ליקוטי חבר בן חיים ד קיד

דעיקר מקח טעות דקאמר רב הוא משום דנגחין מחויב לשוחטו ואינו ראוי אלא לשחיטה וא"כ אפי' לבדו לא יוכל לחרוש בו: שם ברשב"ם מקח טעות כיין ונמצא חומץ כוונתו כמ"ש לקמן דכיון דאזלא בתר רוב הו"ל כאלו פירש וא"כ הו"ל כיין ונמצא חומץ: וכ' עוד והדרי זוזי למימר דבמוכר מוחזק פליגי וטעמי' דשמואל דסמוך מיעוטא לחזקה אבל אי הלוקח מוחזק גם שמואל מודה דרוב מסייע לי': שם ד"ה יכול אלא אחר טענה טובה כוונת הרשב"ם ע"ד שכ' לקמן דטעמא דשמואל דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אלא דלא ניחא ליה לרשב"ם לפ' דה"ט דשמואל דא"כ מה ענין לומר על כזה אין הולכין בממון הרי גם באי' נוכל לומר סמוך מיעוטא לחזקה א"וו דווקא משום דבממון המוחזק טוען ג"כ טענתו וכן הם ד' רשב"ם לקמן וזה שכ' כאן דאזלינן בתר טענה טובה: ועד"ז נחית הרשב"ם לפרושי דהא דאין הולכין בממון אחר הרוב לאו דהרוב לא מקרי רוב כמ"ש תוס' דסנהדרין דרובא לרדיא לאו רוב הוה כ"א רוב הוא דהוה אמנם מאחר דאיכא מיעוט וחזקה הו"ל פלגא ופלגא ודייק לי' להרשב"ם הא מלתא מהא דאמרי' בב"ק שם דלסומכוס הו"ל ממון המוטל בס' ובשלמא אי הוי לי' פלגא ופלגא שייך למימר דהו"ל ממון המוטל בס' אבל אי האי רובא לאו רובא הוה מאי ממון המוטל בס' הוה אלא שהי' אפשר לומר דבאמת הני ב' תי' בב"ק שם פליגי בהא דתי' קמא באמת ס"ל דטעמא דשמואל משום דהאי רובא לאו רוב הוה ואפי' פלגא ופלגא לא הוה ולי"ב ס"ל דהו"ל פלגא ופלגא ואמנם ד' רשב"ם דקי"ל דלשמואל הו"ל רובא רובא כשאר רובי דאי כד' תוס' סנהדרין שם מאי מק' אש"ס לקמן משאר רובא ארובא דרדיא אלא וודאי הוה פלגא וק' לי' לרשב"ם הל' אהל' דקיי"ל כסומכוס וקיי"ל כשמואל וע"ז משני הרשב"ם דדינא דסומכוס לא שייך כ"א בספק שלא היה אפשר לברר כההוא דשור שנגח משא"כ הכא כיון דההוא רובא לאו רובא משום חזקה שכנגדה הו"ל לפ': שם ברשב"ם ה"ג וכגון שמכירין ע' רש"א ותי' אינו מספיק דמ"ש דמסתמא מיירי במכירין הרי בשור שנמכרו בכל מקום למה במכירין דווקא אלא שי"ל דל' לחבירו מ' במכירו ואמנם מ"ש דבעי לאוקמא בכ"ג לכאורה אפכא מסתברא דאפושי פלוגתא לא מפשי' ודי אם פליגי באין מכירין וכ' דהש"ס ידע דשמואל עיקר סמיכת' אתנא דמתני' דס"ל ג"כ אין הולכין בממון אחר הרוב וע"כ צ"ל דמתני' ג"כ באין מכירין ואדמפלג תנא בין פשתן לזרעוני גינה לפלוג בפשתן גופי' בין מכירין לאין מכירין אלא ש"מ דאפי' במכירין מיירי שמואל וזה שסיים הרשב"ם ודמיא למוכר זרעוני גינה כלומר דמהתם ידעי' דבמכירין מיירי: שם ד"ה ולחזי רמז הרשב"ם דהך קו' קאי אתי' הש"ס דזבין להכי ולהכי אבל בלא"ה הו"מ למימר דמיירי דיהיב ליה דמי נכסתא ומ"מ טעין דלרדיא זבין כי ההוא גברא לא ידע מה הפרש במחיר בין לרדיא ובין לנכסתא אבל מאחר דמיירי בגברא דזבין להכי ולהכי ע"כ דידע והיינו דמק' הש"ס: אמנם שאר ד' הרשב"ם בדבור זה צריכין ביאור גדול כי ילך מענין בתחלה ובסוף דבריו פי' כי קו' הש"ס לימא הדמי' מודיעי' ובאמצע דבריו פי' כי משום ביטול מקח הוה קו' הש"ס ונ' דהנה הר"י בן מיגאש הביא י"מ דבאמת קו' הש"ס הא דלענין ביטול מקח רבנן מודו והק' עליו הר"י בן מיגאש דלמא הוה הטעות בכדי שאין הדעת טועה דלא הוה ביטול מקח דאמרי' במתנה יהיב לי' והנה אליבא דשמואל לק"מ דמאחר דהלוקח סמך על הרוב מאי בכדי שאין הדעת טועה שייך א"וו קו' הש"ס הי' מדקאמר הש"ס אי דמי נכסתא כן הגי' בב"ק וברשב"ם דשמעתין ור"ל אמאי הוה לרב מקח טעות נימא אפי' כד הלוקח דלרדיא זבין הרי הוה ביטול מקח ומי שנתאנה ידו על העליונה וכיון שהמוכר רוצה בקיום המקח לוקח מאי אי' לי גבי' וע"ז הק' הר"י בן מיגאש דלמא הוה הטעות בכדי שאין הדעת טועה וא"כ המוכר במתנה יהיב ללוקח הטעות ועכשיו שהוא נגחן טוען הלוקח מקח טעות והיינו דכ' הרשב"ם דלשמואל שפיר נוכל לומר דקו' הש"ס הי' משום ביטול מקח אבל לרב ע"כ צ"ל דהקו' היה כמו הדמים מודיעים וכמ"ש דלרב ל"ש ביטול מקח וכיון דצריך לחלק ברב בין הך דהכא להך דצמד ממילא גם לשמואל מחלקי': ואמנם תמצית החילוק שהמציא הרשב"ם הוא זה דבשמעתין כיון דמיירי בגברא דזבין להכי ולהכי א"כ שייך לומר הדמי' מודיעי' משא"כ בצמד דלא ידעי' אם הלוקח קרי כלל לצמד בקר אין הדמי' ראי' ואמנם מה דאצטריך הרשב"ם לומר דלמא הלוקח לא קרי לצמד בקר ולא קאמר בפשיטות דהמוכר טוען דלא קרי לצמד בקר א"כ עכ"פ מטעם ביטול מקח ליהוי בטל אם לא שאין הלוקח קורא לצמד בקר ואז הוה טעות בכדי שאין הדעת טועה ול"ש ביטול מקח: וביקש הרשב"ם עוד ליישב מנ"ל להש"ס חילוק זה וכ' הרשב"ם דמדחזי' היכא דכולהו קרי לצמד בקר מודו רבנן וא"כ גם בשמעתין דמיירי בגברא דזבין להכי ולהכי הו"ל כמו כולהו קרי לצמד בקר ואיכא דקרא כמי לצמד צמד: תוס' ד"ה דמי' מסייעי' לרוב או לחזקה כוונת דברי' דאי דמי רדיא יהיב לי' ע"כ כשמואל דהרי דמי' מסייעי' לרוב ואי דמי נכסתא יהיב לי' ע"כ כרב דהדמי מסייען לחזקה: ואמנם מ"ש תוס' דהו"מ למימר אפכא בב"ק דחו זה דהרי מתני' דהתם מוכחי' דאין הולכין בממון אחר הרוב ונ' ד' תוס' בשמעתין דמצי למימר מתני' דהתם מיירי שהלוקח עדן מוחזק ומיירי דרובא קרי לכדא חביתא וס"ד דחזקת לוקח עדיפא קמ"ל הדמי' מודיעי' מסייע לרוב וצ"ל עד"ז דבין הא דקרי לכדא כדא בין הא דקרי לחביתא כדא קאי אלוקח ע' תוס' שם: ומ"מ מ"ש תוס' בב"ק דמתני' ונוכחי' ר"ל דמאחר דבאמת רובא קרי לחביתא חביתא ולכדא כדא כדווק' הש"ס התם פתח בכד וסיים בחבית ואי מתני' מיירי ברובא קרי לחביתא כדא ולכדא חביתא הו"ל לאשמועי' בהדיא: רשב"ם ד"ה דאייקר בשרא ואי' דגרסי דזל רדיא וצ"ע אי זל רדיא היינו משום שאינו שעת חרישה ואין קונין לרדיא א"כ ומאי רובא לרדיא שייך: ונ' דהני דגרסי הכי היינו משום דק' להו קו' תוס' לוקמי דהוזל אחרי כן אמנם אי גרסי' דזל רדיא לק"מ: