ליקוטי חבר בן חיים ד קיז

שהי' עומד בצדו לחזקה וה"ז כמ"ש תוס' לעיל דבדמי' מודיעי' בהדי רובא גם שמואל מודה ה"נ בסיוע קורבא גם שמואל מודה: רשב"ם ד"ה מאי לאו יש ליישב קו' רשב"ם ע"ד אחר דלמאי דמסקי' דכולא מתני' רשב"ג היא א"כ מדתנן בסיפא דבזרעוני גינה חייב ממילא ידעי' דבפשתן פטור וא"כ הך מציעתא משנה יתירא ובשלמא אי איכא בפשתן רוב לזריעה וס"ד דרוב ככל והו"ל פשתן בכלל זרעוני גינה משא"כ אי נימא דלתנא דידן האי רוב לאו רוב משום רובא דאנשי וכו' הדרא קו' לדוכתא הך אציעתי' למה לי: נותן לו דמי זרע מ' קצת דווקא בפשתן ס"ל לר' יוסי כן משום דעכ"פ איכא רובא באנשי ג"כ ולא הוה כפירש לזריעה ודיו אם נותן לו דמי זרע משא"כ בזרעוני גינה אי' לי' לר' יוסי דגם דמי הוצאה נותן לו: ואמרו לו יל"ד מאמרו לו אין לדייק מאומה דלא אמרו כ"א שאינו יכול להוציא ממון משום דרובא דאנשי מסייע לחזקת מוכר ומנ"ל לומר דס"ל דברוב מוציאין ממון וכ' דאי לאו דס"ל דמוציאין ממון ע"י רוב רובא דאנשי למה להו הרי בלא"ה אין מוציאין ממון ע"י רוב אלא ש"מ דאי לאו רובא דאנשי הוה ס"ל דמוציאין ממון ע"י רוב לזריעה: סוגי' דשעבודא דאורייתא קידושין פ"ק וב"ב פ' גט פשוט (לש"ש תר"ם ולסיומא דמ' ב"ב): קידושין י"ג ע"ב האשה כ' רש"י יולדת כוונת רש"י למ"ש הרשב"א דהא דנקט אשה אף דבאיש ג"כ מצינו ונקט הרשב"א מצורע ויותר הו"ל למנקט זב דבכ"ג מייתי קן משא"כ מצורע דדווקא עני מייתי קן ותי' הרשב"א משום דכל מס' קינין באשה מיירי ואמנם הא גופא מק' מ"ט מ' קינין באשה מיירי ונ' משום דבאיש לא משכחת קן כ"א ע"י פורעניות זב ומצורע משא"כ באשה משכחת ביולדת וז"ש רש"י האשה יולדת: אמנם עדן ק' דבאותה משנה עצמה מזכיר תחלה האשה ולאיזו ענין קאמר עוד הפעם האשה וכ' דמזה דייק ריא"ש דמיירי שהפרשתה מחיים מאחר דהאשה היינו מסתמא יולדת וכמ"ש דזולת זה מה לי אשה או איש וסתם יולדת י"ל בעל וא"כ הבעל הוא היורש ואם הבעל הוא היורש הא קיי"ל וכן ארי א"ש בהדי' פ' החובל דבעל הוה לוקח ראשון וא"כ מאי שעבודא דאורי' שייך הרי הנכסים לא היו שלה אע"כ דהפרישתה מחיים ודנימא הכי נקט תנא האשה וכ"ת א"כ מאי קאמר תו הש"ס אלמא קסבר שעבודא לאו דאוריי' הש"ס הק' נהי דבסתם אשה ל"ש שעבודא דאוריי' מאי הוה מיירי בלא הפרישה מחיים ומשום שעבודא דאוריית' לא הו"ל לתנא למנקט האשה אבל מ"מ הרי גם באשה יש גווני דשייך שעבודא דאוריי' כגון שמת בעלה או שסילק עצמו מנכסי' אפי' במותה אלא ש"מ שעבודא לאו דאוריי' מדסתים תנא ונקט דווקא שהפרישה מחיים: ועד"ז היה אפשר לומר דר"י לטעמי' פליג אדשמואל דר"י ס"ל ק"פ כקה"ג וכ' תוס' לחד תי' דלר"י לא אצטריך תק"א וא"כ נהי דאי' לי' לבעל ק"פ והוה כקה"ג מ"מ גם לה יש קה"ג כמבואר בסוגי' דעבדי מלוג יוצאי' בשן