ליקוטי חבר בן חיים ד קיב

ואמנם הש"ס בבכורות מס' לי' אי ס"ל לאמימר כר"י או לא ולזה נ' דאמימר קאמר למלתי' בין לר"י בין לר"ל וה"ק בין נכרי קונה מה"ת בין קונה במשיכה האדנא קונה במשיכה דאנן חזי' במשיכה הוה קנין לגביי' והש"ס בבכורות דמק' אאמימר קאי התם בשיטת ר"ל דקנין דאוריי' בעי' עכ"פ ואמנם אמימר לנפשי' לא קאמר כ"א משיכה בנכרי קונה קאי בין שהוא קנין דאוריי' או לא אנהו לדדהו משיכה הוה קנין ומייתי ראי' ע"ז שפיר מפרדשני וע"ז שוב קאמר רב אשי בין לר"י בין לר"ל משיכה בנכרי אינו קונה דלדדהו לא הוה משיכה קנין א"נ דהוה קנין מה"ת לר"י ומייתי ראי' מרב דא"נ הוה רב סבר כר"ל מ"מ אי לאו דמעות עיקר קנין לגביי' כ"א משיכה כדמייתי אמימר מפרדשני לא הוה מקפיד רב אמעות ומייתי הש"ס עלי' דרב אשי מב"נ נהרג דע"כ ר"י סבר משיכה קונה ואתותב רב אשי בהא אבל במה דס"ל דמעות קונה בגוי לא אתותב ופסק הרמב"ם דתרוויי' קונין ואמנם החילוק משיכה קונה מדיני' ומדין תורה ומעות רק מדיני' קונה ובזה א"ש המק' מגרוטאות שכ' תוס' דהוה סבר דתרוויי' בעי' ומהי"ת אלא דהוה ס"ל מה"ת בעי' משיכה בנכרי אבל בדיני' רק מעות קונות ולהכי בעי' תרוויי' ודחה לי' הש"ס ומעתה א"ש הרמב"ם בגרוטאות לא מבעי' מעות דמה"ת לדידן דקיי"ל כר"י לא קנה וודאי שייך מקח טעות אפי' משיכה שקונה מן התורה מהני מקח טעות ומעתה הנה ר"ל באמת סבר מעות קונות בגוי מה"ת ואי האי בדיני' דקאמר ר"ל ר"ל בדיני' ממש פשיטא ומאי קמ"ל ר"ל כיון דמה"ת הוה קנין וגם בדיני' או ר"ל בדינא שפסקה להם תורה קאמר אמנם אנן קי"ל כר"י ומה"ת משיכה קונה אלא דגם במעות אזלי' בתר דינא כרב אשי דבהא לא אתותב וז"ש הרמב"ם בה' בכורות דבעי' דינא דווקא ומעתה הן הן ד' המ"ב שכ' כיון דבדיני' קכה במעות הוה חמץ שלו, ונסתלק מעלי' קו' מג"א סי' תמ"ח: עבודה זרה פ' השוכר פסק עד שלא מדד עי' רש"י ויל"ד למ"ד במשיכה תלי' מלתא מאי אריא דנקט מדידה (ע' בכ"מ יישוב לקו' זאת בהל' י"א שם) משיכה הו"ל למנקט ונ' דקמ"ל אף דמדד לתוך כלי שיש בו עכבת יין ונעשה יי"נ קודם שקנה במשיכה מ"מ דמיו מותרין וכרשב"ג דאפי' ביין מוכרו חוץ מדמי אי' שבו וא"ש דנקט מדד אף דאיכא משיכה בלא מדידה: משיכה בנכרי קונה כ' רש"י ואע"ג דלא יהיב דמי אף דה"ה אפכא אפי' יהיב דמי בעי' משיכה אבל הראי' דמייתי אמימר מפרדשנא עיקר הראי' דמשיכה בלא דמי מהני אבל אאפכא לא מייתי ראי' ואמנם מה שסיים רש"י וה"ה ישראל מגוי היינו מדמק' הש"ס לקמן מגרוטאות דמיירי ישראל מגוי ואמנם הכא בא רש"י ליישב ל' אמימר דלא קאמר גוי קונה במשיכה כ"א משיכה קונה בגוי לכלול תרויי' הן גוי מישראל הן ישראל מגוי: תדע יל"ד מאי ל' תדע דקאמר ובפרט למ"ש תוס' דעיקר סמיכות אמימר אדר"י וכ' דהנה אר"י א"ר בב"ב