מ לא שייך בי' והאיש אשר אתה נושה בו קמ"ל כיון דשעבודא דאוריי' ל"ש הלוהו ממש או נתחייב לו מנה בשטר: וכ' רשב"ם שעבודא דאוריי' מהאיש אשר אתה נושה ומ"ד לאו דאוריי' מוקי לה שלא בשעת הלואה ותמהו תוס' על כל דבריו והנה הנ"י כ' ליישב מה שהק' תוס' דקרא איירי מני' דמ"מ חזי' דנכסיו משועבדי' לפרוע בעדו ואמנם כוונת תוס' דגם למ"ד שעבודא לאו דאוריי' מ"מ משום פריעת בע"ח מצוה כייפינן לי' והך כפיי' היינו לעבוט עבוטו וכמו שכ' הרמב"ן ואמנם היה כ' בזה דל' העבוט בה' דרש עולא דמ' העבוט המשועבד משעת הלואה ואמנם כ' דעולא דייק למלתי' דדרשי' מלך תהי' צדקה דבע"ח קונה משכון וק' הרי במלוה לא שייך קנין ובמה קנאו אלא לאו ש"מ דבשעת הלואה מיד נשתעבד לו וש"מ שעבודא דאוריי' אא"כ ע"כ גם משכנו בשעת הלואה מכ"ש דקונה משכון ואמאי אמרי' אימר דאמר ר"י שלא בשעת הלואה ואמנם י"ל דבאמת למ"ד שעבודא לאו דאוריי' הא דבבע"ח קונה משכון היינו משום הפקר ב"ד אבל שעבוד אין כאן דאין קנין לחצאין וכמ"ש הריטב"א קידושין שם וא"כ שפיר אמרי' דאימר דאמר ר"י שלא בשעת הלואה דשייך הפקר ב"ד בשעת הלואה מי אמר ונתבארו ד' רשב"ם דמאן דס"ל שעבודא לאו דאוריי' מוקי לה שלא בשעת הלואה דווקא ומטעם הפקר ב"ד ומאן דס"ל שעבודא דאוריי' מוקי לה אפי' בשעת הלואה ומכ"ש משלא בשעת הלואה וכמ"ש לעיל: גמ' א"ה מלוה בשטר נמי יל"ד מאי א"ה ועל איזו דרך היה ניחא למק' לפלוגי בין בשטר למע"פ ונ' דד' המק' כמ"ש רש"י בקידושין דמלוה בשטר כיון ששעבד לו הנכסים בפי' הוה שעבודא דאוריי' וה"ק בשלמא אי שעבודא לאו דאוריי' ודווקא בשטר הוה דאורי' היינו דשטר גובה ממשועבדים ומע"פ אינו גובה משא"כ לדידן דאמרת שעבודא דאוריי' מה לי מע"פ מה לי מלוה בשטר וליישב ד' רש"י בקידושין כ"כ לעיל ועד"ז יש לתרץ כמו כן האי אי הכי בדרבה דה"נ קאמר דאי לאו דאמר רבה בהדיא מ"ט אמרו מלוה בשטר גובה הוה אמרי' דמלוה בשטר מדאוריי' גובה ול"ק לן א"ה מע"פ כמי משא"כ השתא דקאמר רבה דטעמא דבשטר משום נעילת דלת ק' א"כ מע"פ כמי: אלא דיל"ד מאחר דאמרי' באיזו נשך כי המלוה בלא שטר עובר על לפני עיור וגורם קללה לעצמו ולמה יתקנו עוד רבנן משום נעילת דלת שיגבה ממשעבדי ומה גם שכבר הניחו לשעבוד השטר משום נעילת דלת ונ' דעיקר קו' הש"ס אהוציא עליו כתב ידו דמ' ליה להמק' דעיקר קול בא ע"פ השטר שהרי בעדים לא הוה קלא ולמה לא תקנו משום נעילת דלת דהתם ליכא לפני עיור ומשני דלא היא שטר לחוד בלא עדים ג"כ לית לי' קלא והיינו דקאמר הש"ס התם לית לי' קלא ומאי התם דקאמר אלא משום דקאמר אכתב ידו ואהא קאמר התם לית לי' קלא: והאמר רבה גבי קרקע ע' תוס' ויש לפ' דלכאורה כיון דעכ"פ מדרבנן יש שעבוד גם לרב שפיר מקרי אשר ימצא אמנם רבה הרי איירי ג"כ במע"פ וכיון דלרבה במע"פ ליכא שעבוד קרקע כלל אמאי מקרי אשר ימצא: ועלינו לבאר בזה מאחר דטעמא דרבה במע"פ משום דלית לי' קלא א"כ לכאורה מודה דמע"פ גובה מן היורשי' ובערכין ו' אמר רבה בהדיא דכ"ע מע"פ אינו גובה מן היורשין ונ' דטעמא דרבה כיון דעכ"פ לא חשו חכמי' במע"פ לנעילת דלת שוב אינו גובה אפי' מיורשין משום לא פלוג ובהא נבין דמסיק רבה שם והכא במלוה הכתובה בתורה אי כמלוה בשטר היא קמפלגי ל"ל לרבה למימר הכי לימא דכ"ע כתובה בתורה ככתובה בשטר ואמנם בשטר ע"ט משום נעילת דלת ובנזקין ל"ש נעילת דלת וכמו שכ' הרמב"ן בקידושין בשם רש"י ב"ק אמנם לרבה ס"ל במע"פ בכ"ג לא חשו לנעילת דלת