ליקוטי חבר בן חיים ד קיג

תוס' ד"ה ואי ס"ד לכאורה בשמעתין י"ל דרב אשי הוא המק' עלי' דאמימר ואיהו הא קאמר בבכורות איידי דתנא רישא משך תנא סיפא משך ולעולם במעות לבד סגי אמנם בבכורות שם וודאי ק' מאי עלה ע"ד המק': באו"ד תרתי בעי' ואי ק' גופו באחת ממונו בשתים י"ל דלר"י דד"ת מעות קונות וגלתה תורה לעמיתך במעות א"כ הפקיע הכ' קנין כסף בנכרי וק' גזל מחזוי דקאמר הא הוה מקח טעות ובבכורות באמת קאמר דהוה מקח טעות ונ' דהש"ס קיצר בשמעתין ולא מייתי תי' אביי אקו' רבא ומרמז להא בהא דקאמר דמחזי כמקח טעות הואיל ואיבעי לי' לעיוני ולא עיין לא מחזי אבל ברישא מחזי: והנה הרמב"ם לא הביא כ"א דהוה כמקח טעות והשמיט להא דרבא ונ' דבמ"ש במשיכה אף דמשיכה קונה בנכרי כוונתו במשיכה הוה קנין כפול מדאוריי' הוה קנין בנכרי וגם בדיני' מ"מ הוה כמקח טעות משא"כ בשני קניני' נפרדים לא הוה מקח טעות: ואמנם מ"ט שבק הרמב"ם הא דרבינא בבכורות בשלמא רב אשי אתותב בשמעתין אבל תי' דרבינא דהוא בתרא ולחומרא ק' ואי הוה סבר הרמב"ם דבתרי תרעא ל"ש מחוסר אמנה כד' הרז"ה בב"מ שם הוה א"ש דהכ' עדיף עוד מתרי תרעא דמפסיד לגמרי וכמ"ש תוס' בשמעתין בב"מ שם אבל הרמב"ם לא חילק וכ"ד ה"ה שם בפ"ז ממכירה והך דרבינא סייעתי' להו דאין חילוק ונ' טעם הרמב"ם משום דבשמעתין בע"א לא מייתי הש"ס כ"א אביי ורבא ש"מ דליתא לדרבינא ולד' הרז"ה אפשר באמת מה"ט משום דבתרי תרעא ל"ש מחוסר אמנה: תוס' ד"ה ב"נ נהרג מד' רש"י בשמעתין מבואר להיפך שכ' בהדי' דישראל מחיל וד' רש"י בעירובין ס"ב ויבמות מ"ז קצת נוטין כן ואין הכרח וע' תוס' עירובין שם: תוס' ד"ה ואי אמרת י"ל דבישראל כיון דמחוייב להשיב הגזילה בעין נעשה שואל עלי' עד השבה משא"כ בגוי דגם להשיבן איני נותן ואי לא קניא אמאי חייב עלי': ואמנם י"ל בקו' תוס' זאת קו' תוס' בדבור הסמוך דהא בהא תלי' כיון דגלתה תורה בישראל והשיב את הגזילה ממילא אוקמא הכ' ברשותו ליחייב עלי' אבל בגוי דליתא בתורת והשיב ממילא לא אצטריך לאשמעי' כיון דלא קנה דלא ניתן להושיבן: בריך רחמנא דסייען עד כאן: סוגי' דאין הולכין בממון אחר הרוב ב"ב פ' המוכר פירות (תחלת החורף תרל"ח): המוכר פירות לחבירו י"ל דמאחר דאיירי ע"כ בגברא דזבין לזריעה ולאכילה נקט תנא לחבירו לומר אף דמכירו שלוקח בין לזריעה בין לאכילה מ"מ לא מתחייב המוכר באחריות דאין הולכין בממון אחר הרוב: וכ' רשב"ם המוכר סתם ולא פירש הול"ל ולא פי' ר"ל הלוקח וכ' דכוונת רשב"ם דמדלא מק' הש"ס ולחזי דמי היכא ש"מ דמיירי במוכר סתם ודמי לזריעה ודמי לאכילה חדא נינהו והיינו דכ' הרשב"ם במוכר סתם ולא פירש המוכר למאי יקנה הלוקח אי לאכילה אי לזריעה כי דמי המכירה שוין: וכ' עוד הרשב"ם וזרען הלוקח כוונתו דאלו היה טעמא דאינו חייב באחריותן משום דתלינן בקרקע של הלוקח אפילו זרען המוכר היה פטור אבל מדחייב המוכר בזרעוני גינה ש"מ דטעמא רק משום דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ דווקא זרען הלוקח אבל זרען המוכר חייב: וכ' עוד הרשב"ם לא מבעיא ר"ל דרישא משנה יתירא דהו"ל למתני רק המוכר זרע פשתן ואנא ידענא דכ"ש שאר פירות אלא לא זו אף זו קתני: ויל"ד למ"ש התוס' רפ"ג דבכורות דטעמא דרשב"ג דחלב אינו פוטר משום דאמרי' סמוך מיעוט חולבת בלא לידה לחזקת מבכרת וא"כ ל"ל לשמואל למימר אין הולכין (ומצאתי קו' זאת בשם הגאון ר"ע איגר) בממון אחר הרוב וכ' תוס' בב"ק וכן ד' הפוסקי' חו"מ כל"ב משום דהמוכר מוחזק ומיעוטו מסייע לי' הרי שמואל מרשב"ג יליף למלתי' דמתני' אליביה ורשב"ג אף באי' כה"ג לא אזיל בתר רוב והי' כ' דבאמת ר"ת לית לי' כד' תוס' בב"ק וס"ל כתי' תוס' בסנהדרין פ"ב דטעמא דשמואל לאו משום מיעוט וחזקה כ"א משום דרובא לרדיא לא הוה רוב גמור וצ"ל דה"ה רובא לזריעה וא"כ אפי' בלא חזקה קאמר שמואל אין הולכין אחר הרוב ואפי' היה הלוקח מוחזק עדן במעות: אלא דצ"ע דאי לד' ר"ת שמואל אפילו בלא חזקה דהיינו אם הלוקח מוחזק קאמר למלתי' למה לא הובא דעתו בפוסקי' ולזה כ' דר"ת לא הוזקק בבכורות לתי' זה רק לרבא בבכורות דלא מחלק בין רובא דתליא במעשה או לא אבל לרבינא שם דמחלק בין רובא דתליא במעשה א"כ גם בחולבות הרי הוה רובא דתליא במעשה א"צ לתי' ר"ת ונוכל לומר דאפי' במקום חזקה היכא דלא תליא רובא במעשה קאמר רשב"ג דאזלי' בתר רובא וא"כ הכא ע"כ משום דבממון אין הולכין במקום חזקה אחר הרוב הוא ושפיר קאמר שמואל: רשב"ם ונמצא שהיה נגחן כלומר דאם נעשה נגחן ברשות לוקח ל"ש ממקח טעות דנסתפחה שדהו אלא דק' פשיטא ל"ל לרשב"ם למימרא להא מלתא ונ' דס"ד דאפי' אם אין כאן עדים שנגח אצל המוכר כ"א ב"פ אלא שנגח תחת הלוקח פעם ג' ס"ד דמצי הלוקח למימר למוכר נהי דלא היו עדים כ"א על ב"פ אתה רמיתני כי באמת ידעת שכבר נגח יותר לזה כ' רשב"ם דל"ש מקח טעות כ"א כשנמצא נגחן דהיינו ג"פ אצל המוכר וכ"ת מנ"ל להרשב"ם באמת הא מלתא ונרא' דאס"ד דבכה"ג פליגי א"כ ל"ל להש"ס כל האי שקלי' וטריא לימא דבהא פליגי רב דאזיל בתר רוב ורוב בהמות המנגחי' ב"פ סופם ליגח גם ג"פ ה"ל מקח טעות ושמואל לא אזיל בתר רוב א"וו דכה"ג כ"ע מודו דלא הוה מקח טעות: וכ' עוד הרשב"ם דאינו ראוי' אלא לשחיטה ולכאורה בקיצור הו"ל למימר אינו ראויה לרדיא וכ' דלכאורה הי' אפשר לומר דהא דאינו ראוי לרדיא היינו שאינו יכול לצמדו עם עוד אחד משום שהוא נוגח אבל בפ"ע יוכל לחרוש וא"כ רב ושמואל בהא פליגי רב אזיל בתר רובא ורובא דזבני לרדיא לצמדא זבני ולצמדא אינו ראוי והו"ל מקח טעות משא"כ שמואל ס"ל דלא אזלי' בתר רוב ומצי א"ל חרוש בו לבדו וע"ז כ' רשב"ם