ככסי ככרי הרי הן כהפקר דגוי דעתי' אזוזי ומכי מטא זוזי אסתלק א"כ ס"ד אף במטלטלי' בגוי רק זוזי קנה וכ"ז דלא מטי זוזי לידי' לא מקנה ע"ז קאמר אמימר תדע דבמטלטלין לא הוה דינא הכי ומייתי מפרדשני: והק' תוס' הא התם הוה מתנה ונ' דמד' רש"י מדקאמר משדרי פרדשני ר"ל שאינם חוזרים בהם אפי' המתנה עדן ביד השליח ויש ראיה מזה לד' המ"ב דגוי לגוי עושה שליח לגוי חבירו ואמנם התינח לתת כסף או לעשות משיכה משא"כ אי משיכה לא הוה קנין לאיזו ענין עשאו הגוי שליח לכי מטא מתנה לידי' דמקבל יקנה אלא ש"מ משיכה קונה: תוס' עיקר סמיכות אמימר אדר"י וצ"ע א"כ מאי מס' להש"ס בבכורו' אי אמימר כר"י או כר"ל וצ"ע ובמ"ש ליישב ד' הרמב"ם יש ליישב ג"כ ד' רב האי בס' המקח שתמה עליו הרמב"ן מ"מ מעות ג"כ מהני ותקנתא דרב תקנתא היא אפי' ליכא משיכה: ואמנם כוונת תוס' דהש"ס בבכורות לא בא רק לומר דאמימר מצי סבר בין כר"י בין כר"ל ולכל חד כדאית ליה ומ"מ טעמא דאמימר או כר"י או כר"ל: רש"י משיכה אינה קונה כ"א מעות כוונת רש"י דלא תימא דרב אשי הוא דמק' לקמן אאמימר וגרוטאות וא"כ סבר רב אשי דתרויי' כסף ומשיכה בעי' וכמ"ש תוס' לקמן בסברא דהאי מק' לזה כ' רש"י דלא היא כ"א לרב אשי בכסף לחוד תלי' מלתא כדמוכח מראי' דמייתי מרב: תוס' ד"ה אי דקא כייל לכאורה י"ל דא"ל הישראל לגוי מאחר שאתה בנגיעתך תפסיד וכי אתה תשלם לי בתחלה דמי היזיק ונמצא דלא כטל ממנו דמי היין נסך כלל: והנה מ"ש תוס' אטו בשופטני ר"ל מאחר דאפי' לית לעכו"ם זוזי יזיף לי' ישראל ושקיל מני' בתר הכי במתנה והיינו שופטני ועי' רמב"ם בפי' המשנה דמ"מ מפ' כך ד' רב דר"ל שיתן לו הדמי' לא בעד היין: ומה שיש לדקדק בד' תוס' למה נקטי אליבא דאמימר לעמתך במשיכה וכ' דמ' להו בשלמא לר"ל שפיר י"ל לנכרי בין במשיכה דכ' בקרא בין בכסף דכ' במקום אחר גבי הקדש אבל ר"י והי"ת נדרוש כסף לגוי כיון דלא דרשי' לעמתך במשיכה הא לגוי בכסף ומה"ט נקטו תוספ' אליבא דר"ל: תוס' ד"ה דאיכא עכבת יל"ד אטו לא ידעי תוס' בקו' דרב ס"ל מב"מ לא בטיל ונ' דבקו' ס"ל לתוס' דבדרבנן מודה רב וכמ"ש תוס' בסוגי' דזרוע בשילה אליבא דר"י ומסקי דרב אפי' באי' דרבנן הכי ס"ל: מידי הוא טעמא וכו' הא דלא הקשו תוס' קו' זו מיד כד בעי הש"ס למימר דאמימר כרב משום דאיכא למימר רבא גרסי' אבל מהא דכרשב"ג לא ס"ל ביין מבואר דהוא רב דווקא: והנה לתי' שני לעיל דאמימר לענין גוי מצי רב סבר כר"ל לק"מ הכא דגם רב ס"ל כר"ל וס"ל כאמימר אלא שבאו תוס' ליישב גם לתי' קמא: ויל"ד אטו לא ידעי תוס' מסוגי' דבכורות דמוקי לאמימר בין כר"ל בין כר"י וצ"ל דמ"מ ק' הני תרי בריי' ספר אספר: ואמנם י"ל דרב ה"ק תכא דמתני' דלא בעי לחלק בין ישראל לגוי נקט בלן דבתרוויי' א"ש משא"כ בספר הי' צריך לחלק: