ליקוטי חבר בן חיים ד קטז

המוטל בס' חולקין ולסומכוס דלמא גם רב מודה כי היכי דשמואל מודה לסומכוס כדאמרי' פ' הפרה וע"ז כ' הרשב"ם דפשיטא להש"ס דהא ליכא עדי' נוטלת מנה וא"כ ע"כ אין הטעם משום ממון המוטל בס' חולקין כ"א משום מוציא מחבירו והיינו דשמואל: תוס' ד"ה ואמאי פי' לדברי' דבזמן שיש עדי' הו"ל מגו במקום עדי' כמ"ש תוס' בכתובות שם אבל בזמן שאין עדים הא איכא מגו ומאי מק' הש"ס וצ"ל דהא דבנתארמלה באמת לא טענינן ליתומי' פרעתי ואפי' מנה לא תקבל משום דמיירי בגוונא דלא שייך פרעתי אמנם בנתגרשה הוא דק' לן ומבוארי' ד' תוס' עפ"י מ"ש רש"א בתי' וכצ"ל מיד בקו' תוס': ויש לעיין עוד דהרי מגו במקום חזקה גופא אבעיא דלא אפשטא בריש מכלתין וא"כ י"ל במקום רוב וודאי לא אמרי' מגו ואמנם הא הכא איכא חזקה בהדי מגו וה"ז דומה למ"ש תוס' ר"פ המניח דהדמי' מודיעי' מכריע לרב בין חזקה לרובא וה"נ נימא המגו תכריע: והנה למ"ש תוס' בסנהדרין דשמואל לא פליג כ"א ברובא לרדיא א"כ לכאורה גם לשמואל ק' ליזל בתר רוב ולזה כ' דגם המק' ידע מהא דרוב הנישאות בתולות יש להם קול וא"כ לשמואל לא אזלי' שוב בתר רוב נשים בתולות נישאות כמו דלא אזלי' בתר רובא לרדיא משא"כ לרב למה לא ניזל בתר רוב בתולות נישאות ובזה מבואר מה עלה ע"ד רבינא לומר כל הנישאות בתולות יש להם קול אלא משום דמרוב גם המק' ידע ומ"מ במסקנא מסקי' דברוב כזה גם רב מודה דגרע מרובא לרדיא דהתם על השור אנו דכין ובשור ליכא רוב כנגדו כ"א בלוקחי' משא"כ בבתולות תרוויי' רובא בבתולות נינהו ומ"מ לא מקרי כ"א גילוי מלתא בעלמא משום דרוב נשים בתולות נישאות הוה רובא דממילא ורוב יש להם קול הוה רוב הבא ממקום אחר: וכ' רשב"ם בסוף שמעתין דהאי קול שנזכרי' שמחת הנישואין ולא פי' כן לעיל מיד והיינו דבס"ד היינו יכולי' לפ' דקול היינו קול שיצאה בהינומא וראשה פרוע אא"כ מ"פ הש"ס הכי סהדי שקרי נינהו אלא ש"מ דקול היינו שנזכרי' שמחת הנישואין: תוס' ד"ה קוביוסטוס כ' דהרשב"ם יישב קו' זו לקמן שכ' כולהו הכי אתנהו גנבי' וע' עו"ש ר"ל בזה נהי דאקביוסטוס ל"ש כולהו הכי אתנהו כיון דעכ"פ גנב' אתנהו מה לי גונב ממון או גונב נפשות בין כך סבור וקיבל: תוס' ד"ה לסטים מזויין מכאן ק' כ' ליישב ד' רש"י דמדאמרי' קלא אית להו תו לא חיישי' דלא ידע בעליו מזה ונהי דמ"מ יכול בכל שעה לומר הרי שלך לפניך אבל מאחרי שהוא הכהן עצמו מאכילו בתרומה ע"כ סבור וקיבל דאם היה בדעתו לשלחו למה מאכילו בתרומה: רשב"ם ד"ה נישא מ"ט ואע"ג דלא פירש כוונתו וכ"ת דמיירי שהתנה בפירוש שאינו מקפיד על מום וקמ"ל דגם זה בכלל מום אדרבא ע"כ אמום זה לבד התנה כדאמרי' סמפון בעבדא ליכא מבראי חזי לי' מגוואי לא אכפת לי' וע"כ אמום זה התנה ומאי קמ"ל אע"כ בלא פירש מיירי: רשב"ם ד"ה לא משום דרובא האריך הרשב"ם בזה לענ"ד ליישב קו' רש"א דדלמא מיירי שכבר פרע