ועין ושפיר שייך שעבודא דאוריי' אקנין הגוף דידה כיון דחל חיובא עלה ושפיר קאמר ר"י אפי' לא הפרישה מחיים אא"כ יק' דהרמב"ם שהביא המשנה סתמא א"כ פסק כר"י אפילו לא הפרישה מחיים והרי הרמב"ם פסק לתק"א והו"ל לחלק בין אם הבעל יורשה או שאר יורשין וכמ"ש וכ' ד' הרמב"ם דמאחר דמסלק רב אשי פ' יש נוחלין דבעל שויהו רבנן כיורש ושויוה כלוקח ודווקא בלקוחות דאנהו אפסדי אנפשיי' שויוהו כלוקח י"ל דהכא גבי פסידא דידה דאתחייבא בחיי' בהך עולה ג"כ שויוהו כיורש ושפיר שייך שעבודא דאוריית' וריא"ש הוא דלא אסיק עדן אדעתי' הך דרב אשי: אלא שעדן יל"ד לר"י מ"ש האשה דנקט וכו' שכתב לדקדק לעיל ונ' דמשום סיפא נקט הכי דקתני חטאתה ומתה לא יביאו יורשי' עולתה משום דחטאת שמתו בעליו למיתה אזלא ולכאורה טעמא מאי משום דמיתה כפרה על חטאתה והנה החילוק בין חטאת יולדת לחטאת זב וזבה ומצורע דבכולהו חטאת קודם לעולה וביולדת כ' עולה קודם לחטאת ומ' לכאורה דבהנהו דע"י חטא באו לזיבה וצרעת אף החטאת באה לכפרה וצריכה להיות קודם לעולה וכמ"ש רז"ל ריצה פרקליט נכנס דוכרן אחריו משא"כ יולדת דלכאורה לאו לכפרה ורז"ל נדחקו בזה מאי כפרה שייך גבה ואמרו משום דבשעה שכורעת לילד קופצת ונשבע ועכ"פ היה דמדהקדים הכ' עולת יולדת לחטאת החטאת לאו לכפרה אתי וא"כ אפי' מתה יביאו יורשי' חטאתה ואמנם באמת קיי"ל לא הקדימו ה' אלא למקראה וי"ל דילפי' לה מדכ' והקריבו וכ' רש"י דר"ל שאותו שבא לכפר א"כ ש"מ דהחטאת בא לכפר וא"כ ע"כ היא בכלל שאר חטאות שמתו בעליו דלמיתה אזלא והיינו דנקט תנא האשה דהיינו יולדת ואעפי"כ לא יביאו יורשי' חטאתה: ועד"ז יל"פ ד' רש"י שכ' שהפרשתה מחיים ואשמעי' דקריבה לאחר מיתה וק' מהי"ת נימא בעולה דאינה קריבה לאחר מיתה אמנם דק' לן מאחר דבאמת גם כאן חטאת קודמת לעולה ולמה הקדים הכ' החטאת א"וו משום דכאן גם העולה באה לכפרה ונהי דלמיתה לא אזלא כחטאת מ"מ לכה"פ ירעה עד שיסתאב כאשם קמ"ל דלא כ"א דהוה כשאר עולה דקריבה לאחר מיתה: רש"י ד"ה שעבודא דאוריי' הא דאמור רבנן פי' לדבריו דמלוה בשטר לכ"ע גובה מן היורשי' וס"ד דהיינו משום דנכסוהי ערבין וא"כ גם במלוה ע"פ נכסוהי ערבין ב' קמ"ל דדווקא אם בפי' עשאן ערבין לא זולת: והק' הריטב"א והתוס' רי"ד מסוגי' דג"פ דאמר רבה מ"ט אמרו מלוה בשטר גובה שלא תנעול דלת אלמא דמדינא אינו גובה וכ' ד' רש"י דהתם בלקוחות קמיירי וללקוחות אי שעבודא לאו דאוריית' לא מהני מ"ש אחראי' וערבאין דמ"מ לפי שעה לא הקנה לו מאומה עד דמטי זמן פרעון יהא בידו לגבות מהם וה"ז דומה למקדש אשה לאחר ל' יום דאם לא בא אחר וקדשה ה"ז מקודשת אבל אם בא אחר וקדשה תוך ל' פקעי בי' ראשון וה"נ אם מת ולא מכרן גובה מן היורשין משא"כ אם מכרן פקע שעבודו למפרע ועי' בריטב"א דעתו בזה: