ליקוטי חבר בן חיים ד קיח

ויש להק' בשלמא אי שעבודא לאו דאוריי' ומה דגובה מן היורשין הוא רק שלא תנעול דלת שפיר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי דכיון דלא סמיך דעתי' דמלוה עליי' לא שייך נעילת דלת משא"כ אי שעבודא דאוריי' ונפקא לן כמ"ש הרשב"ם מיוציא העבוט א"כ כ' רחמנא בהדי' דמטלטלי דלוה משתעבדי למלוה ומה ראו חכמים למימר דמטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדי ונ' דמאחר דגם במלוה בשטר אמרי' לא גבי מלקוחות ממטלטלי וטעמא מאי כיון דאי' לי קלא מה לי מטלטלי מנה לי מקרקעי וצ"ל דמשום תקנת הלוה נגעו בה דאדרבא מאחר דמלוה בשטר אי' לי' קלא וכל מי שיצא עליו קול שהוא חייב איזה חוב שוב לא יקנו מאתו אפי' מטלטלי ובמה יחיה הלוה הזה נפשו וע"כ אמרו דאינו גובה מלקוחות והנה בלקוחות אלו אין חילוק מי הם דאטו בני' ויורשיו אינם רשאי' ליקח ממנו מטלטלי וא"כ אם הם לקוחי' בידם הרי שאין הבע"ח יכול לגבות מהם ומאחר דבכל מטלטל יכול אדם לומר כל מה שבידו הוא שלו א"כ ממילא פקע לגמרי שעבוד מטלטלי דיתמי ובזה נתבארו לנו ד' ר"ט פ' הכותב דס"ל בפקדון או מלוה ביד אחרים תתנו לבע"ח או לכתובה וה"ט דכל שהוא ביד אחרים ל"ש למימר לוקח הוא בידו וממילא גם מטלטלי משתעבדו אלא לכ"ע דלא מחלק אי ס"ל שעבודא דאוריי' ק' ואמנם רש"י ביאר ד' ר"ע דמאחר דהיורשין אין צריכין שבועה הו"ל מוחזקין וכוונת רש"י וכיון דהם מוחזקין יכולין לטעון שקנאו מלוה א' מאביהן באגב קרקע ופקדון בחליפין וכיו"ב ואמנם כ"ז במטלטלי דשייך לומר לקוח הוא בידי אבל במקרקע דבעי' שטר מכירה או שני חזקה ובבני' אפי' שני חזקה לא מהני דאין לבן חזקה בנכסי האב שפיר הו"ל שעבודא דאוריי': אינו גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות לכאורה אי לא הוה נקט כ"א יורשין הו"א ה"ט דפריעת ב"ח מצוה מאחר דשעבודא לאו דאוריי' וכין דמית יורשיו פטורי' משא"כ בלקוחות דעדן הוא חי וחייב במצוה זאת יורדין לנכסיו שמכר שלא כדין קמ"ל ולא מן הלקוחות אבל רש"י כאן בקידושין כ' וכ"ש לקוחות וק' א"כ לקוחות ל"ל ונ' דתוס' כ' בב"ב בס"ד דמוכר שדהו בעדי' גובה מלקוחות דווקא ולא מן היורשי' וא"כ י"ל לדיוקא אתא מלוה אפי' בעדים אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות אבל מוכר בעדי' אף ביורשין לא גבי מלקוחות גבי: וע"פ גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות ותוס' רי"ד מחק לקוחות מכח מתני' דב"ב דתנן אינו גובה אלא מב"ח ואולי י"ל דהתם משום טענה פרעתי איכו גובה ובשמעתין מיירי בשמתוה ומית בשמתא וכיו"ב: רש"י ד"ה אינה גובה חזר רש"י וכ' הא דלעיל דבשטר מדינא גובה משום דכ' וכ' דבא רש"י לאתויי ראי' מרב ושמואל דאס"ד גם רב ושמואל ס"ל דשטר מטעם נעילת דלת גובה אמאי במע"פ אינו גובה מיורשין דביורשין לא שייך לי' לי' קלא אע"כ לרב ושמואל בשטר מדינא גובה וכמ"ש רש"י אא"כ רבה ע"כ ס"ל מע"פ גובה מן היורשין ובערכין ז' קאמר רבה דכ"ע מע"פ אינו גובה מן היורשין אמנם הרמב"ן בשמעתין הביא בשם רש"י דבנזיקין ל"ש נעילת דלת וא"כ שפיר י"ל דבנזיקין דווקא קאמר התם בערכין דמע"פ אינו גובה וכ"ת א"כ מאי משני הש"ס התם בשעמד בדין והו"ל כמלוה בשטר הרי במלוה בשטר גופא לא הוה טעמא כ"א משום נעילת כדאמר רבה בהדיא ובנזיקין הרי לא שייך נעילת דלת י"ל דכוונת הש"ס דהו"ל מוחזק וכאידך תי' תוס' בב"ב שם אלא דק' מאי קאמר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר הרי בשטר גופא לא הוה אלא משום נעילת דלת ל"ק דכ"כ לעיל דלגבי לקוחות הוא דקאמר רבה דטעמא משום נעילת דלת אבל לגבי יורשין לא אצטריך וכ"ש לעיל ע"ש: רש"י ד"ה דלאו מלוה הכתובה לא הוטל עליו חק ע' רש"א וי"ל ד' רש"י דמאחר דשעבודא לאו דאוריי' א"כ פריעת ב"ח רק מצוה דרמיא אגופא והגביה שגובין מנכסיו הוא רק ככפיי' שעושין לו וכמ"ש הרמב"ן ואמנם ביורשין לא שייך גוביינא משא"כ בחוב שהוטל מאת המלך ר"ל ממי שהכל שלו כי לה' הארץ ומלואה וכל מה שתבע מבני אדם הרי הוא כאלו לא זכה בה האדם וממילא השעבוד על הנכסים וחל גם על היורשים אלא דאכתי ערכין ונזקין ק' ואמנם בתרוויי' כ' בהדיא בתוה"ק שירדו לנכסיו בערכין והעמידו לפני הכהן והעריכו הכהן דהיינו שמסדרין לבע"ח ובנזקין מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ומשו"ה לא בעי' שיהא מוטל מאת המלך אמנם הסבר זה א"ש לד' רש"י דמצות פריעת בע"ח מהן שלך הן נפקא אבל תוס' כ' דהמ"ע יוציא אליך העבוט וא"כ מאי בין מלוה לערכין ונזיקין ולזה כ' תוס' ענין אחר וצריך הסבר ענין סברא זאת שכ' תוס' וכ' כוונתם דפריעת בע"ח עכ"פ המצוה רק על הלוה וע"כ יורשין מנ"ל משא"כ בחובת שנתנו בהם התורה שיעור כוונת התורה כי ההקדש והנזק יש להם לתבוע מנכסי המזיק והמעריך כך וכך ואין זאת מ"ע כ"א שעבוד נכסים ואף על נכסי היורשין י"ל דחל: וכ' עוד רש"י אבל בהך דחמירא כשטר נ' כוונת רש"י דוודאי אי לא הוה אמרי' הא דמלוה כתובה בתורה כ"א לענין יורשים שפיר יש להסביר אבל בבכורות מ"ח אמרי' כן גם לענין לקוחות והתם ק' הרי עכ"פ לית לי' קלא וז"ש רש"י דחמירא כשטר אף שאינו דומה לשטר: והנה יל"ד אהך צריכותא דלשמעי' רב ושמואל בחטאת וכ"י ור"ל במלוה וצ"ל כיון דעכ"פ לא הוה סגי לשנות הפלוגתא רק במקום א' שוב מדאצטריך לשמעי' ד' האי מ"ד אשמעי' ג"כ ד' אידך מ"ד: שלהי ב"ב מתני' המלוה בשטר כ' רשב"ם ואף דלא כ' בו אחריות וכו' כלומר אף דקיי"ל סתם מתני' ר"מ ור"מ הרי לית לי' בפ"ק דב"מ אחריות ט"ס מ"מ הך סתמא דלא כר"מ דקיי"ל הל' כסתם משכה וקיי"ל אחריות ט"ס: ומה שהביאו לרשב"ם לדייק כן ממתני' אין לומר משום דיק' אי מתני' באחריות פשיטא לא היא דהרי ד' רוב ראשוני' דמדאוריי' לא מהני אפי' אחריות מפורש דאין קנין לחצאין אמנם ק' לי' להרשב"ם אי מתני' באחריות מפורש דווקא ל"ל לתנא לחלק בין עדים לשטר לפלוג בשטר גופא בין יש בו אחריות או אין בו אלא ש"מ אחריות ט"ס: ע"י עדים גובה מנכסי' בכי חורין כ' דמיירי אפי' חייב מודה ומ"מ לאו כל כמיני' לחוב ללקוחות מאחר דלי' לי' קלא: הוציא עליו כתב ידו יש לפ' דטעמא דאינו גובה מלקוחות משום דלית לי' קלא וכמ"ש רשב"ם דתרתי בעי' עדים ושטר וי"ל הטעם דדלמא הקדים הזמן ובעדי' לא שייך זה דאעולה