הלוקח ואית למוכר רובא וחזקה ומודה שמואל וע"ז כ' רשב"ם דהענין עד"ז אי אזלי' בתר רוב הו"ל כאילו פירש בהדיא שלוקח גנב ואין כאן מקח טעות משא"כ אי לא אזלי' בתר רוב ולא הו"ל פירש אנן סהדי דהלוקח עבד עובדא שפירא קכה ובוודאי לא ידע והו"ל מקח טעות אף דיהיב לוקח זוזי: ועלינו שוב לחקור לד' תוס' סנהדרין מה מק' הש"ס וכי מה ראו לדמות רוב זה לרדיא ואמנם עפ"י מה שבארנו ד' הרשב"ם היא היא דה"נ מול רוב עבדי' גנבי רוב הלוקחי' אמנם לוקחי' כ"א עבדא שפירי ושוב דמי לרובא לרדיא: רשב"ם ד"ה ונמצא עוברה בצדה כוונת ד' הרשב"ם דרב דאזיל ברדיא בתר רוב היינו דהלוקח טוען בריא וע"כ הך דפרה ג"כ הש"ס מוקי לה בבריא ובריא וכדרכה בר"ה בריש ב"מ ודלא מפ' לה הש"ס משום דר' דמתני' מוכח הכי דקתני ואינו ידוע ולא קתני ואינו יודע ש"מ דהמזיק וניזק יודע ועוד דתנן משלם כ' הרשב"ם בעל השור ר"ל דכיון דבתם מיירי גובה הו"ל למתני דשור תם מגופו משלם אלא ש"מ דבא לרמז אף דמה בעו שור טוען דמשנגחה ילדה ומ"מ משלם ועכ"פ ש"מ דבברי וברי מיירי: והנה זה אי מלתא וודאי צ"ע לד' תוס' בסנהדרין ולשמואל מי ניחא הא הכא ליכא רוב המתנגדים וגם שמואל מודה וכ' דהא דלא ניחא לתוס' בסנהדרין בתי' תוס' ב"ב משום דק' להו הרי גם בסנהדרין הו"ל למוחזק בממון חזקה ומה שדחו ע"ז בב"ק לא ניחא להו נמצא דעיקר הקו' לשמואל אטו פליג אר' יאשי' דיליף סנהדרין בממון מק"ו ואצטריך תוס' לחלק בין רדיא לשאר רוב משא"כ מתני' דהפרה דכסומכוס אתיא ואטו סומכוס ע"כ כר' יאשי' ס"ל דלמא ס"ל דבממון ג"כ כתיבא סנהדרין בהדיה ולעולם ממון לא ילפי' מנפשות משום דבממון איכא רוב חזקה: תוס' ד"ה איכא למימר ע' רש"א הנה מ"ש דהו"ל למתני קודם נגיחה אין זה דקדוק כ"כ אבל מ"מ מ"ש דסמוך מיעוט מפילות וודאי שפיר כ' וא"כ ק' אד' רשב"ם דפשט דבריו מ' דמטעם פלגא ופלגא אתי' עלה א"כ סמוך מיעוט מפילות וכ' דהרשב"ם יישב זה לקמן בסמוך שכ' דהכא שרואין שנגחו הפרה העמיד פרה על חזקתה דהשתא ילדה וא"כ מיעוט מפילות אין כאן ושפיר הו"ל מקמא ומאחורה פלגא ופלגא: רב דאמר כר' אחי' ע' רש"י והנה יש לעיין וודאי בשור המועד שייך חזקה דגופא אבל בגמל האוחר מאי חזקה דגופא איכא אלא הענין נ' כך עיקר פלוגתא דרב ושמואל ברובא דליתא קמן אין דינו כשאר רובא ופשיט רב מר' אחא דאפי' חזקא דליתא קמן עדיף לר' אחא להוציא ממון רובא לא כ"ש וכ"ת עכ"פ אמאי לא אזיל רב אחא כאן בתר רוב גמלי' או שוורי' דעלמא ה"ט משום דרוב גמלים ושוורי' בחזקת שאינם נוגחי' דעד שיגח ג' פעמי' איננו בחזקת נוגח ועד"ז נבא ליישב גם לשמואל דאמר כרבנן הרי רבנן אזלי בתר רוב שוורי' דעלמא ורוב שוורים דעלמא אפי' לר' אחא לא הוה רוב כ"א טעמא דרבנן דבחזקה אין מוציאין ממון לא זולת ודקאמר הש"ס במסקנא דאיהו גופא מוחזק ביאר הרשב"ם וכ' וכיון דהוא עומד בצדו כלומר דהכא מסייע לי' קורבא